נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
6 ליולי 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2018-07-06 - 10:00

 אימון הורה- ילד

כל הזכויות שמורות

 איור: ג’קי לבן

הלידה הסתיימה בשלום, התינוק הונח על אמו ושניהם בכו. האחות החביבה הציעה לאב הטרי להוריד חולצה ולחבק את התינוק. ישי פרש את זרועותיו והאחות הניחה את העולל על חזהו. זה היה נורא. 

הוא החל להתנשם בכבדות ולרעוד. אח שעמד שם מיהר לקחת את התינוק ולהחזיר אותו לאמו. הם אמרו לו "זה בסדר. זה התקף חרדה קל. זה נורמלי לחלוטין להיות חרד כשנולד לך תינוק. אל תדאג. זה יעבור. " 
התינוק שבקרוב יקבל את השם "יאיר" חזר לחיק אמו. 
 
אבל זה לא עבר. יותר מארבע שנים חלפו וישי לא הצליח להתקרב לילד. "אף אחד לא הכשיר אותי לזה, " חזר ואמר לענת. "אני לא את. לי זה יותר קשה, " הסביר. וענת הבינה,  והכילה, להיות אמא של יאיר בא לה בטבעיות. אבל, כשהשיער שלה החל לנשור, שניהם הבינו שחייבים לעשות משהו בנידון. "יש לו אימון סיום שנה בחוג ג’ודו בשבת הקרובה" אמרה לישי ערב אחד. 
 
הם צעדו למתנ"ס השכונתי שנראה שומם בשבת בבוקר, אימון הורים וילדים של חוג הג’ודו. ישי עמד עם ידיו מאחורי הגב ונצמד לקיר. המאמן בחר ביאיר והדגים תרגיל: "שמים רגל מאחורי רגל, מושכים בשרוול ומטילים בזהירות," הסביר, "ועכשיו אתם". 
 
גל חום התנפץ על העור של ישי ושטף אותו כמו צונאמי כשיאיר נגע בזרועו. הוא השתדל לא להראות את זה.
למה הם מתחבקים כל הזמן בספורט הזה? חשב כשהמאמן הדגים תרגיל נוסף, הפעם על הקרקע. הייתי צריך לשלוח את הילד לחוג קראטה, מלמל לעצמו. "אבא, " קרא יאיר בהתלהבות. "תשכב אתה ראשון!"  
ישי נשכב על הגב. התקרה היתה מחולקת לריבועים – תאורה, פתחי אוויר למזגן שכנראה הפסיק לעבוד כי קשה לו לנשום והוא מזיע כמו כל נבחרת ישראל  – ריבועים שצבועים באפור עם נגיעות אדום. הילד משחיל יד מתחת לצווארו. צמרמורת. ישי מנסה לספור את הריבועים אבל זה לא עוזר. הוא חוזר לחשוב על ענת ולהתפלל שזה ייגמר מהר. 
 
המאמן מזכיר: "להניח את הראש על החזה בריתוק הזה ולהסתכל להורה בעיניים." יאיר עושה תמיד מה שהמאמן מבקש. הוא ילד טוב, חשב ישי ופקח את עיניו. הם מעולם לא היו כל כך קרובים. מבעד לשני ירחים ענקיים הביט בו הילד וחייך. "הורים, נסו לברוח! " אמר המאמן, וישי חשב לעצמו שזה רעיון מצוין, אבל מהר מאוד הבין שהכוונה היא לברוח "בכאילו",  ובכל זאת, הוא היה ההורה הראשון שהשתחרר מהריתוק. 
 
ישי נעמד על רגליו ולקח נשימה עמוקה. "לא צריך לקום" אמר לו המאמן והניח יד רכה על כתפו. ישי שם לב שהוא היחיד שעומד, יאיר כבר שוכב על הגב מחכה שאביו ירתק אותו. סחרחורת איימה להפיל אותו. כשהוא התכופף, ברכיו החלו לרעוד אז הוא מיהר וישב עליהם כמו שוטר המכריע פושע המנסה להימלט. שוב הניח המאמן יד על כתפו: "זה בסדר, תמשיך ככה, " אמר המאמן והוסיף: "יד ימין תחת הצוואר, כמו כרית. " בפעם הראשונה בחייו נגע ישי בשיער הזה. "יופי. ככה, " עודד אותו המאמן. "עכשיו יאיר ירים את רגל ימין ואבא יכניס את היד שלו בין הרגליים ויתפוס אותו ביד". המאמן ליווה את ישי כמו שמלווים עיוור. ישי לא התנגד. הוא החליט להתרכז בנשימה. הוא נשכב עם הבטן על המזרן ואת הראש הניח על החזה הקטן.
 
עוד לפני שהמאמן ביקש, ישי סובב את פניו והביט בשני הירחים הגדולים והיפים – העיניים הפעורות של הילד היו מכוונות כלפי אביו. הם הביטו זה בזה. המאמן ביקש מהילדים להשתחרר ורמז להורים שיוותרו לאחר מאבק מדומה. כולם מסביב התפתלו כמו תולעים. צחקו. התחבקו. ורק ישי ויאיר לא זזו. הם רק הביטו זה בעיניו של זה.  
לבסוף ישי נשק לבנו על המצח ושאל: "מוכן להתחמק כמו נינג’ה?" יאיר צחק והחל להתפתל כמו תולעת עד שניצח. 
כשצעדו הביתה, עם מדליה על הצוואר וכתמי קרטיב על חליפת הג’ודו, הרגיש יאיר משהו מוזר נוגע בו. הוא הביט מעלה וראה כף יד מושטת ואת אביו מחייך.  

ליצירת קשר: טלפון 054-7345002 מייל: gilboa@hai-besefer.co.il
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הנינג’ה מזכרון יעקב
להפריד זה פשוט!
תו איכות חוף כרמלי למסגרות חינוכיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }