נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
13 ליולי 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2018-07-13 - 10:00

 דלת נטרקה מאחוריי

כל הזכויות שמורות

איור: ג’קי לבן

 אני מובל באזיקים לבית המעצר ’קישון’ חבול ופצוע. דם קרוש על פניי. המרפקים שלי והברכיים סדוקים, משופשפים וכואבים. בליבי שלווה. עשרים שנה הייתי מורה בבית ספר, מטיף לשיח מכבד, להקשבה, לאי אלימות, אבל הכול התברר לי בתור שקר אחד גדול כשבפעם הראשונה בחיי השתמשתי בכוח זרועי. 

 
בעוד אני ממתין לסוהרים שימלאו את הטפסים הרבים, בטני מקרקרת וראשי כואב מעצמת המכות שחטפתי, אני משחזר את שאירע.
הייתי בחנות צעצועים שכונתית בפרדס חנה, כשילדה בת תשע רצה פתאום פנימה, צחוק נבזי ורם בפיה ואביה צועד ברוגז בעקבותיה. "ביקשתי ממך לא להיכנס!" הוא צועק בקול נמוך, שפתיו פתוחות אבל שיניו נעולות ככלוב. הילדה לא מקשיבה. לא מביטה בו. הוא תופס בכוח בזרועה ומוביל אותה החוצה. אני לגמרי מזדהה איתו – ילדים סוררים צריכים משמעת. 
 
התינוקת שלי בעגלה מחזיקה קופסה צבעונית ומשחקת איתה. אשתי משלמת, אני מביט באב המתוסכל וליבי איתו. עד שהוא חצה את הגבול. הילדה שלו המשיכה להתנגד ולעצבן, והא לא שחרר עדיין את אחיזתו ממנה מאז שהוביל אותה מחוץ לחנות. ואז, ברגע אחד, הוא הניף את ידו הגדולה ולפני שהבנתי מה קורה, כף היד נמרחה על הלחי הקטנה שלה. 
 
רוק ירד במורד גרוני. הילדה אחזה בפניה. מישהי שאלה, אם הצעצוע שבידה מתאים לגיל שלוש, והמוכר ענה לה שהוא מיד יתפנה ושבינתיים תסתכל בתווית כי הוא לא זוכר. זוג צעיר נעצר לרגע והמשיך ללכת. 
 
רגליי החלו להתקדם לכיוון האב מבלי לתכנן שום דבר קודם לכן. רציתי לומר לו שאני מבין, שלהיות הורה זה לא קל, שיש רגעים שכאלה שהילדים פשוט מעצבנים אותך ואתה מגלה בעצמך כעס פנימי עמוק ומפחיד. רציתי גם לומר לו, שלמרות הכול, ההתנהגות שלו פג תוקפה בעולמנו. מצאתי את עצמי נעמד מולו. "מה הבעיה שלך?" הוא שאל. "לך מפה לפני שאני מתהפך גם עליך," אמר עוד לפני שזכיתי לנסות לרכך אותו. 
 
"הילדה... " גמגמתי "תתעסק בעניינים שלך!" הוא השתיק אותי. בתוכי שקשקתי. ליבי הלם כמו הדוב הקטן שמנגן בעצבנות במצלתיים על רצפת חנות הצעצועים. "כנסי לאוטו!" פקד האב, אחז בזרועה ודחף את הילדה למושב האחורי של הרכב. כשהוא נכנס למושב הנהג, היא פתחה את הדלת, רצה במהירות ונעמדה מאחוריי. "תתקשר למשטרה!" צעקתי למוכר. 
 
האב צעד לכיווני. בתו אחזה לי בג’ינס. "כנסי לחנות!" צעקתי בדיוק כשאגרוף נחת על ראשי.
 
אף פעם לא הייתי חזק בדברים כאלה, אבל לזכותו של אבי ייאמר שהוא חישל אותי. אחרי ארבע או חמש מהלומות, נפלתי על הרצפה ואז ספגתי עוד כמה מרגליו. ראיתי אותו ממשכבי שעה שנכנס לחנות. קמתי על רגליי. הרמתי בלטת אבן שהחזיקה את דלת החנות, ובשם כל הילדים של העולם גם השתמשתי בה. מאחוריי נטרקה הדלת. 
 
אני ממתין כעת למשפט שלי. סיפרתי לחוקריי הכול. הם עדכנו אותי ש"הקורבן מאושפז בבית החולים אבל הוא יחייה. " אני לא יודע איזה מחיר אשלם בהמשך, אבל הבנתי דבר אחד: אם הייתי חייל והוא היה מחבל, מן הסתם היו מעניקים לי צל"ש. אם הייתי אזרח שמונע ממטרידן ידוע לחטוף את הילדה, בודאי היו מראיינים אותי לחדשות הערב ואפילו מריעים לי. אם היה מדובר באדם שלקה בנפשו ושעוקב אחרי הילדה הזאת ומציק לה – היו מודים לי על שעצרתי אותו בכל מחיר.אבל הגבר הגדול והחסון הספציפי הזה, האיש הזה שדחף ילדה קטנה לרכב וניסה להימלט משם ביחד אתה, הבנאדם הזה הוא אבא שלה. ולכן, ורק לכן, הוא הקורבן ואני האדם האלים שצריך להרחיק מהחברה.
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }