נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
אירועי תרבות 8-14/11
גפן מגזין המושבות > כללי > האם יש סיכוי למחאה-ציבורית בזיכרון-יעקב?
3 לאוגוסט 2018
האם יש סיכוי למחאה-ציבורית בזיכרון-יעקב?
מוריס דוד בר-יוסף, 2018-08-03 - 10:00

 על רקע המחאה של תושבי גבעת-עדן, נגד פתיחת ’הוסטל’ לדיירי-רחוב ומכורים לסמים בשכונתם ומחאת התושבים נגד הקמת ’פארק היין’ במתכונת המוצעת וגם המחאה-הציבורית נגד התקנת אסדת-הגז, כל המחאות האלה עומדות במבחן והשאלה היא אם יש למחאות-ציבוריות בזיכרון-יעקב סיכוי להצליח. מניסיון העבר המצטבר, התשובה שלילית 

 
כל הזכויות שמורות

 

תושבי שכונת גבעת-עדן החלו להפיץ מנשרים הקוראים לציבור הרחב במושבה להצטרף אליהם ולהביע התנגדות נחרצת לפתיחתם של ’הוסטלים’ לדיירי-רחוב ומכורים-לסמים בזיכרון-יעקב. בשלב ההתחלתי מדובר היה בהתארגנות ראשונה של וועד-הפעולה של השכונה אבל ניכר היה כבר אז כי בכוונתם לנסות לגייס ציבור רחב ככל האפשר, על-מנת לסכל את הרעה המתרגשת על המושבה כולה. אחר-כך הפכה המחאה להיות רחבה יותר, הגיעה לתקשורת וכבשה את השיח-הציבורי במושבה עד שהעניין הגיע לבית-המשפט ושם נעצר לעת עתה.

אלא שעם כל הכבוד לרצון התושבים להביא למחאה-ציבורית גורפת, ההיסטוריה של זיכרון-יעקב בנושא זה לא עומדת לצדם. נהפוך הוא: מרבית המחאות-הציבוריות בתולדות המושבה נחלו כישלון חרוץ, למעט הראשונה.
 
בשנת תרמ"ח (1888) הגיעו במושבה הצעירה מים עד-נפש והאיכרים החליטו לצאת למחאה-ציבורית נגד פקידות-הברון ובראשה הפקיד הידוע לשמצה וורמסר וכך פרץ מה שלימים נודע כ"מרד ה-40" שבסופו של דבר הביא לסילוקו של וורמסר מזיכרון-יעקב ולשינוי חיובי במדיניות פקידות-הברון כלפי האיכרים.
 
אלא שמאז נעשו ניסיונות נוספים להשיג תוצאות, באמצעות מחאה-ציבורית ובמרבית המקרים, מדובר באי-הצלחה, בלשון-המעטה.
אפשר להתייחס למשל למבחן-התוצאה של המחאה הגדולה והמאורגנת של התושבים נגד הצבת אסדות-הגז. הרבה משאבים וכספים הושקעו במאבק הזה, בסיוע תקשורת, הפגנות והרבה אמוציות, אלא שנכון לעכשיו, אסדות-הגז כבר מתחילות לבצבץ במקום בו תוכננו להיות וכל המחאה הציבורית הגדולה והמושקעת, לא השיגה עדיין את מטרתה.
הורי תלמידי בית-הספר הדמוקרטי ’קשת’ החלו בשורה של הפגנות, מחאות ואפילו שביתות, במחאה על מה שנראה היה להם כהפרת הבטחה של המועצה-המקומית, להקים עבורם בית-ספר חדש. גם כאן, לפחות על-פי מבחן-התוצאה נכון לעכשיו, המהומה הזאת לא השיגה עדיין את מטרתה.
 
במשך שנים ניסו פעילים לשכנע את המועצה-המקומית, להקצות עבור העמותה שלהם קרקע להקמת בית-כנסת חדש. המחאה הזאת התנהלה בצורות שונות, עברה גם בבתי-משפט אבל לא הצליחה ’להתרומם’, גם בגלל התנגדות של חלק מהתושבים להקמת בית-הכנסת בשכונת ’השמורה’. המועצה נעתרה לבסוף לבקשה, אבל לא כתוצאה ממחאה-ציבורית, אלא הודות לקונסטלציה פוליטית שנוצרה במליאה ואשר הביאה לאישור הקצאת הקרקע.
 
באמצע שנות ה-60, כאשר החלה ההתיישבות הגרמנית-נוצרית בזיכרון-יעקב, עדיין לא היו רשתות-חברתיות ולא אמצעים המוכרים היום וכך מצא עצמו השבועון "העולם הזה", בעריכתו של אורי אבנרי, כלי-התקשורת היחידי שסייע לחלק מתושבי המושבה להביע אז את התנגדותם לתופעה החדשה, אבל עד מהרה ירד גם הסיפור הזה מסדר-היום והתוצאה ידועה.
 
באוקטובר-2000 פרצו מהומות בכפר השכן פרדיס, במהלכן נרגמו מכוניות ואוטובוסים באבנים. תושבי זיכרון-יעקב ערכו הפגנות מחאה בצומת-פרדיס אבל המהומות נמשכו, חרף התערבות המשטרה. המחאה-הציבורית הזאת הצליחה בסופו של דבר, רק הודות לחרם שהטילו תושבי המושבה על רכישת סחורות, פירות, ירקות ושירותי-הסעדה בפרדיס.
התקשורת-המקומית במושבה (עיתון ’גפן’) הצליחה לעורר את דעת-הקהל ולפחות פעמיים סייעה להשגת תוצאות חיוביות: פעם אחת כאשר פורסמה סדרת כתבות על התכניות המקוריות להקמת ’מלון האומנויות’, מה שגרר שינוי בתכניות שהוגשו לוועדה-המחוזית ופעם שנייה, כאשר פורסמו כתבות, על הכוונה להקים בניין רב-קומות בקצה רחוב יפה-נוף. כתבות אלה ייצרו לחץ ציבורי והיזמים נסוגו מכוונתם.
 
למען ההגינות, יש לציין כי חרף המאמצים והפרסומים, נכשלו הניסיונות של התקשורת-המקומית, להביא להעברתם של מפעלי ח"ן המסוכנים ממקומם, כמו גם בנושא הקמת שכונת ’חלומות זכרון".
 
תושבי ’השמורה’ ניסו לגייס את הציבור למאבק נגד התכנית להקמת שכונת קוטג’ים, מול הנוף שמעל קיבוץ מעיין-צבי ולאחר שנדמה היה כי המחאה-הציבורית שלהם (בסיוע התקשורת) עולה יפה, התברר כעבור זמן מה כי במקום יחידות-דיור מוגבלות, יקבלו את ’מלון רמדה’ רב-הקומות.
 
גם המחאה-הציבורית של תושבים נגד התכניות של ’פארק-היין’ וה’דיור למשתכן’ לא הניבו עדיין תוצאות וכל התקציר הזה מעיד כי למחאה-הציבורית בזיכרון-יעקב, במתכונת המוכרת, אין הרבה סיכויים להצליח.
 
היו עוד מאבקים-ציבוריים מינוריים בנושאים שונים (הסעות לקריית-החינוך אורט-השומרון ופרשת בית-הכנסת של חב"ד ב’חלומות זכרון"), אבל גם אלה לא השיגו את התוצאה המבוקשת על-ידי המארגנים.
 
להצלחת מחאה-ציבורית צריך שיהיו שלושה מרכיבים חשובים: קונצנזוס חברתי ונכונות תושבים לצאת לרחוב ולהפגין בעוצמה, הפחדה מוחשית של רוב הציבור ונחישות להתמיד במאמץ, תוך כדי גיוס התקשורת. כמעט בכל המקרים בהם ניסו להצליח במחאה-ציבורית במושבה, חסר היה לפחות אחד מן המרכיבים הללו.
 
סקירת כל המחאות-הציבוריות בתולדות המושבה, מלמדת על כך שמעולם לא הושג בזיכרון-יעקב קונצנזוס רחב-ידיים שהקיף את האוכלוסייה כולה. המחאות-הציבוריות שהתנהלו, היו מנת חלקן של קבוצות שונות בעלות עניין, אבל לא של היישוב כולו, מה שמסביר אולי את העובדה שבמבחן-התוצאה, רובן ככולן נכשל.
לתשומת-לב וועד-הפעולה של גבעת-עדן, כמו גם המתנגדים ל’פארק-היין’ והמוחים נגד הצבת אסדת-הגז...
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
ראשי המועצות במחאה כנגד נובל אנרג’י: דורשים ניטור רציף ושקוף!
רגע לפני הפעלת אסדת לוויתן: העדר מערך ניטור רציף על האסדה- תת ניטור אוויר. חוסר שקיפות מצד נובל אנרג’י ומדינת ישראל לציבור
פרח פינקי

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }