נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > מדוע אין ספורט תחרותי בין נתניה לבין חיפה?
24 לאוגוסט 2018
מדוע אין ספורט תחרותי בין נתניה לבין חיפה?
מוריס-דוד בר-יוסף, 2018-08-24 - 10:00

מי שיטרח לבדוק את ’מפת-הספורט’ במרחב הגדול שבין חיפה לנתניה, יגלה אולי להפתעתו, כי מדובר באזור ענק ובו מתגוררים מאות אלפי תושבים, אבל אין בו שום ייצוג בענפי-ספורט תחרותיים בליגות הבכירות ולמעט הבלחות קצרות-מועד (הפועל חדרה?) מדובר בעצם בפלטפורמה נטולת ספורט תחרותי ברמה גבוהה. מדוע זה קורה והאם יש סיכוי לתקן את המצב? חלק מהתשובות בכתבה הבאה:

כל הזכויות שמורות
אילוסטרציה
 
בשנות ה-60 של המאה הקודמת, היו בזיכרון-יעקב שתי קבוצות כדורגל שהתמודדו במשך זמן מה, על הזכות לשחק בליגה הבכירה (לפני שהמציאו את השקר של ’ליגת-העל’). מכבי והפועל זיכרון-יעקב, שיחקו אז במגרש המקומי וכל משחק שלהן משך אליו מאות רבות של חובבי כדורגל, שלא לדבר על משחקי ה’דרבי’ הלוהטים שהתקיימו ביניהן ואשר הסתיימו בדרך-כלל במהומה-רבתי ובמעצרים. הכדורגל היה ענף הספורט התחרותי שייצג את המושבה, ברמה הכמעט גבוהה ביותר בישראל. 
 
באותה תקופה היו גם קבוצות נוספות מהפריפריה ששיחקו בליגות האלה, כמו הפועל ’המכונית’ תל-חנן, הפועל נהריה, מכבי נתניה, הפועל חדרה ועוד.
 
מאז התייבשו הרבה מגרשי-כדורגל, למרות השקיה מאסיבית וכל מפת-הספורט התחרותי, באזור שמחיפה לנתניה, השתנתה ללא הכר. אז נכון שזיכרון-יעקב עוד הספיקה לזכות באליפויות-ישראל בטניס-שולחן ובגביע-המדינה ואפילו קבוצת כדורסל-בנות, הצליחה להגיע להישגים מעוררי השראה ופה-ושם שמעו גם על ’גלגלי-ענק’, שחייה ואופניים, אבל בסך-הכל אין במושבה ובכל האזור כולו, קבוצת ספורט ייצוגית המדורגת באף לא אחת מן הליגות הבכירות בשום ענף-ספורט.
מרבית הקבוצות המקומיות, בפרדס-חנה, אור-עקיבא, פרדיס ואפילו במעגן-מיכאל, מדשדשות כבר שנים בליגות זניחות ולא מצאו את מקומן בצמרת הליגות בכדורגל, כדורסל, כדור-יד, כדורעף, או בכל ענף ספורט אחר.
הבלחה (כנראה חד-פעמית) של הפועל חדרה בכדורגל, החזירה בתום העונה שעברה את הקבוצה לליגת-העל, אף שכלל לא ברור עדיין אם תצליח לשרוד בה בעונה הבאה, אבל מחיפה ועד נתניה, אין בנמצא כאמור ענף-ספורט תחרותי בשום ליגה-בכירה.
 
איך זה קרה והאם יש בכלל סיכוי לשינוי?
כרגיל מצויה התשובה המקובלת בכסף, שהרי על-מנת לקיים קבוצה מקצוענית בכל ענף-ספורט, צריך תקציב גדול, לצד ’ספונסרים’ ובעלי-קבוצות, המוכנים להשקיע מכיסם ב’צעצוע’ הספורטיבי שבבעלותם. יתר על כן, גם אותם מקרים בודדים (קריית-גת בכדורסל ועכו בכדורגל למשל), בהם לקחו על עצמן רשויות-מקומיות לממן לפחות חלק מפעילות הקבוצות בליגות הבכירות, הסתיימו בדרך-כלל בבכי וב’חור’ גדול בקופת העיריות.
 
המחסור בכספים ייצר גם הגברה של כוח-המשיכה של שחקנים מהפריפריה למועדונים הגדולים והעשירים. כך למשל עבר בזמנו כישרון גדול ממכבי זיכרון-יעקב בכדורגל, למועדון הכדורגל של מכבי חיפה, אף שדווקא שם הגיע כמעט לסוף דרכו. אנשי-מקצוע שזיהו באזור שלנו כישרונות צעירים ומבטיחים, העבירו אותם לחיפה או לנתניה ואפילו לחדרה, הגם שעד כה, לא שמענו על מי מהם שפרץ לתודעה הארצית בזכות הצלחה גדולה. 
 
התשובה הנוספת לשאלה, בדבר הגורמים למצבו העצוב של הספורט התחרותי באזור, נעוצה במחסור במתקנים ברמה גבוהה. בין אצטדיון ’סמי עופר’ בחיפה לבין האצטדיון בנתניה, קשה להצביע אפילו על מתקן-אימונים, שלא לדבר על מגרש העומד באמות-מידה מקצועניות ואשר יכול לשמש כדורגלנים. על אולמות כדורסל, מגרשי כדור-יד וכדורעף העומדים בתקן הנדרש, מיותר להרחיב את הדיבור ורבים ממתקני הספורט בכל המרחב הזה, דומים יותר לאחו או לשדה-מרעה לכבשים מאשר למגרשי-ספורט.
 
אילוסטרציה
 
 
אם פסחנו עד כה על ענפי האתלטיקה, אין זה מקרה, שהרי מדובר במכלול ענפים זניחים וחסרי רמה והישגים בישראל כולה, שלא לדבר על כך שרק ’מכון וינגייט’ יכול לשמש לספורטאים אכסניה ראויה. תוסיפו לכך את המחסור בבריכות-שחיה אולימפיות, או במגרשי-טניס ראויים והנה תמונת העדר המתקנים לספורט תחרותי מקצועני באזור שלנו.
 
השילוב בין מחסור בכספים לבין העדר מתקנים ראויים, הוא הגורם הראשי למוות-הקליני בו שורר הספורט התחרותי בין חיפה לנתניה, אבל יש עוד גורם משמעותי במשוואה הטרגית הזאת והוא המחסור במאמנים ובאנשי-מקצוע ברמה גבוהה.
 
מי שמנהל את הספורט-התחרותי באזור, ברמת האימונים והטיפול המקצועי הנדרש, עושה זאת אולי מתוך כוונה טובה ורצון לקדם את הענף בו הוא מתעסק, אבל מה לעשות שבדרך-כלל מדובר במאמנים ואנשי-מקצוע מדרג-ב’ ומטה, חלקם אפילו עושים זאת ללא הסמכה מקצועית נדרשת.
 
כאשר ’מאמן’ של קבוצת-ילדים אינו בעל-מקצוע מנוסה ומוסמך, אלא מישהו שמחפש השלמת-הכנסה, תחת שם של מועדון מפורסם וגובה מהורי הילדים סכומי כסף נכבדים, הוא פוגע ביסודות החשובים של האימון ואין זה משנה אם מדובר בענף ספורט כזה או אחר. באירופה ובארה"ב, עוסקים המאמנים הטובים ביותר בהכשרת ילדים ובני-נוער והתהליך כולו מלווה בצוות מקצועי הכולל לפחות תזונאי, מומחה לפיתוח-גופני, פיזיוטרפיסט, מעסה ורופא-ספורט. מי שמע על כל אלה, לא רק במרחב שבין נתניה לחיפה, אלא בארץ כולה בקרב מועדוני ספורט לנוער?!.
 
 
מדינות כמו איסלנד, קרואטיה וסרביה, מצויות ב’טופ’ של ענפי הספורט העולמיים, לא בגלל שהן עשירות יותר מישראל, אלא משום שהצליחו לפתח תרבות-ספורט מגיל-אפס ולסלול את הדרך לצעירים בארצותיהם, להגיע לשיאים הודות לטיפול מקצועני בבני-10 ומעלה. בדיוק בנקודה הזאת, מצוי הפתרון-הישראלי האפשרי. לא, אין סיכוי שיצמחו בישראל אלופי-עולם בספורט קבוצתי תחרותי (אולי ב’גודו, שייט או התעמלות-אומנותית), בדיוק כפי שאין סיכוי, כי יום אחד תצא מזיכרון-יעקב או אור-עקיבא קבוצת-צמרת כלשהי. אבל על רקע ההשלמה עם המציאות העצובה הזאת, אפשר גם אפשר לטפח ולהאדיר את הספורט העממי.
 
עד חודש מרץ 2018 היה קשר אמיץ ותלותי, בין המועצה להסדר הימורים בספורט לבין אגודות הספורט השונות, אלא שאז עברה בכנסת חקיקה חדשה, שניתקה את הקשר-הגורדי הזה ומעתה מממן משרד-הספורט את כל הפעילות של האגודות השונות ועד שנת 2021 לא יפחת המימון הזה ממה שהיה מקובל בשנת 2016. כדי למנוע עיכובים וסרבולים הוחלט גם להעביר לאגודות הספורט 50% מהתקציב בחודש ינואר, 40% נוספים בחודש יולי והשאר ברבעון האחרון של השנה. יתר על כן, התברר בינתיים, כי תקציב ה-’טוטו’, שעמד על 600 מיליון ₪, נפגע כתוצאה מביטול ההימורים על מרוצי-סוסים והוא נמצא בגרעון של כ-80 מיליון ₪.
 
הנתונים הללו משקפים את העובדה שיש למדינה כסף להשקיע אותו בספורט. הצרה היא כיצד לחלק אותו ואיזו הצדקה יש לממן פעילות ספורטיבית של יחידים, כאשר הספורט העממי-המוני משווע לתקציבים.
ראשי רשויות-מקומיות ופעילים פוליטיים, המסוגלים לבוא בדברים עם משרד-הספורט, עשויים לגייס משם כספים רבים, להשקיע אותם בטיפוח והרחבת הספורט-העממי ביישוביהם, שהרי מהספורט התחרותי ממילא נואשו הכל.
 
ולבסוף הערה ’בקטנה’: מעבר לכל אלה, הגיע הזמן להוסיף לפחות עוד שעתיים של שיעורים לאימון-גופני בבתי-הספר. אלופים לא יצמחו משם, אבל אין ספק שהדבר יסייע לחסל את ה-DNA הישראלי-העצל וגם זה משהו...
 

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור