נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
5 לאוקטובר 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2018-10-05 - 10:00

 חגי תשרי היקרים, אני יושבת בדירתי וכותבת לכם, מבקשת, תחזרו!

כל הזכויות שמורות

איור: ג’קי לבן

כל החיים לקחתי אתכם כמובן מאליו, אפילו, סליחה שאני אומרת, קיללתי אתכם לא פעם. אבל בשנים האחרונות אני מחכה לכם כמו ילד קטן שמחכה לאבא שלו שיחזור מהמלחמה.
כל השנה אני מחכה לכם ורק לכם. בזכותכם אני לא לבד. הילדים והנכדים לוקחים אותי לביתם לשבת ולאכול סביב שולחן החג. בזכותכם השכנים מברכים לשלום בדרך שמחה שהלוואי והיו עושים כך כל השנה, בכלל, כל העם שלי שמח יותר כשאתם כאן. השנה אפילו פנו אליי מהרווחה בעיר ושאלו אם ארצה שמתנדבים יגיעו לצבוע לי את הבית!
אוי גוועלד, איזו זקנה אני שכחתי להציג את עצמי. נעים מאוד חגים יקרים, אני חדווה. בעוד חודשיים אני אציין תשעים שנה, אשמח מאוד להיות כאן כשזה קורה אבל בגילי אני לא מתכננת כל כך רחוק. אני גרה בעיר חדרה כבר חמישים שנה, מאז שנישאתי לשאול שלי ז"ל. כל החיים הייתי ספרנית, הילדים שלי אומרים שלמרות שחלפו עשרים וחמש שנה מאז שיצאתי לפנסיה אני עדיין לוחשת כל הזמן.


זה לא קל להיות זקנה ואלמנה, אני מרגישה שכולם חוץ ממני עסוקים כל השנה. "מנהלים את העולם!" אני עונה כשהבנות בדשא מול קופת החולים שואלות. "ומה שלום הילדים שלך?"
ובאמת! כשאני איתם זה מרגיש שאם הם לשנייה אחת יפסיקו לעבוד, לדבר בטלפון עם הבוס, לתקתק במחשב שלהם – העולם יתחיל לרעוד, החשמל יכבה, הים יתעצבן ויטביע אותנו או שהשמים ירתחו מזעם ויורידו עלינו גשם רותח שימיס את כולנו. בערבי חג לעומת זאת, הם לא עובדים ואני מצליחה לשמוע אותם מתחילים משפט ואפילו מסיימים אותו.
בכל מקרה, אני לא יודעת למי מכם לשלוח את המכתב, לך ראש השנה, לך יום כיפור, סוכות? המטפלת הפיליפינית שלי אמרה לי לשים את המכתב ב"קיר של היהודים בירושלים." אמרתי לה שהיא גאונה ושמיד כשאני חוזרת לגיל עשרים שתינו נוסעות לטייל בירושלים. צחקנו עד שכמעט עפו לי השניים! אני אוהבת את המטפלת שלי, קוראים לה.. נו.. תיכף אזכר. אה, כן, ויויאן!


במשך רוב ימות השנה ויויאן מורידה אותי בכיסא הגלגלים לדשא, זה ה-שיא של היום שלי. אני יושבת ומביטה בעוברים ושבים בזמן שויויאן עושה כושר. שכיבות שמיכה, קפיצות על חבל, כפיפות בטן – "היי נינג’ה, יאללה הביתה" אני אוהבת להגיד לה כשנמאס לי. ואז היא לוקחת אותי הביתה ומניחה אותי ליד החלון שלי, ומשם אני מביטה על העוברים ושבים. אתמול הגיע כלב קטן עם כדור בפה וניסה לתת אותו לויויאן בזמן שהיא עשתה כפיפות בטן. היא צעקה לו משהו בשפה שלה, בטח "לך מכאן" או משהו כזה. אז הוא בא אליי עם הכדור, אליי! "חמוד שלי, אתה לא רואה שאני כבר קפוט?" שאלתי אותו. הוא נבח לי פעמיים, אולי אמר בשפה שלו: "תפסיקי לרחם על עצמך." והלך.


אני רוצה בהזדמנות זאת שאתם פה, להתנצל בפניכם על כל השנים שהתלוננתי. אנחנו היהודים אוהבים להתלונן, במיוחד כשטוב לנו. מצד אחד אומרים: "וואו! איזה שולחן חג יפה ואוכל?! איזו כמות!" מצד שני: "כמה אכלתי בא לי למות! אי אפשר להמשיך ככה!" וככה זה נמשך עם גיוונים מזעריים שמאפיינים את החגים השונים. הצעירים אוהבים להתלונן על זה שיש להם ילדים. "אוי, מי אתה? הילד שלי? איפה היית כל השנה, אה בבית ספר.. ומתי אתה חוזר לשם? מה?! יש לך אחים?"


חשוב לי שתבינו שהיום אני מבינה שמדובר בפריבילגיה, כמו מיליונר המתלונן שהלימוזינה שלו משעממת אותו. טוב, אני חייבת לסיים עכשיו, רק רציתי להגיד תודה ושאני מאוד מעריכה את העבודה הקשה שלכם. אני מניחה שיש לכם הכנות אחרונות לפני השגרה שבפתח, אז אסיים כאן.
מקווה שניפגש גם בשנה הבאה.
אוהבת מכל הלב, חדווה מחדרה.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מיזם "מועצה עד הבית" יוצא לדרך
ערב הצדעה והוקרה לצוותי חינוך במושבה
תלמידי כיתות א’ בבית ספר אשכולות בבנימינה ניגשו לקלפיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }