נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
סרטים
"בגרות", סרטו של מתן יאיר, יוצר "פיגומים".
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - ההפגנה הראשונה שלי
12 לאוקטובר 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - ההפגנה הראשונה שלי
גלבוע דקר, 2018-10-12 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 איור: ג’קי לבן

הפגנה בלי דגל זה לא הפגנה, ואת מי בוחרים לשאת את הדגל? את מי שגבוה, אז קראו לי ואמרו "היי אתה, בחור, שא את הדגל" ואני נשאתי. בהתחלה היינו כמה עשרות מפגינים מהאצ"ל ותוך כדי צעידה הצטרפו עוד סקרנים ועוד אזרחים שהזדהו עם המסרים שלנו. המטרה: קריאה לבריטים לפתוח את שערי הארץ לניצולי השואה וליהודים בגולה. הייתי מרוצה, הרגשתי שאנחנו מצליחים לסחוף ולעניין ושהמשימה עובדת בדיוק לפי התכנון.

עברנו את רחוב יפו, פניתי ימינה לרחוב בן יהודה, סובבתי את ראשי לאחור וראיתי שהמפגינים מאחורי התרבו והם שרים חזק יותר, צועקים את הסיסמאות שהכנו מראש, שמחתי, סובבתי את ראשי חזרה, והחיוך שעל פניי נמחק באבחת אלה. כנושא הדגל שימשתי כנראה מטרה נוחה לשוטרים הבריטים הנחושים והכועסים שזינקו עליי. עוד לפני שהספקתי להתגונן נחתו עליי מכות נמרצות. נפצעתי בראשי ממכות האלה ודם סמיך טפטף על פניי. למזלי, כשהשוטרים עברו להכות אחרים אחד החברים משך אותי הצידה וגרר אותי למרפאה ברחוב הסולל הסמוך. שם הסתבר שהפציעה שלי די רצינית.

כשטיפלו בי ראיתי שאהובה אחותי נכנסת למרפאה גם כן.
"מה את עושה פה אהובה? שאלתי מופתע.
"ישראל!" היא קראה, "מה הם עשו לך!?"
"איך ידעת שאני כאן?"
"הלכתי עם יפה בוורמן, ראינו המולה והרבה אנשים שחצו את הרחוב, רגע אחרי שהבחנתי בך ואמרתי לה ’אה, הנה ישראל אחי’ קפצו עליך השוטרים, אז עקבתי אחריך לכאן." אהובה לא הפסיקה לדבר ולשאול "מה נעשה עכשיו?" ראיתי שהיא בלחץ אבל אני זיהיתי הזדמנות.

"אהובה אין מספיק זמן, אני מאמין שעוד מעט יגיעו שוטרים לעצור אותי, את חייבת להקשיב טוב, אם שואלים אותך אז את ויפה תעידו שאני הלכתי איתכן."
הטיפול הרפואי הסתיים, עשו לי תפרים בראש, וכמו שציפיתי שוטרים בריטים הגיעו למרפאה ולקחו אותי למעצר ב"קישלה." בבית המעצר חקרו אותי. זיהיתי מיד את הקצין שהוזמן כדי לתרגם את דבריי, היה זה הקצין יחיאל לנגר, שהיה אחד משלושת הקצינים היהודים במשטרה הבריטית בירושלים. זכרתי שאחד הבנים שלו שהיה בערך בגילי היה גם כן פעיל באצ"ל אבל לא אמרתי כלום על כך. בעצם, באינטואיציה מפליאה מרגע שנכנסתי לחדר החקירות החלטתי שלא משנה מה ישאלו אותי ומה יגידו לי, אני צריך לדבוק בגרסתי ולומר רק משפט אחד: "אני לא יודע מה אתם רוצים ממני, אני טיילתי עם אחותי, חברתה והתינוקת שלה בעגלה, כשהגענו לרחוב בן יהודה הותקפתי באלה והנה אני כאן."

החוקרים שלי שאלו המון שאלות, בשלב מסוים גם המתרגם ניסה את מזלו, ויחד הם ניסו להפיל אותי בפח, אבל אני הכרחתי את עצמי להגיד רק את המשפט הזה ולא יותר מכך. התאמצתי להסתיר את החשש שלי שבכל רגע ייכנסו לחדר אותם שוטרים שהיכו אותי, שכן הם היו מזהים אותי מיד, אבל למזלי זה לא קרה.

כשהגיע הבוקר וכולנו היינו עייפים הם שאלו לדעתו של המתרגם לנגר, שאמר שהוא חושב שאני אומר את האמת. שוחררתי לביתי. מסיבה כלשהי הם לא חקרו את אהובה ולמזלי לא היה שום תיעוד למעצר ולחקירה שלי וכך יכולתי להמשיך בפעילותי באצ"ל מבלי לחשוש.
--
ישראל זילברברג המשיך לפעול בארגון האצ"ל עוד שנים רבות. הוא השתתף בפעולות מרכזיות, היה קשר של מפקדי המחוז ולימים גם "המגייס והמתרים" של הארגון – על תפקיד זה קיבל את הכינוי "הסוחט". כשפורקו המחתרות הוא התגייס לצה"ל ושירת בקבע ובמילואים עד שהשתחרר בדרגת סגן אלוף. כיום ישראל בן 93, נשוי לדבורה ומתגורר בראשון לציון, ובימים אלו הם כותבים יחדיו את ספר הזיכרונות שלהם ב’חי בספר’. 
 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שבת אחים גם יחד
למה לנו ’שקר-הנכסים’?
שומרים על החוף, מעבר כלי רכב לחופי הים הפתוחים נחסם
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מאות הורים מחדרה והסביבה הפגינו בצומת המשטרה
שבת אחים גם יחד
למה לנו ’שקר-הנכסים’?
למען תושבים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים