נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - קליפת אגוז
26 לאוקטובר 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - קליפת אגוז
גלבוע דקר, 2018-10-26 - 10:00
כל הזכויות שמורות

איור ג’קי לבן

ישבתי על הדרגש כשלפתע קול נפץ חזק הקפיץ אותי. מים עכורים החלו לעלות במהירות ולהציף את בטן האנייה, אנשים החלו לצעוק ולרוץ לסיפון בבהלה, משום מה אני לא חשתי פאניקה. בזמן שכולם ברחו וניסו לעלות לסיפון כמה שיותר מהר, פתחתי את המזוודה ולבשתי כל בגד שהצלחתי להעמיס על עצמי. למרות שאין שום היגיון ללבוש כל כך הרבה בגדים לפני שקופצים לים סוער, אך משהו בתוכי הרגיש שזה הדבר הנכון לעשות, במהלך חיי למדתי להתמסר לתחושות האלה ולסמוך עליהן. חוץ מזה החלטתי שאחרי כל מה שעברתי בשנים האחרונות, לא אתן שהסיפור שלי ייגמר כאן. לא, אני לא מוכנה לוותר ולהפסיד אפילו לסערה הכי חזקה בים.
כשהבטתי לראשונה באניית המעפילים "רפיח" היא נראתה לי קטנה ושברירית כקליפת אגוז, אבל הייתי אישה צעירה בת עשרים שאיבדה את כל משפחתה באושוויץ, ולא ראיתי אפשרות אחרת חוץ מלהגיע למדינת היהודים, לבנות בה בית ולהקים חיים חדשים.

אנשי הצוות הורו לנו לקפוץ למים הסוערים והאנייה השוקעת התנדנדה קדימה ואחורה כמו אדם המתפלל בכל כוחו וכמוה, הרבה מאיתנו התפללו רגע לפני הקפיצה בחשיכה אל המים הסוערים. לא היינו רחוקים מהחוף אבל היה קשה לדעת היכן הסלעים במים ועוד יותר קשה לנסות לקפוץ מבלי להתרסק עליהם. תינוקות נעטפו בשמיכות ונזרקו לידיים מושטות שהמתינו להם במים, חסרי המזל קפצו על סלעים, נפצעו או נהרגו.

שמונה גופות נמשו מן הים ונקברו על האי באמצע הלילה העצוב הזה.

שעה לאחר מכן האנייה שכבה בקרקעית, ואני ישבתי עם שאר הניצולים על החוף, מנסה לעכל את שאירע לנו בשעות האחרונות. כשההתרגשות העצומה החלה להתפוגג, הקור קיבל משמעות ואני שהייתי עמוסה בבגדים יותר מכולם הפכתי למוקד עלייה לרגל. נשים הגיעו לבקש סוודר, חולצה, מכנס או גרביים ונתתי הכול פרט לסוודר אחד וזוג תחתונים נוספים שהיו לי בכיס.

בילינו שלושה ימים על האי "סירנה" הסמוך לחופי יוון, שתינו מים שנקוו בסלעים והתחבקנו כדי להתחמם. לבסוף בזכות מאמציו הרבים של "הגדעוני"- איש הקשר- אברהם ליכובסקי ניצלנו. ליכובסקי קפץ לחוף עם מכשיר קשר פרימיטיבי שלאחר תיקונו הצליח לשדר לארגון ה"מוסד" אות מצוקה, הם פנו לגולדה מאיר שביקשה את עזרת הבריטים בהצלתנו. כך יצא שהאויב ממנו ניסינו להתחמק, הצבא הבריטי, הציל אותנו ממוות באי אחד ולקח אותנו לאי אחר- מחנה מעצר בקפריסין.

לא ידעתי זאת אז, אבל שקיעתה של קליפת האגוז היתה תחילתה של תקומתי. במחנה המעצר פגשתי את מי שיהיה בעלי שנים רבות, ביחד הקמנו משפחה לתפארת במדינת ישראל.

הסיפור שקראת פורסם כבר בעבר, אך העלינו אותו שוב לזכרה של גיבורת הסיפור, לאה הס ז"ל שנפטרה בשבוע שעבר, בגיל 93. לאחר ששרדה את אשוויץ, בדרכה לישראל, שקעה האונייה מול חופי יוון ועברו על לאה עוד כמה ימים של חרדה ופחד קיומי. ולמרות הכול, היתה לאה הס אדם אופטימי ושמח, היא הקרינה זאת לכל עבר וביקשה להעביר מסר של שמחה ותקומה לעולם. יהי זכרה ברוך.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
"אינתה עומרי"
מסיימים כמו שרק אנחנו יודעים!
מחזקים קשרים בינלאומיים
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
"אינתה עומרי"
מחזקים קשרים בינלאומיים
מנהל חדש לבית ספר אורט
תלמידי בית הספר רעות זכו במקום ראשון בתחרות בינלאומית של ’כתבי סביבה צעירים’ - YRE