נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - חיות בזיכרונות
9 לנובמבר 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - חיות בזיכרונות
גלבוע דקר, 2018-11-09 - 10:00
כל הזכויות שמורות

איור: ג’קי לבן

הגיבורים השקטים של ספרי הזיכרונות לא זוכים לחשיפה. אבל הם נמצאים כמעט בכל ספר. אלו הם חיות הבית, הכלב, החתול, תרנגול או עז. הם חיים וחיות לצידנו כל כך הרבה שנים, שהנוכחות שלהם לעתים מובנת מאליה. אז השבוע ניתן להם את הכבוד הראוי:

רבקה ו"מגודי"
לילדה כמוני, החיים בכפר נטר היו נהדרים. היתה לי עיזה שקראתי לה מגודי (משום מה). הייתי משחקת איתה שעות רבות, מסרקת אותה ומספרת לה על היום שעבר עלי בגן, ומאוחר יותר, כשגדלתי, הייתי מתארת לה את ימיי בבית הספר. כל יום אחרי בית ספר, לפני שנכנסתי הביתה, ניגשתי אל מגודי ותרמתי לה את שאריות הכריכים שלי. יום אחד הגעתי לשחק איתה ותוך כדי שאני עומדת מולה, מסרקת ומספרת לה על שהתרחש בבית הספר, משהו עקץ אותה. מגודי זינקה ממקומה, הניחה רגל על אחת מקורות הגדר שתחמה את השטח שלנו ובמנוסתה התלבשתי לה על הגב! כך יצא שרכבתי עליה עם הפנים נגד כיוון התנועה. הרודיאו הלא מתוכנן על העיזה האהובה שלי הסתיים כשהיא דהרה לתוך שיח מטפס סבוך וקוצני. אבא שלי שמע את הצרחות שלי ויצא לחלץ אותי מהשיח. למרות המקרה הלא נעים נשארנו, העיזה ואני, חברות טובות עוד שנים רבות אחר כך. מגודי היתה אצלנו עד שהתגייסתי לצבא. עם גיוסי לא היה מי שיטפל בה יותר, והוריי נאלצו למסור אותה.

אלונה והכלבה "נילי"
בצהריי יום שישי המתנתי לרונן כשהבית מלא בריחות המאכלים האהובים עליו. זה היה יום השישי הראשון שהוא חזר הביתה במדים. "לאט עם החיבוקים אמא," הוא הזהיר. "תראי מה יש לי כאן!" הוא היה כזה חתיך, ומאושר, לא רציתי להעציב אותו ולשאול מה אני אמורה לעשות עם גור הכלבים שהוא הביא במעילו.
הגורה רצה ברחבי הבית ואני חיבקתי את רונן חזק. "שומעת אמא, יצאתי מהבסיס וילדה אחת ניגשה אליי עם הגורה ושאלה אם ארצה אותה. אמרתי שכן והיא הציבה תנאי. שאתחייב בפניה לקרוא לכלבה ’נורי’. רק כשישבתי איתה באוטובוס הבנתי מה קרה."
אוי אוי אוי פלטתי. אנחנו לא יכולים לעשות דבר כזה! מיד עלתה במוחי תמונתו של נורי, הבן של אחותי שנהרג בתאונת דרכים כמה שנים קודם לכן.
"אז מה נעשה?" שאל רונן. "נמצא לה שם אחר כמובן" אמרתי. חשבנו על שם שיהיה דומה אבל גם שונה ולבסוף הוחלט לקרוא לכלבה "נילי."
מכל ההתעסקות הזה בשם שלה שכחתי לשאול את עצמי אם אני בכלל רוצה גורת כלבים בבית. בלי לשים לב היא הפכה לכלבת זאב גדולה ושעירה שחיה אצלנו ארבע עשרה שנים.

רונית והפרה
למדתי בבית הספר "גאולה" בתל אביב, אליו הייתי צועדת ברגל כל בוקר. לשכנים שלנו היתה רפת קטנה ובה שלוש פרות. באחד הימים כשהלכתי לבית הספר לבושה בשמלה אדומה חדשה שתפרה לי אמא, עקבה אחרי אחת הפרות. הסתובבתי אליה והיא נעצרה במקומה. המשכתי ללכת כשמדי פעם אני מביטה לאחור והפרה נעצרת במקום ומביטה הצידה כמו בלש גרוע. אני הולכת וחושבת לעצמי שבטח היא נדבקת אליי בגלל הצבע האדום של שמלתי. אבל מה אעשה, איך אכנס ככה לכיתה. עם פרה?! ובכלל, אני לא רוצה שהיא תלכלך את השמלה שאמא תפרה לי. אמא כבר לא בריאה כמו פעם, זה עלה לה בדם לתפור לי את השמלה שכל כך רציתי. איזה ילדה טיפשה אני, איך גרמתי לה לעבוד כל כך קשה רק כדי שגם לי, כמו לחברותיי, תהיה שמלה אדומה. ועכשיו אני רק רוצה לקרוע את השמלה מעליי, לרוץ הביתה, לחבק את אמא ולהגיד לה סליחה. הדמעות הפריעו לי להמשיך ללכת, ולא רציתי לנגב אותן בשרוול האדום החדש. עצרתי במקומי, הפרה עצרה מאחורי. הסתובבתי ורצתי הביתה. יצא שאני רדפתי אחרי הפרה והיא רצה מפוחדת. נכנסתי בדלת הבית מבלי לדפוק ומצאתי את אמא שוכבת על הרצפה הקרה. 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }