נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - הסוף המר
16 לנובמבר 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - הסוף המר
גלבוע דקר, 2018-11-16 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 איור: ג’קי לבן

ישבנו בחדר מכוער, ריק מכל צבע ואנושיות בקומת המרתף של בית החולים איכילוב. מעלינו כמו דוגמנית שמסתירה רוע לב או שיגעון נצץ בית החולים על חנויותיו הרבות, הקניון החדיש ובית המלון. במרתף כמו במרתפים, קרו דברים אחרים לגמרי.

הגעתי למרתף וראיתי את אמא ואבא יושבים כמו ילדים טובים מחוץ לחדר המנהלת. הם הופתעו שבאתי מפרדס חנה. "מה זאת אומרת למה באתי? למה לא לבוא?" עניתי. בלב כמובן חשבתי שעליי להצטרף כמה שיותר כי אבא שלי הולך למות וזה לא בסדר לשלוח אותו לשם לבד, אנחנו לא אינואיטים.

התור לרופא "שלנו" היה ארוך, כולם ישבו בפנים חתומות ומדי פעם לחשו משהו אחד לשני. כשמישהו יצא מהחדר לא היתה דרמה פרט לשמחה קטנה שהינה בקרוב יגיע תורך. לנו לא היה תור, אמא שלי הקדימה את התור בכמה ימים כי אבא היה במצב ממש לא טוב והיינו חייבים לדעת מה יש לו.

המזגן נחת לי על הראש והקפיא אותי, בחוץ הסתיו היה ממש בחיתוליו, אמצע ספטמבר. "מקפיאים פה בגלל הציוד הרפואי" הסביר אבא, על הזין שלי הציוד הרפואי חשבתי והרמתי את תריס המזגן שיקפיא ציוד רפואי רחוק ממני. הגיע תורנו.

רופא זקן ששכח לצאת לפנסיה ישב מולנו בחולצה קצרה והיה כמעט כמו כל אדם ביום עבודה רגיל. עצבן אותי שהוא מבוגר מאבא שלי ונראה ממש בריא. אם הוא היה משתעל קצת או צולע זה היה מנחם, אבל לא. היה לו על היד שעון של עשירים שעושים ספורט של עשירים. בטח הוא רוכב על אופניים בבקרים, שוחה בערבים ויוצא להליכות ארוכות טווח בשבתות. וטוב שכך. אולי אם אבא שלי היה עושה סוג מסוים של ספורט, חוץ מהנפת סיגריה, הדלקתה ושאיבתה כמה פעמים בשעה לא היינו במצב הזה.

אבל היינו גם היינו. ישבנו מול הבריא למשעי והוא אמר: "טוב, אז ככה, לפי הצילום והבדיקות שערכנו יש לך סרטן ממאיר". בלב אני אמרתי לעצמי "ממאיר זה החרא הזה, שיט."
הבריא שתק. נתן לנו זמן לעכל. "אתה מופתע?" לחשתי לאבא, "האמת שכן, לא ציפיתי" לחש לי בחזרה.
דקות ארוכות ישבנו בשקט כמו ילדים טובים, בראש רצו לכל אחד מאיתנו הרבה מחשבות ושאלות.

יצאנו מבית החולים מובסים. דיברתי אופטימיות שוטפת. "עכשיו זה הזמן שלך אבא, ליהנות מהחיים, לעשות מה שבא לך ולא לדאוג" אמרתי על כוס קפה שחור שהכנו לעצמנו מהקפה שהם הביאו מהבית. ההורים הדליקו סיגריות ואני דיברתי בגרון חנוק. "אפשר לחיות ככה שנים," שיקרתי למרות שלא ידעתי שאני אומר את האמת, "פעם או פעמיים בשבוע אתה מגיע לטיפול של כמה שעות ואז חוזר לעניינים שלך."

דיברנו ודיברנו וכל אחד הניח את עלה התאנה שלו במקום הכי מביך ועצוב ומפחיד. "מה עכשיו?" הוא שאל ואמא אמרה שעכשיו חוזרים הביתה. "איך אתם נוסעים?" שאלתי. "באוטובוס, כמו שבאנו לפה. החנייה פה יקרה וסתם פקוק, אוטובוס זה אחלה." הסתכלתי על ההורים שלי, שאפילו ביום כזה לא חושבים לעצמם שאפשר להתפנק ולנסוע במונית.

סרטן. ידעתי שהולך להיות רע. כמעט כל משפחה שכתבתי לה ספר זיכרונות התמודדה עם המגיפה הזאת, דבר אחד למדתי מגיבורי הסיפורים: זו מחלה שכל המשפחה צריכה להתגייס כנגדה. בסוף, אחרי עשרות שנים זוכרים את מי שהיה ומי שלא היה שם.
אז החלטתי שאני אהיה שם. עד הסוף המר.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
טיפים למטייל באיסלנד
אשכול נבו בראיון לקראת ביקורו השבוע בפרדס חנה כרכור
"מחכים לך בבית, זכרון יעקב"
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מנהל חדש לבית ספר אורט
תלמידי בית הספר רעות זכו במקום ראשון בתחרות בינלאומית של ’כתבי סביבה צעירים’ - YRE
מעל 100 אלף מבקרים ביקרו בפסטיבל "חקלאות ים ואדם" ובעוגני התיירות שבחוף הכרמל, במהלך חג השבועות
סכנה בבריכה / הורה בהסחה