נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - התליין הבריטי מכיר את "התקווה"
14 לדצמבר 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - התליין הבריטי מכיר את "התקווה"
גלבוע דקר, 2018-12-14 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 

הרגע הכי קשה בכלא עכו הוא באמצע הלילה, כשאסיר שר את ההמנון הלאומי – "התקווה."
שכבתי על יצועי, ופחדתי. ידעתי שיומי האחרון קרב ובא, אשלם את המחיר בגבורה שהרי זו היא הציונות עבורנו לוחמי המחתרות. אבל, לא עליי פחדתי אלא על חבריי הקרובים למיתה.

חבריי באצ"ל פועלים כל העת לשחררנו מעול הגרדום, מעת לעת יש הצלחות. לא מכבר הצליחו החברים לפוצץ את אחד מקירות הכלא ולשחרר לוחמים רבים בעזרת תחכום יהודי וחומר נפץ – שילוב קטלני בעיני. כשקראו לי לברוח לא הלכתי. אני פצוע. שוטר בריטי ירה בפניי בזמן ששדדנו את תחנת המשטרה הבריטית ברמת גן. הו, זה היה נהדר. אומנם כעת אני סובל וכואב לי אבל הגאווה שבלב היא התרופה היחידה שעוזרת.

עכשיו, כשהאביב של שנת 1947 מפנה מקום לקיץ, אני יכול לראשונה בחיי ליהנות ולנוח. פרפרים מנופפים אליי בכנפיהם הלבנים, חודרים את קרן האור היחידה בתאי, עושים סיבוב וממשיכים הלאה לחצר הבהירה והחמימה – לא זכיתי ליהנות משלווה מאז שעליתי ארצה. רציתי להילחם, לעשות, אני מרגיש שהניצחון שלנו קרוב, קרוב מאוד.

כמוני, רוב האסירים סירבו לבקש חנינה מהשלטון הבריטי, כאמירה שאין לשלטון שום סמכות לשפוט ולאזוק ולאסור אותנו.

גם כשנרמז לנו שהבקשה תמתיק את עונשנו סירבנו. עדיף למות עם חבל על הצוואר מאשר לחיות עם אחד כזה, עדיף פרפור רגליי הנתלה באוויר לרגע קט, מעמידה במקום או הליכה לאחור, בזמן שהעם היהודי אמור לצעוד קדימה. לא שוב. העם היהודי לא ינהג כך יותר לעולם.
חצי שנה אני כאן, בכלא עכו. מדי פעם בפעם, באמצע הלילה מישהו מתחיל לשיר את "התקווה" ובכוח רב אני נעמד על רגליי, ושר יחד איתו. אט אט מתרומם כלא עכו בקולו, הקירות והעמודים בני ארבע מאות השנים, שכמותי, ראו ימים יפים יותר – מעבירים את הצלילים מחדר לחדר, מתא לתא עד שכולם מלווים בקולם את הנידון למוות.

מתוך הצינוק בוקע קול, גיבור יהודי שר את "התקווה" ולאחר מכן לבחירתו, שירי מחתרת פרי עטו של ז’בוטינסקי, סקולסקי או חברי, מיכאל אשבל – שנהרג ממש לאחרונה בעת שניסה להימלט מהכלא.

ככל שמתרחק מאיתנו קולו של הנידון למוות כך אנו מגביהים קול, אך תמיד תמיד שומרים על קשר. אנו צועקים משירו של אשבל: "ואם בתליה אמסור את חיי לאומה, אל נא אל תבכי, כי כך נגזר גורלי." ומחזקים בכך את הגיבור היהודי. כשהוא שר את "התקווה" פעם נוספת, אנו מבינים כי החבל כבר כרוך.

אבשלום, מאיר, יעקב וויס וגיבורים אחרים שרו את התקווה עד לרגע האחרון. כשחבל על צווארם הם שרו, לא צעקו, לא צרחו, לא ביקשו סליחה או הביעו חרטה. מילותיהם האחרונות היו: "להיות עם חופשי בארצנו." או "עוד לא אבדה תקוותנו" – תלוי בסבלנותו של התליין. תמיד השיר נקטע באיבו, כמו חייו של הלוחם. כשהנשמה יצאה מהגוף, שקט שרר בתאים. שקט מפחיד, מרתיח את הדם שאחריו לעתים נשמע שוב ההמנון, עוד אסיר ייתלה הלילה. גם איתו שרנו את "התקווה" עד ששוב נדם הקול.

כשאין עוד שירים, אני מסובב את גבי, עוצם את עיניי ומדמיין את הרגע שיגיע תורי.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
פסטיבל "ימים של קולנוע" יולי 2019 - הכניסה לכל האירועים חופשית
ידיעה לציבור- נערות הוטרדו מינית במרחב הציבורי
מוזיאון למורשת השייטת ומרכז לפיתוח מנהיגות, נוער וחינוך יוקם בעתלית
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
ידיעה לציבור- נערות הוטרדו מינית במרחב הציבורי
מוזיאון למורשת השייטת ומרכז לפיתוח מנהיגות, נוער וחינוך יוקם בעתלית
משתפים פעולה למען העסקים והתעשייה
תיק החשדות נסגר! ״הצדק יצא לאור״