נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - בת המוכתר של כרכור
21 לדצמבר 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - בת המוכתר של כרכור
גלבוע דקר, 2018-12-21 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 

תמר וחנה אחיותיי צועדות לידי, הן צוחקות אבל אני דואגת לאבא. אמא שלחה אותנו עם ארוחת הצהריים של אבא והעובדים, אבל אני יודעת שהוא לא אוכל כמו שצריך. אנחנו חוצות את הפרדס, לא צריך להשקות עכשיו כי היה חודש גשום, והעצים כמו מכירים תודה על כך, מתפקעים מרוב פרי. 
 
אבא אומר שזה מצוין אבל עדיין צריך למצוא מים. הוא הביא מומחה בשם בלייר שצעד בכפות רגליים יחפות, מדי פעם התכופף, מולל אדמה בכפות ידיו כמו ילד שמשחק בארגז חול. כשהרגיש שהמקום בו הוא עומד ראוי הכריז: "המוכתר,’ כאן נחפור עכשיו." 
 
כך הם קראו לו, לאבא שלי, "המוכתר." אליהו דוד בדש היה שמו האמיתי.
כשאחיותיי ואני מגיעות לבאר אנחנו צריכות לצעוק פנימה: "אבבבבבאאאא! אוככככככלללל!" ורק חצי שעה אחר כך, בצבץ ראשו כמו צב המציץ מבעד לשריונו. 
 
כרכור הייתה השריון של אבא, הוא חלם עליה בלילות וכשאכל בכפות ידיו החשופות את האוכל של אמא, היה מחייך ומספר לנו על "פעם." על הימים בהם שמע מאחיו על "אחוזת לונדון" והיהודים שרכשו אדמה בארץ ישראל עוד בתחילת המאה הקודמת. הוא סיפר על השנים בהן הוכשר לעבוד בחקלאות ובבניין בארץ ששמה "אנגליה" מתוך כוונה לבנות בארץ ששמה "ישראל." הוא היה בנאי שבנה חיים וקהילה. 
 
פעם שמעתי את אמא אומרת לו: "אל תחזור בלילה, לא בעונה הזאת, תישן בתל אביב ותחזור בבוקר." מאוחר באותו הלילה התעוררתי כשאבא חלץ את מגפיו הכבדים על מרפסת העץ ונכנס הביתה בצעדים רכים. "אליהו?" אמא קמה אליו וחיבקה אותו. "אליהו.." אמרה בשמחה ובקולה הדואג-נוזף-אוהב. היא ידעה שהוא אוהב אותה אבל מאוהב בכרכור, מיום שדרך על אדמתה לא ישן לילה אחד בחוץ. מאהב נאמן.
 
אבל הייתה גם תקופה עצובה עבורו, זה היה בעיקר כשלא נמצאו מים, ואבא וחבריו פחדו שיהודים לא ירצו לבוא לגור פה. תקופה ארוכה גרו במושבה משפחות בודדות בלבד. 
גם הדרך בה סיפר לנו על "פעם" השתנתה כשנזכר בימים בהם נותר ללא אחיו שנאלצו לעזוב לתקופה מסוימת על מנת להחלים מקדחת. באותם ימים הוא החליט שלעולם לא יעזוב את כרכור. עד יום מותו.
 
"בארות רבות נחפרו, אבל מעט מאוד מים נמצאו, מים שהספיקו לשתייה שלנו ושל הבהמות אבל לא להשקיית המטעים והשדות," אבא מספר לנו לפני השינה והעצב בקולו השבור סודק את לבי. אולי אבא מרגיש את זה והוא מרים אצבע ואומר: "עד שיום אחד זה קרה! היית אז רק תינוקת בת שנתיים דליה," הוא אומר ומלטף את אפי, "אחרי שתים עשרה שנים של חיפוש נמצא שפע של מים עמוק עמוק באדמה." אני נרגעת. "ומכל הארץ באו לחגוג איתנו ובכל העיתונים בירכו וסיפרו שטוב לחיות בכרכור," אומר אבא ומכסה אותי בשמיכתי. 
 
אני נרדמת מאושרת, יש מים בכרכור, יש לי אבא שכולם כמוני מעריצים. רגע לפני שעיניי נעצמות אני מחליטה להיות כמוהו כשאגדל, לעזור לזולת ולדאוג לכל מי שצריך. בדיוק כמו אבא. 
 
בפתחה של שנת 2018 הלכה לעולמה דליה שץ, בתו של "המוכתר" אליהו בדש.
היא נודעה כ"אם הפצועים" על תרומתה האדירה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות איבה.
"נולדתי כדי לעזור לאחרים," אמרה פעם אחר פעם, בראיונות הרבים שנתנה לכלי התקשורת ב-40 השנים בהן התנדבה.
היא זכתה בתואר "יקיר קרן לבי", "מתנדבת השנה", "אות הנשיא למתנדב" ו"אות יקירת העיר תל אביב." 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הנינג’ה מזכרון יעקב
להפריד זה פשוט!
תו איכות חוף כרמלי למסגרות חינוכיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }