נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - שלום עם העולם
4 לינואר 2019
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - שלום עם העולם
גלבוע דקר, 2019-01-04 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 אילוסטרציה

יכולתי לכעוס, אבל לא יכולתי. בכל יום אחר בטח הייתי כועס אבל הפעם זה לא הצליח לי והכול בגלל אדם אחד ושמו שלום.
"יש מים בסלון." צופית אמרה בשש בבוקר. יכולתי להמשיך לישון כמו שאני עושה לרוב בשעות הנחמדות האלה, אבל משהו בקול של צופית הרגיש לי דחוף.

בימים רגילים כנראה שהייתי כועס. יכולתי לחשוב על כל שעות הגריפה, ארון העץ הכאילו עתיק שרגליו הכאילו עתיקות ספגו מים. אני אוהב אותו. יכולתי לכעוס על השטיח היקר שרק אלוהים יודע כמה זמן ייקח לו להתייבש עכשיו. שטיח בסלון הבית בחורף זה לא פחות ממרק חם, מכוס תה כשאתה חוזר הביתה רטוב. אבל לא יכולתי לכעוס, והכול בגלל שלום.

לא המצב האידיאלי שכולם חולמים אליו, אל שלום האדם, הלקוח החדש שלי ב’חי בספר’. שלא כמו היתר הוא דווקא צעיר מאוד, הוא בן חמישים וחמש. כשהוא התקשר אליי שאלתי אותו "מה מביא בן אדם בגילך לכתוב ספר זיכרונות," והוא הסביר לי בקצרה. ידעתי שאנחנו חייבים להיפגש.

"צריך להרים את השטיח, להזיז את הכול ולהתחיל לעבוד," אמרתי לצופית תוך כדי שאני חושב על שלום. נעלתי מגפיים ויצאתי למרפסת, גובה המים הגיע לי לקרסול, זה אמנם לא נשמע הרבה אבל המרפסת לא קטנה ולמים היה רק מקום אחד לצלול אליו: פנים הבית. וזה הפך את הכמות לעצומה. גרפתי עם היד את העלים הענקיים של עץ הפקאן ממכסה הצינור ומיד המים נוקזו מהמרפסת מטה לקומת הקרקע. "שומעת את זה?" צעקתי לצופית עם חיוך על הפנים, נזכרתי בפעמים שעמדתי תחת מפל מים אמיתי. זה נשמע כמעט אותו הדבר.

יומיים לפני ההצפה פגשתי את שלום בביתו, הוא סיפר לי את הסיפור שלו ואת הסיבה שהחליט לכתוב אותו: הוא התייתם מאב כשהיה תינוק, חלה בסוכרת כשהיה בן תשע וכשחגג בר מצווה אימו כבר הייתה חולה מאוד. אם עושים רשימת מכולת של כל המכות שנחתו עליו מגיעים למסקנה שמדובר בטרגדיה. אבל, זה העניין איתו, שהוא לא מוכן ליפול. שלום אדם שמח שמקרין את השמחה שלו. כשהוא שומע מישהו מתלונן או מתבכיין או מתקרב אליו ושואל איך הוא יכול לעזור, ועל הדרך גם דופק על הפרוטזה שלו, מציע לתת יד או רגל.

כשנבצר ממנו לצאת מהבית בגלל הניתוחים הרבים שהוא עובר, הוא מתגעגע לשגרה. הוא נהנה לפגוש את חבריו והוא "סחבק" שצוחק עם כולם. הוא חי חיים מלאים, גם בלי רגל אחת ולמרות שבריאותו לא מאפשרת לו לעשות את רוב הדברים שאנשים בריאים מסוגלים להם. למשל, לגרוף את המים הרבים מסלון ביתם ביום ראשון בשש בבוקר.

לא רק שלא יכולתי לכעוס על המצב, שמחתי. חשבתי על שלום כשגרפתי. חייכתי כאילו הוא מסתכל עליי מהצד ומעודד אותי. דורון הקטנה ישבה על הספה בסלון וצפתה בנו עובדים, שמנו מוזיקה שהיא אוהבת ובמשך שעה וחצי השתמשנו ברגליים הבריאות שלנו, בידיים שמצליחות לתפקד ושרנו עם הפה והלב.

איך יכולתי לכעוס כשהתחלנו את השבוע שלנו ביחד, כמשפחה שמתמודדת עם מים זורמים, מוזיקה מהילדות שלנו שעוברת לדורון בת השנה וחצי, מהעובדה שיש לנו קורת גג ואת הבריאות שלנו ובעיקר – זה מה שלמדתי משלום החכם, את השמחה שלנו.

תמיד אומרים "העיקר הבריאות." ואני מסכים, בריאות חשובה כמעט מכל דבר אחר בעולם הזה, אבל אני חושב שאפשר לברך גם ב: "העיקר השמחה." כי כשהבריאות לא תעמוד לצידנו, תישאר לנו הבחירה אם לשמוח או לא, בכל זאת.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מיזם "מועצה עד הבית" יוצא לדרך
ערב הצדעה והוקרה לצוותי חינוך במושבה
תלמידי כיתות א’ בבית ספר אשכולות בבנימינה ניגשו לקלפיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }