נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת "בא" (מפרק י – יג).
11 לינואר 2019
פרשת "בא" (מפרק י – יג).
אסתר פינס, 2019-01-11 - 10:00
כל הזכויות שמורות
מלאך המוות מציץ בבני ישראל בעת אכילת הפסח הראשון. (הדם היה מבפנים והמלאך בא בחצות בזמן שכבר אסור לאכול), ויקיפדיה
 

למדתי מהפרשות: במעמד הסנה ה’ פתח בפעלים: ראיתי, שמעתי, ידעתי. ואחרי ששוטרי ישראל הרגישו שווים ושייכים לאחיהם העבדים, ומשה מתוך תחושת שייכות, שליחות ובביטחון התווכח עמו שמאז ששלחו, פרעה הכביד על סבלם, ה’ פתח בפועל הזכירה "וזכרתי." 

 
בסנה ה’ ראה בראייה חומלת את סבלם ומתוך קירבת הראייה שמע את נאקתם, ואז ידע. הידיעה היא קירבה אינטימית יותר המעוררת את הזיכרון: הברית שכרת עם אברהם שיחזיר את העם למולדתו שניתנה לנו מורשה. 
 
לכן, עלינו לזכור, מי אנחנו ומאין באנו, הזיכרון יעורר את הענווה ללא אגו, ואת תחושת השייכות, לזהותנו - מהות קיומנו ויחזק את האחדות בתוכנו, כך נשמור לעד על מורשת אבותינו!
 
פרשת "בא"- נפתחת אחרי שבע המכות שנחתו זו אחר זו על מצרים תוך שמירה על בני ישראל. לפני מכת הברד אש בתוך מים משה התבקש להזהיר מראש את פרעה כדי שיספיק להגן על עמו ועל הצאן שלא יפגעו ממכת הברד. בתקווה שהאזהרה תגרום לפרעה לפנות מבטו מהאגו, מהאלימות ומרמיסת זכויות האדם ברגל גסה, ותשנה את תפיסת עולמו עד היסוד כאילו הוא האל. 
 
פרעה לא שעה להזהרות ולא הגן על עמו, אך עבדיו שפחדו מה’ הצילו את משפחותיהם ואת צאנם.
 
כשפרעה ראה את תוצאות האסון נשבר ואמר חטאתי: "ה’ הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים." ומיד חזר לסורו, כי אינו מוכן לוותר על העבדים הממושמעים. פה ה’ הכביד את ליבו.
 
בפרשתנו מופיעות שלוש המכות האחרונות: ארבה, חושך ומכת בכורות. במכות אלו ה’ מכביד את לב פרעה. התערבות ה’ בבחירה החופשית באה לעורר את בני ישראל להאמין בה’ מצילם, אך בני ישראל לא רואים ולא שומעים את הקולות.
 
שיעור לחיים! בימינו כשאנחנו שקועים בעומס הקשב נחסם, אין לנו יכולת לראות, להקשיב ולהבין את האחר ואת הנאמר לנו, לטובתנו. אנחנו במאבק עם עצמנו, עבדים לעומס, משותקים. איך יוצאים מזה? ההבנה למצבנו מביאה אותנו להקשבה נקייה המשחררת חסימות ומחוללת שינוי בתוכנו, הלב נפתח ומתוך הכרת הטוב נצא מעבדות לחירות.
 
אולם בני ישראל השקועים בעבדות עד כלות, לא מתרגשים, לא מרגישים ולא שומעים את פעמון הגאולה שיוציאם מעבדות לחירות, הם מרגישים חלק מהעם המצרי ומתרבותו שנטמעה בהם והשעבוד הפך לשגרת חייהם וקשה להם להיפרד ממנו. לכן אינם מרגישים שייכות ולא זהות, לתרבותם ולמורשה הלא מוכרת להם. 
 
הדבר דומה לתולעת הנכנסת לתוך חזרת, אט אט מתרגלת לחריפות המסחררת וממאנת לצאת ממנה, כי נדמה לה שאין מתוקה מהחזרת.
 
איך יצאו בני ישראל? גורשו ממצרים!
"וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם--אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה: כְּשַׁלְּחוֹ--כָּלָה, גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה."
 
כל פעם שאני קוראת את הפסוק הנ"ל ליבי נחמץ! כי אחרי המכה הנוראה מכת בכורות שפגעה גם בבכור פרעה, פרעה הרודן נכנע וגירש את בני ישראל. 
 
בגלל שפרעה גירש אותם, חופש הבחירה של בני ישראל לא בא לידי ביטוי, הם יצאו ממצרים מחוסר ברירה, ואת ליבם השאירו במצרים. לכן הם יסתובבו ארבעים שנה במדבר ולא יכנסו לארץ. רק הדור השני שירגיש את תחושת השייכות ותודעת השליחות ייכנס אל הארץ המובטחת. 
 
לפני מכת הבכורות בני ישראל הצטוו למרוח דם על המשקוף ולא לצאת מפתח ביתם עד חלוף הרעה. "..... מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם..... וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם .....וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ--עַד-בֹּקֶר. "

שאלה: בלי הדם ה’ לא יידע להבדיל בין בית ישראל לבין המצרים?
ה’ לא צריך סימנים, אולם מריחת הדם על המשקוף מבפנים הינה חד פעמית המלמדת שעם ישראל בעשותו זאת הינו מאמין שה’ יפסח על דלתו וישמור על ביתו. ומי שלא יעשה זאת הוא אדיש, אפטי, לא אכפת לו, ליבו סגור, אינו רואה, אינו מקשיב ואינו מאמין.
 
הבריחה של בני ישראל ממצרים נעשית בחיפזון בחשכת הליל ועם הוראות ברורות לצידה לדרך. אך מבלי לתת את הדעת לפחד המשתק המחלחל בליבם מפני המסע אל הלא נודע. 
 
המצווה הראשונה היא: "....וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר..." "והגדת לבנך" המטרה היא הזיכרון לא לשכוח מאין באנו, את הנס שיצאנו מעבדות לחירות.
הזיכרון מאין באנו, יעורר ויחזק את תחושת השייכות ויחבר אותנו בענווה לזהותנו. זאת למעשה הליבה של שמירת הזהות ועצם התהוותנו כבני חורין לעם ישראל, עם שפה משלו תרבות וחוקים. 
מהאירוע המכונן הזה באה השיבה לארץ ישראל – מורשה!
 
אך המסע הארוך עוד לפנינו, רצוף מכשולים ומשברים. צריך הרבה סבלנות.
 
מהפרשה למדתי: החופש והשמחה נמצאים בתוכי, בהרגשתי ובמחשבותיי. אני יכולה לנוח פרקדן ולהרגיש ריקנות, משועבדת לעייפות. ומאידך גיסא, בעשייה מתמדת למען הבית והמשפחה ולהרגיש בת חורין שמחה מהנתינה. ומתוך השמחה יעלה הניגון ואשמע את זמרת ליבי מהללת יה.
 

יחד / שמרית אור

רק אם נאמין בעוז הרוח, 
רק אם נאמין ולא ננוח 
מן המיצרים אל ים פתוח 
כמים רבים נסער

יחד - כל הדרך, יחד - לא אחרת, 
יחד איש אל איש יפתח 
את לבבו. 
 
 שבת שלום ומבורך! 
 אסתר פינס
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
ראשי המועצות במחאה כנגד נובל אנרג’י: דורשים ניטור רציף ושקוף!
רגע לפני הפעלת אסדת לוויתן: העדר מערך ניטור רציף על האסדה- תת ניטור אוויר. חוסר שקיפות מצד נובל אנרג’י ומדינת ישראל לציבור
פרח פינקי

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }