נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - מלחמות של גדולים
11 לינואר 2019
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - מלחמות של גדולים
גלבוע דקר, 2019-01-11 - 10:00

[ ליצירת קשר: טלפון 054-7345002 מייל: gilboa@hai-besefer.co.il]

כל הזכויות שמורות

 אילוסטרציה

הוא עמד במרכז האוטובוס, נוסעים עמדו צפוף, הנהג צעק בעברית "להתקדם, להתקדם כדי שיוכלו להיכנס." הרצפה הייתה רטובה ומוכתמת בבוץ, לידו עמדה זקנה שמים טפטפו מקצה מטריה שלה, מישהו דחף אותו וריח פיו החצוף כבש את המרחב. הוא הזיע.
 
אלמוג בת השבע ישבה לצד ה"פרח" שלה במושבים הקרובים לדלת האחורית. קראו לה הילה והיא הייתה התיכוניסטית הכי יפה בעולם, היא לימדה את אלמוג לעשות צמות וסיפרה לה על החופשה בהוואי שמשפחתה מתכננת בקיץ הבא. אלמוג העריצה אותה. היא לא יצאה מעולם לחופשה, לא להוואי שאין לה מושג איפה זה ולא לאילת אליה כולם נסעו. אלמוג לא סיפרה להילה על אבא שלה, הילה דיברה אבל אלמוג איבדה קשב, היא ראתה אדם לחוץ ומפוחד וליבה יצא אליו. 
 
משהו באיש הגבוה משך את תשומת ליבה. מעולם קודם לכן לא ראתה מישהו שהעיניים שלו, המצח המתוח והקצב בו הוא נושם, היו בדיוק כמו של אבא שלה. הרבה פעמים הוא היה בסדר אבא שלה, אבל לפעמים אסור היה להרעיש, לרוץ בבית או לצעוק כי "אבא לא מרגיש טוב." אמא אמרה ש"פעם אבא הרגיש טוב מאוד אבל במלחמה הוא קיבל מחלה ויהיה בסדר." תמיד אמא שלה סיימה משפטים ב-"ויהיה בסדר." אבל אלמוג שמעה פעם את אמא שלה וסבתא מדברות, אבא שלה היה בתוך טנק שנשרף, חברים שלו מתו. אלמוג למדה שיש דברים ששומרים בסוד ולא אומרים לאף אחד, גם לא למי שיודע את הסוד. אז היא לא סיפרה לאמא שלה שהיא יודעת. היא שתקה. 
 
בקיץ אבא שלה התחיל לצאת לגינה והמצב שלו השתפר. אמא אמרה ש"אבא פחות חולה ויהיה בסדר." והסתכלה על אלמוג כמו על תינוקת, אלמוג הנהנה ואמרה "יופי, אז הוא יבוא להצגה שלי?" 
"פעם אחרת מתוקה." אמרה אמה וליטפה את ראשו של האדם עם העיניים הפעורות שישב בגינה במבט מרוכז ומבלי למצמץ. אופנוע עבר והוא התחיל לרעוד. "אל תוותר" אמרה לו אמא והוא חפן את פניו בידיו. "בוא נישאר פה עוד קצת, אתה מסוגל." 
אבא של אלמוג בכה וצעק אבל לא נכנס פנימה. "אלמוג, תשמרי על אבא אני הולכת להביא לו דלי." קראה אמא. אלמוג לא הבינה מה יש לאבא לעשות עם דלי. היא עמדה צמוד לקיר ולא ידעה מה לעשות בזמן שאבא שלה בכה והכה בפניו. הוא כבר לא צעק, כנראה נגמר לו הכוח וגם המכות שלו היו איטיות ועצובות. הוא נראה לאלמוג כמו אדם המנסה להעיר את עצמו. היא התקרבה לאט, צעד צעד, ותפסה לו את הידיים. היא הרגישה את החום שבהן, את הכוח שלהן ופחדה. היא הניחה את הלחי שלה בתוך כף היד הגדולה של אביה וחשבה לעצמה שאם הוא חייב אז זה בסדר אם ירביץ לה. 
 
אבא שלה נרגע. זה היה הרגע שלהם, רגע שסופר שוב ושוב במשפחה ואפילו אבא שהחל ללוות אותה לבית הספר בבקרים אהב את הסיפור הזה. היא הייתה גיבורה בעיני כולם. 
 
אלמוג קמה מהכיסא שלה והילה אמרה לה שיש עוד זמן. היא התקרבה לגבר שנראה כמו אבא שלה וחיפשה את כפות ידיו. היא אחזה בכף ידו השמאלית הלחה ומרוב הפתעה הוא השתתק ונמתח, כמו חייל העומד דום. הוא הסתכל מטה וראה ילדה קטנה עם עיניים גדולות מביטה בו. הוא הרגיש את החום שבידיה ולא הצליח לזוז. היא לא חייכה אליו, היא לא הייתה עצובה, היא פשוט הביטה בעיניו. 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מיזם "מועצה עד הבית" יוצא לדרך
ערב הצדעה והוקרה לצוותי חינוך במושבה
תלמידי כיתות א’ בבית ספר אשכולות בבנימינה ניגשו לקלפיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }