נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת "בשלח" (פרקים י"ג – י"ז)
18 לינואר 2019
פרשת "בשלח" (פרקים י"ג – י"ז)
אסתר פינס, 2019-01-18 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 בני ישראל חונים על שפת ים סוף (כריסטופר אקרסברג, 1815)  ויקיפדיה

 
הפרשה הקודמת מתארת את המצווה הראשונה שניתנה לבני ישראל לפני צאתם ממצרים: לזכור את החודש הזה, חודש ניסן בו יצאנו מעבדות לחירות ולחגוג אותו לדורות, חג פסח -זמן חירותנו, באכילת מצות שבעה ימים, ולספר לדורות את סיפור יציאת מצרים, "והגדת לבנך ..." זו הליבה של שמירת זהותנו - שורש קיומנו. 
למה זה חשוב? כי הזיכרון מי אנחנו ומאין באנו יחבר את הדורות לשורשים -יסודות קיומנו. לתרבות, למסורת, ותצמיח אותם להתנהל בענווה שתחזק את תחושת השייכות והאחדות בתוכנו, כמשפחה וכאומה. 
סיפור חיינו יחזק את שורש קיומנו במולדתנו - ארץ ישראל! 
 
"מעץ ללא שורשים עושים רהיטים, יפה מבחוץ וריק מבפנים" (צבי גיל פינס).
 
פרשת "בשלח" - הנקראת השבת נקראת שבת שירה ונפתחת-ביציאת בני ישראל אל הארץ המובטחת, המסע מתקיים בליווי עמוד ענן המלווה אותם ביום והופך לעמוד אש המאיר דרכם בלילה.
המסלול הנבחר למסע אינו הדרך הקצרה אלא הדרך הארוכה, דרך המדבר. למה? כי עם העבדים לא בשל להתמודד עם איומים העלולים לקרות בדרך, "פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" ברובד הנפשי והמנטאלי בני ישראל היו נבהלים וחוזרים למצרים.
 
בעיצומה של יציאת מצרים: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ" בשעה גדולה וסוערת משה מתפנה לקחת את עצמות יוסף.
מעשה זה של משה מלמד אותי יסוד חשוב ואנושי בראיית הטוב והכרת התודה. גם בשעה שאנחנו עסוקים בדברים גדולים אסור לנו לשכוח את היחיד. עלינו לזכור את ההתחייבות המוסרית והאחריות כלפי האחר. כלפי אחיי.
 
כשפרעה הבין שעם העבדים שגירש יצא ממצרים, התחרט ויצא עם חייליו לרדוף אחריהם ולהשיגם כדי להחזירם לעבדות. מפני שאינו מוכן לוותר על העבדים העובדים ללא זכויות וללא תלונות. 
 
כשבני ישראל בשיירה ארוכה של אנשים, נשים, ילדים, וזקנים התקרבו אל גדות ים סוף, גילו שהמצרים רודפים אחריהם, נכנסו לפאניקה וחשבו בליבם, האם מי שהוציא אותם מעבדות יציל אותם מהים או שמא ייתן להם לטבוע? 
הפאניקה עוררה בליבם געגועים למצרים, "כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" בני ישראל היו עדים להרבה ניסים אך ליבם הסגור נשאר במצרים למרות הסבל שסבלו במצרים. כעת שיצאו משם הקושי והסבל נראים לפתע מתוקים שהם מוכנים מיד לחזור לשם.
 
על פי הוראות ה’ משה נוטה את ידו ואז, "ַויִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם" ובני ישראל עברו בבטחה והמים היו להם כחומה מימין ומשמאל.
 
הנס הגלוי והעצום בקריעת ים סוף איפשר לבני ישראל להבין שהם בני חורין, ההבנה פתחה את ליבם לאמונה בה’ ובמשה, "וַיַּאֲמִינוּ, בה’, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ"
 
כשמשה ראה לראשונה את העם קורן משמחה, פרצה מליבו שירת הודיה לה’ וכל העם הצטרף אחריו לשירת הלל, "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַה’"
 
אחרי שירת הלל בני ישראל המשיכו במסע וכשהגיעו למקווה מים גילו שהמים מרים, התחילו התלונות: "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה" ומשה בפקודה ממתיק את המים ע"י בול עץ.
 
בני ישראל שיצאו מעבדות הם כמו תינוק הזקוק להוריו שישמשו לו עוגן ויסמוך עליהם שיעטפו אותו בחיבוק חם וידאגו למזונו, למלבושו ולעיצובו כדי שירגיש ביטחון, ייקח אחריות ויצמח.
 
המסע נמשך, כשגילו שהצידה שלקחו נגמרה צעקו על משה: "וַיֹּאמְרוּ... בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיד ה’ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב."
איפה האמונה? איפה ראיית הטוב?!
בני ישראל מפחדים מהלא נודע הם מתגעגעים לשגרת חייהם, לעבדות, שם היה להם אוכל להשתיק רעבונם ומים להרוות צימאונם. כעת הם בערבוב, הלב סגור, הקשב חסום, הפחד משתק והדמיון יוצר מציאות מתעתעת שהכול נגדם. 
לכן הניסים שחוו לא פתחו את ליבם ולא נטעו תקווה ולא אמונה בליבם. אמונה צומחת בלב המרגיש שייכות לשורש קיומנו וכבן חורין ידע לראות גם בתוך הקושי את האור ויתנהל מתוך הכרת הטוב.
ה’ הקשיב לתלונותיהם והבין לליבם כי המזון מרגיע את הנפש ומשרה תחושה של שובע, שקט נפשי. על כן, מיד מילא מבוקשם, דרך נס קיבלו בני ישראל מן שיורד מהשמיים. מדובר בתחליף לאוכל שהתרגלו אליו, מין לחם פלאי שאותו יקבלו מידי יום ועד סוף המסע. 
בני ישראל מקבלים הסבר והנחיות לגבי המן: אסור ללקט מן ליותר מיום אחד, אם יישאר יתקלקל. וביום שישי לקראת שבת ההנחיות משתנות, על העם ללקט מנה כפולה כדי שיישאר לשבת ומה ששומרים לשבת לא יתקלקל. המנה הכפולה היא המקור לשתי החלות עליהן מקדשים בערב שבת. 
 
בני ישראל לפני קבלת התורה הצטוו על שמירת השבת, מהי השבת? אחרי שישה ימים של עבודה והכנות, ריצות, חוגים לילדים, בישולים וקניות, השבת היא יום של הודיה והכרת תודה. יום של מנוחה מתנה משמיים. יום של משפחה "והגדת לבנך" יום המאפשר מרגוע והתחדשות האנרגיות לקראת השבוע שיבוא. 
 

מהפרשה למדתי: לעצור, להסתכל על מסע חיי ולהודות על כל היש כי שום דבר אינו מובן מאליו. 

 
כמעיין המתגבר/ חמוטל בן זאב היקרה

כמו מעין שמתגבר בתוך גופי 
אני חוזרת לכאן בסערה 
עוד אתגבר ועוד אגביה מעופי 
כמעין, וכל קולי אומר שירה. 
 
 שבת שלום ומבורך!
 אסתר פינס
 

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }