נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - להרוג את העבר ולחיות
25 לינואר 2019
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - להרוג את העבר ולחיות
גלבוע דקר, 2019-01-25 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 

לא הייתה לי ברירה. רציתי לחיות. וכדי לעשות זאת נאלצתי להרוג את העבר שלי. הכול התחיל בפעם הראשונה שהתעלפתי, זה היה לפני הרבה שנים, ביום חול גשום בחודש ינואר של שנת 1950. אשתי נאלצה לנסוע לירושלים לטפל באביה החולה והיא הותירה את תמר, התינוקת שלנו עם המטפלת הנאמנה שלה. אני נכנסתי למשרדי ועמלתי על כתיבת המחזה עליו עבדתי באותם ימים.
רצה הגורל והמטפלת העלתה חום, ורק אחרי שהקיאה פעמיים הטריחה את עצמה מבוישת למשרדי לבשר לי כי היא חייבת להתפנות למרפאה. עוד מסרה כי ניסתה להתקשר לשתי מחליפות ראויות אך נענתה בשלילה.
כך נותרנו שנינו, התינוקת בת השנה ואני לבד בבית בבוקר יום חורפי שבו השמש אינה החלטית ויציבה. כשאני שר לה את "במדינת הגמדים" שמתי פעמיי לגן החיות העירוני, שם חשבתי שכל חיה תוכל לשעשע את התינוקת טוב יותר מאביה. בחצי הדרך טיפות גשם גדולות הניסו אותנו אל תוך חנות שהתגלתה במקרה כחנות בגדי ילדים.
המוכרת החביבה שאלה לרצוני ובהיעדר תשובה חכמה ביקשתי לדעת אם יש מקום שבו אוכל לחתל את התינוקת. מספר אמהות היו בחנות, תינוק אחד לפחות לכל אמא, הן הביטו בי כאילו ראו פודל מדבר ואני התנהגתי כאילו שלא הבחנתי בָדבר. מוזיקה קלאסית נעימה התנגנה ברקע, המוכרת משכה בלחייה של הקטנה שישבה בשקט מוחלט והובילה אותנו אל מחסן אחורי. בינות קרטונים, מגבים וסמרטוטי ריצפה חסרי כל צבע שהוחבאו מהלקוחות, הוקצה לי שולחן עץ מישורי לביצוע המשימה. שמחתי. תמר שכבה על גבה וחייכה אליי. חשבתי לעצמי שזה יהיה בסדר לקנות לה מתנה בכמה לירות בכל זאת. הכול השתנה כשברקע הושמעה מנגינתו של אדוורד גריג למחזה "פר גינט." תמר הבחינה מיד בפניי שהשתנו ואני אחזתי בצידי השולחן בכל הכוח עד שציפורניי כאבו. התקשיתי לנשום. הרגשתי שאם אפתח את פי תימלט משם צרחה שתהדהד בכל החנות.
ניסיתי לספור עד עשר, להפסיק לחשוב על בני בכורי יצחק ועל מרדכי הקטן, על אמא שלהם רוזה, אשתי הראשונה. נזכרתי בעל כורחי בילדיי שהיו רוקדים בבית ומעלים את גרסתם למחזה הנודע של איבסן. שרה ואני ישבנו בסלון והתמוגגנו מגאווה ואושר וצחקנו עד הגג. ואז המלחמה הארורה הרסה הכול. כאב חד לפט אותי בחזה ומנע ממני לנשום כמו שצריך.
הרשיתי לעצמי לחשוב עליהם רק כששהיתי לבד במשרדי. רק שם. כלאתי אותם כבני ערובה בתוך ספר זיכרונות שכתבתי בסתר. אף אחד לא רצה לשמוע על עוד משפחה שנספתה ונעלמה, לכל אחד מאיתנו הניצולים הייתה כמות התמודדות שנוצלה במלואה ואף אחד לא יכול היה להתמודד גם עם הצרות שלי. לאשתי המנוחה שרה היה בעל לפני המלחמה שפרט לשמו ולמקצועו אינני יודע דבר עליו או על יחסיהם שהיו.
תמר בכתה, אני נעלתי את ציפורניי בשולחן ואת שפתי מעכתי, עליונה לתחתונה. כל גופי רעד ופחדתי. פחדתי למות ולהותיר את תמר שם לבדה.
התעוררתי. מעליי עמדו מספר נשים והמוכרת, תמר בטוחה בידיה. חליל הצד והתופים הרועמים שהתנגנו קודם לכן עזבו את החנות ואני חזרתי לנשום כמו שצריך.
"איזה בושות" פלטתי בקול.

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
"אינתה עומרי"
מסיימים כמו שרק אנחנו יודעים!
מחזקים קשרים בינלאומיים
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
"אינתה עומרי"
מחזקים קשרים בינלאומיים
מנהל חדש לבית ספר אורט
תלמידי בית הספר רעות זכו במקום ראשון בתחרות בינלאומית של ’כתבי סביבה צעירים’ - YRE