נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
סרטים
"בגרות", סרטו של מתן יאיר, יוצר "פיגומים".
גפן מגזין המושבות > כללי > בריסל – אושוויץ – זכרון יעקב – ניו יורק
8 לפברואר 2019
בריסל – אושוויץ – זכרון יעקב – ניו יורק
מיכל כהן-אלדן, 2019-02-08 - 10:00

רגע לאחר שסיימה את לימודי המשחק בבית הספר הנחשב למשחק Atlantic Acting School בניו יורק,
אביגייל בריגר מזכרון יעקב מקבלת את התפקיד הראשון בחייה, סרט על השואה, מה שמטלטל ומחזיר אותה אל הסיפור האישי שלה, אל סבה, ניצול השואה יליד בלגיה, שרוב משפחתו נספתה באושוויץ 

כל הזכויות שמורות

יערה שילוני מימין, באמצע- אביגייל בריגר ומשמאל מור כהן צילום: גיתי שלסינברג

יום השואה הבינלאומי מוצא את השחקנית אביגייל בריגר עם הישגים אישיים יוצאי דופן. היא מגשימה את חלום המשחק בתפוח הגדול ומופיעה בסרט על השואה. ״בית לידגה״ - סרט המבוסס על סיפור אמיתי, המספר על מעון לנערות דתיות שהיווה להן בית ומשכן להשתקם בחברה לאחר המלחמה. הסרט נכתב ובויים על ידי מלכי ויינגרטן.

"מרגש אותי מאד לשחק את סימי, בחורה צעירה המחפשת אחרי דוד שלה. הסיפור שלה הזכיר לי קצת את הסיפור של סבא שלי מה שעוד יותר חיבר אותי לדמות. סימי הוחבאה בבונקר ע"י דוד שלה ובסופו של דבר הנאצים מצאו אותם וברגע שהם התלבטו כיצד להורגם הם ברחו, הנאצים ירו עליהם אבל הם ניצלו. בסופו של דבר הם נתפסו וסימי נשלחה למחנות. אך למרות שהייתה כל פעם בכל התורים היא הצליחה להשאר בחיים הודות לאיזשהו נס. בעיניי היא גיבורה. קטונתי מלהבין את כובד הטרגדיה, אבל אני עושה כמיטב יכולתי לספר את הסיפור דרך הנעליים והעיניים שלה".

"השואה תמיד היתה נושא שמאד מעניין אותי" אומרת אביגייל. ״עוד כילדה הרגשתי חיבור והתעניינתי בנושא. קראתי ספרים וראיתי סרטים. לדעתי זכרון השואה הוא כל כך חשוב לנו כעם ישראל ולחברה האנושית כולה. הסרט מכוון לקהל הצעיר יותר שאינו מכיר את סיפור השואה, או מכיר נרטיב מאד מצומצם. כשהדור הזה שומע שואה הוא חושב על ניצולי שואה מבוגרים וצילומים בשחור לבן. קשה לו לדמיין את זה. הסרט מספר את סיפורן של נערות אחרי השואה שמחלימות מהטראומה. הסרט מצולם בצבע ובשפה קצת יותר מודרנית.״

דווקא בשבוע שבו מציינים את יום השואה הבין לאומי, מרגש אותי לראות כיצד הקהילה היהודית והלא-יהודית מגיבה ליום הזה. האמריקאים או החברים הבין-לאומיים שלי לא מכירים את הסיפורים בכלל, את המוסיקה והתרבות; הקהילה היהודית כאן מכירה גרסה מעט שונה - הכל מאד רחוק מהם ועדיין מאד קרוב. הרבה מהם הם נכדים וילדים לניצולי שואה שעברו לאמריקה. הקאסט שלי הוא ברובו יהודי אורתודוקסי ואני כל יום צילומים לומדת משהו חדש על התרבות שלנו. זו חוויה מדהימה ומעשירה. הרבה פעמים אנחנו שוכחים כמה העם שלנו הוא עצום, לא משנה אם אתה דתי אורתודוקסי או חילוני, יש איזשהו קשר, איזושהי הבנה מאד אלמנטרית ששם מבלי לדבר.

התשוקה שלך לתיאטרון ומשחק?
מאז שנולדתי ומאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת להופיע. לא היה מצב שהיו אורחים מבקרים אצלינו בבית ולא היה את "המופע של אביגייל". כולם ידעו להתאסף בסלון כדי לצפות במופע שהכינותי מראש, אם זה מחול, שירה או הצגה ואם היו חברים בגילי גם הם כמובן הפכו לחלק מאנסמבל הבית. המשכתי עם ה"פאשן" למשחק בכל הילדות שלי, הלכתי לחוג משחק ("ירוק בעיניים" בערוץ המקומי, למביני עניין), ושאר חוגי תאטרון רבים, כלה במגמת תאטרון באורט בנימינה, מכינת נוער של ניסן נתיב, שיטת צ’אבק עם שחר רוזן, כיתת אודישנים עם גלית אשכול, ולא יכולתי שלא להתעסק במקצוע. גיליתי שישנה פונקציה ישירה של הבריאות הנפשית והאמנות שלי - ככל שאני יותר מתעסקת באמנות כך יותר טוב לי וההפך.

אביגייל בריגר וירין ברוש  צילום: נעמי שארוק

אביגייל נולדה בחיפה וגדלה בזכרון יעקב. "למדתי בחיטה עוד כשזה היה ניל"י צעיר, עברתי לניל"י בוגר וסיימתי תיכון באורט בנימינה. במשך התיכון הייתי פעילה בקן זכרון יעקב של הנוער העובד והלומד ולאחר מכן התנדבתי בש"ש. מכשהבנתי שאני רוצה ללמוד בניו יורק התגייסתי למשימה ועבדתי בקוצ’ינה ובפלוגי במשך שנתיים, כתבתי שירים ועבדתי קצת על אלבום, ביליתי את זמני חברים ומשפחה עד שעברתי לת“א לקצת, הרמתי שם תערוכה של השירה שלי ומשם - ניו יורק".
בהמשך הגיעה לניו יורק ללמוד משחק בבית הספר Atlantic Acting School. "לפני כשש שנים כמעט עשיתי טיול עם המשפחה במזרח ארה"ב. עברתי תקופה נפשית לא פשוטה אז וברגע שהגעתי לניו יורק ידעתי שלכאן אני צריכה לחזור. כבר אז נכנסתי למשרדי NYU ורציתי להגיש מסמכים. מהר מאד למדתי שזה לא כזה פשוט, אבל הבטחתי לעצמי שאשוב. שלוש שנים מאוחר יותר רגלי דרכה בעיר שוב, הפעם עם ויזת סטודנט ומלגה לאחד מבתי הספר הטובים בניו יורק. למעשה סיימתי את הלימודים לפני כחודש ומאז אני התחלתי את "החיים האמיתיים" של השחקן בעיר. אני עושה אודישן כמעט כל יום, שולחת סלף טייפס ומגישה את עצמי על בסיס יומי".

מה הקשר האישי שלך לשואה?
מאז ומתמיד היה לי חיבור לא מוסבר לנושא. ימי השואה היו תמיד מרתקים אותי, ללמוד, לדעת, להבין. המסע לפולין הוא אחת החוויות ששינו אותי ועיצבו אותי כאדם מבוגר. הזוועות שקרו באירופה היו טרגיות ומסר לנו ולכל העמים שאנחנו לא יכולים להרשות לפחד, לשנאה ולאדישות לעוור אותנו. סבא שלי הוא ניצול שואה. כמעט כל משפחתו (מלבד אחיותיו ודודו) נרצחו במחנות ההשמדה. הוא ניצל בזכות הוריו שהחביאו אותו ואת אחיותיו במנזרים נפרדים. עד גיל שמונה הוא חשב שהוא בכלל נוצרי, ומכשמצא אותו דודו הוא התכחש ליהדותו.

באיזה פרויקטים נוספים את עסוקה כיום?
מלבד הסרט התקבלתי עכשיו להקראה מבויימת (דרמטית) בברודוואי של המחזה "A PERFECT PEACE" (מאת מרטין מ. צוקרמן), המבוסס על הספר של עמוס עוז "מנוחה נכונה". (כשמציגים מחזה חדש פה בפוטנציאל להעלות בברודוואי עושים "הקראה דרמטית" בה בודקים את תגובת הקהל והמשקיעים למחזה. במידה ואכן המגמה חיובית, מתחילים לעבוד על ההצגה.)
התפקיד אותו אני משחקת הוא תפקיד של חיילת מעיירה קטנה ליד חיפה. כשקיבלתי את התפקיד חשבתי כמה משעשע ומדהים זה, שחציתי אוקיינוס כדי לשחק את התפקיד שהוא בעצם אני - צעירה מזכרון יעקב, עיירה קטנה ליד חיפה.

כיצד פטירתו של עמוס עוז השפיעה עליך?
זה בעיקר בלתי נתפס. כשאת שומעת על מוות של אנשים שעצבו את האישיות שלך בארץ נשמע כל כך רחוק ובלתי יאומן. מרטין (המחזאי) היה בקשר עם הסוכן של עמוס עוז עוד לפני כל הטרגדיה והעיתוי פשוט משוגע. חשוב לי לספר את הסיפור בצורה הטובה ביותר.
אנשים פה לא מכירים את התמונה שהוא מצייר בכתיבתו. הם לא מכירים את סיפור הקיבוץ, האינדיבידואל, האהבות והגבולות הברורים והבלתי ברורים. ועם זאת זה עוסק בנושא אוניברסלי. מרגש אותי להיות חלק מהפעם הראשונה שהם ידמיינו ארץ ישראל אחרת שאולי הם לא הכירו או חשבו בעבר. ישראל של רעיון הקיבוץ והפרט, ישראל של חיילת באס"ק, ישראל של ריח דשא של קיבוץ לפנות ערב. (שזה אגב אחד הדימויים הכי מקסימים והכי מרגשים אותי שיש. אין כמו הריח הזה).

מהן החלומות שלך?
איזו שאלה! חה. שלום עולמי… או לפחות שאנשים יהיו קצת יותר אדיבים. אבל תכלס? החלום שלי זה להפיח השראה. לעורר סקרנות בעידן הידע האינסופי, לקדם קשרים בין-אישיים ולגעת ברגשות מהקרביים. החלום שלי זה להצליח להזכר מה זה להיות אדם, או לפחות לשאול את עצמך את זה מדי פעם. החלום שלי זה אהבה בלתי תכליתית. החלום שלי זה שאני אוכל לקדם אהבה בלתי תכליתית בעולם. לכן, זה לא בהכרח משנה לי איזו סוג אמנות אני יוצרת- אם זה שירה או מוסיקה או משחק. אני רק יודעת שאת האחרון אני יודעת לעשות הכי טוב.

החיים בזכרון מול החיים בניו יורק?
חחה… אלף אלפי הבדלות. מהכפר אל העיר. משקט לרעש… תחבורה כל הזמן, אינסוף ברים, מסעדות ואנשים, עבודות, כל הזמן קורה משהו, העיר לא נחה. מצד שני… העיר לא נחה, וגם את. והמשפחה לא פה, והכלבים לא פה. הבית הופך להיות יותר חדר מלון - אני יוצאת בשמונה בבוקר וחוזרת ב12 בלילה (ועדיין משלמת מאות דולרים בחודש, אולי המיטה הכי יקרה שיש). אין דשא. אין דשא!!! כמה אני מתגעגעת לדשא. אבל כרגע אני חיה את החלום שלי. אני בעיר הגדולה ואני מביאה את הסיפורים האישיים שלי, של המשפחה שלי ושל הבית שלי. וזו האמת — אחד הדברים שאני הכי אוהבת בניו יורק. הגיוון המשוגע שיש פה. יוצא לי להכיר הם אנשים מכל העולם והם מספרים לי ספורים מדהימים, מכירים לי תרבויות חדשות ומלמדים אותי על דברים שבחיים לא הייתי יודעת או מכירה כמו שאני לא מכירה את הסיפורים שלהם הם גם לא מכירים את שלי, וזה מה שכל כך מדהים בעיר הזאת. הסובלנות והסקרנות להכיר את האחר וליצור איתו עולם. כל אחד מביא את הבית שלו וביחד יוצרים בית חדש.

בנימה אישית…
רציתי לשתף שיר שכתבתי לפני כמה שנים, ולהזכיר שלא משנה איפה את, מאיפה את באה ולאן את הולכת, אם זה ישראל, ניו יורק או בורה-בורה, אפשר להצליח בכל מה שתרצי. הנכס שלך הוא הנכס האנושי, החברים והמשפחה שאת מוצאת לך. אני באמת מאמינה שעם עבודה קשה, ישירות (שזה לא תמיד פשוט) ואהבה אמיתית וכנה (לעשייה או לאדם) אפשר להצליח בכל מקום.

קְלִישָׁאוֹת
יֹפִי
הוּא פוּנְקְצִיָּה
שֶׁל אַהֲבָה.
תָּמִיד אוֹמְרִים:
"בְּעֵינֵי הַמִּתְבּוֹנֵן"
אֲבָל מִתְבּוֹנֵן שׂוֹנֵא
לֹא יוּכַל
לְעוֹלָם
לִרְאוֹת.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שבת אחים גם יחד
למה לנו ’שקר-הנכסים’?
שומרים על החוף, מעבר כלי רכב לחופי הים הפתוחים נחסם
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מאות הורים מחדרה והסביבה הפגינו בצומת המשטרה
שבת אחים גם יחד
למה לנו ’שקר-הנכסים’?
למען תושבים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים