נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > הכל נשאר במשפחה: היכרות עם המאמן ערן דנק
23 לספטמבר 2016
הכל נשאר במשפחה: היכרות עם המאמן ערן דנק
מערכת הגפן, 2016-09-23 - 10:00

 האב והאח המהווים עבורו מודל לחיקוי, ההחלטה לפרוש ולחצות את הקווים לתפקיד המאמן בגיל צעיר, שיתוף הפעולה עם אנדי רם

כל הזכויות שמורות

 הכתבה מאת: איגוד הטניס

איגוד הטניס ממשיך גם השבוע עם פרויקט "הכר את המאמן", במסגרתו נאפשר לכם חובבי הענף להכיר מקרוב מספר מאמנים ומאמנות מצטיינים, כאלו אשר נמצאים לרוב מאחורי הקלעים, אך הינם בעלי משקל משמעותי בהתפתחות הטניסאים שלנו.
והשבוע: תכירו את ערן דנק (36, נשוי +2), נצר למשפחת טניס בעלת מוניטין והשפעה רבה על הענף במרוצת השנים, שהוכיח כי התפוח לא נופל רחוק מהעץ. ערן, עבור מי שאינו בקיא בפרטים, הוא בנו של מולי דנק, אלוף ישראל בעבר ומאמן טניס בכיר. בנוסף הוא גם אחיו הקטן של תומר, מאמן נבחרת הפדרציה לשעבר, שהיווה עבורו מודל לחיקוי. "אפשר לומר שנולדתי לתוך הטניס, זה אולי משפט שמסביר את החיים שלי, מספר דנק ג’וניור בפתיחת הראיון עימו.
כמו רבים אחרים מ"דור הזהב" של הטניס הישראלי בשנות ה-90, ערן גדל במרכז הטניס חיפה, שם שיתף פעולה עם שמות מוכרים כמו יוני ארליך, נועם אוקון, ליאור מור, ניר וולגרין, לימור זלץ, הילה רוזן, שירי בורשטיין וכמובן גם אחיו הגדול, תומר. "אלו רק חלק מהשמות שהתאמנו לידי וגדלו איתי במרכז", משחזר דנק. "כשאתה רואה שחקנים כאלו בתור ילד קטן, זה נותן לך המון מוטיבציה לרצות ולהיות טוב כמותם".
ואכן, דנק הצטיין בגילאי הילדים והנוער והצליח להתברג בין רשימת הטניסאים המובילים בדירוג הארצי בכל קבוצת גיל, אולם פריצת דיסק קשה ממנה סבל במהלך שירותו הצבאי לצד ההבנה כי הסיכוי להפוך לטניסאי מקצוען הינו קטן ביותר, החליט ערן לפנות לקריירת אימון כבר בגיל צעיר. "אחרי הפציעה הבנתי שיהיה לי קשה מאוד להיות מקצוען ולהרוויח כסף מטניס. ברגע שהשלמתי עם ההחלטה הזו, המעבר לעמדת המאמן היה טבעי עבורי".

אנדי ואני
אם שמו של ערן בכל זאת מצלצל לכם מוכר, הרי שאתם לא טועים. דנק ליווה במשך תקופה לא מבוטלת את אנדי רם, חבר אישי שלו מגיל 8, תקופה בה זכה לחוות מקרוב את הטופ של הטניס המקצועני בסבב ה-ATP. "את אנדי הכרתי ממש כילד קטן ומהר מאוד הפכנו לחברים טובים", אומר דנק. "ברגע שאנדי הפך למקצוען הוא ביקש ממני ללוות אותו למספר תחרויות בכל שנה, מיד נענתי בחיוב. במבט לאחור, אלו היו בין החוויות המשמעותיות ביותר שלי בתור מאמן. יצא לי ללוות את אנדי בגראנד סלאמים, תחרויות מאסטרס ו-ATP גדולות. לראות את השחקנים הגדולים ביותר מעולם מקרוב, באימונים ובחדר ההלבשה הייתה עבורי דבר בלתי נשכח. השיא היה ללוות את אנדי כשזכה בתחרויות בוינה ובליון, והאמת היא שבכלל המאזן שלי איתו הוא חיובי מאוד".
בשנת 2000 פתח אביו של ערן, מולי, את בית הספר לטניס בזכרון יעקב, בו מהר מאוד מצא גם את הבן את מקומו. "בתור נער, בזמני הפנוי, תמיד אהבתי לעזור אחרי האימונים. הייתי נשאר, ומאמן את החבר’ה הצעירים, כך שעם השחרור שלי מהצבא ב-2001 התחלתי לאמן במועדון באופן קבוע", נזכר דנק הצעיר. "האמת היא שבהתחלה ראיתי זאת כמשהו זמני, אבל מה שהשאיר אותי בטניס בשנה הראשונה והשנייה הייתה האהבה הגדולה שלי לילדים ולמשחק. אוסיף לכך את המועדון בזכרון יעקב שמשלב בין טניס תחרותי לטניס חוגים. מצאתי בית חם ומקום שבו אני יכול לתת את הלב והנשמה. גם אם הילד הוא הכי תחרותי שיש או כזה שמגיע פעמיים בשבוע לחוג ורוצה ליהנות, הסיפוק הכי גדול שלי כמאמן הוא לדעת שעזרתי לו אפילו בקצת להיות אדום טוב יותר. עם רבים מהם אני בקשר על בסיס יום יומי, עד היום, וגאה ללוות ולראות את ההתפתחות שלהם בתור בני אדם".
ערן, מי הדמות שהכי השפיעה עליך בטניס?
"זו שאלה קלה. כמובן שאבא שלי, מולי, שעיצב וחינך אותי בתור בן אדם וכמובן שבתור טניסאי. גם אחי הגדול, תומר, שהיה שחקן מהטובים בארץ, היווה עבורי מקור להשראה".
איזה סוג של מאמן אתה?
"טניס עבורי זה החיים. ההצלחות, הכישלונות, ההתמדה, כוח הרצון, המשמעת. כל אלו עוזרים ומחשלים את הילד להפוך לאדם יותר, חזק יותר. מסיבה זו המטרה שלי בתוך מאמן היא בעיקר לאסוף חיוכים. אני רואה עצמי כמאמן אחר, לא מאמין בדיסטנס. הילדים שאני מאמן הם כמו האחים הקטנים שלי. לאורך השנים התמזל מזלי ואימנתי מאות ילדים. ביניהם גם תחרותיים שהעניקו לי הרבה אושר וסיפוק. חשוב לי לציין כאן את ירדן חסון, ילד שהגיע משני המגרשים בזכרון יעקב לאליפות אירופה. עבורי זו גאווה ענקית".
כמאמן שעובד עם החבר’ה הצעירים. כיצד אתה רואה את הדור הבא של הטניס הישראלי?
"אני מסתובב הרבה בתחרויות ילדים ונוער ורואה שיש לנו כמות לא מבוטלת של כישרונות בגילאים הללו. אין לי ספק שבמידה והם יקבלו את הכלים והתנאים הנכונים, יש להם סיכוי טוב להגיע רחוק. צריך הרבה סבלנות, שיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים והעתיד יהיה ורוד. אני מאמין גדול בילד הישראלי. עם זאת, בעיניי, הבעיה הקשה שלנו מגיעה מההורים, שבמקרים רבים מנסים להגשים את החלומות שלהם על גבי הילדים והינם חסרי סבלנות כלפיהם ורוצים תוצאות כאן ועכשיו. להם אני רוצה להגיד שטניס הוא מרתון. רק מי שמסתכל לטווח הרחוק, בסופו של דבר גם יצליח".
לסיום, מה נאחל לך?
"להמשיך לאהוב את מה שאני עושה ולנסות לגדל ולטפח שחקן או שחקנית לרמות הגבוהות ביותר".

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור