נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - ואז נכנס סמי
8 לפברואר 2019
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - ואז נכנס סמי
גלבוע דקר, 2019-02-08 - 10:00
כל הזכויות שמורות

אילוסטרציה

 
צעדתי אחרי קצינה במדים, במבוך מסדרונות בית הכלא והתקשיתי לנשום. כשיצאנו לחצר הגדולה הסתנוורתי אבל המשכתי ללכת אחריה עד למשרד שבקצה המתחם. גברים בבגדים כתומים עצרו מכל מה שעשו והביטו בנו. ואז קלטתי שאני גם לא רואה כל כך טוב.
הגעתי מלא ביטחון בעצמי ובסדנה שאני רוצה להעביר לאסירים. ואחרי הבידוק שהרגיש ממש כמו בסרטים שכולנו מכירים, עם השאלות המפורטות והדלתות הנטרקות – הגענו לשלב הראיונות.
ישבנו בחדר קטן, הקצינה ואני. לפנינו שולחן בית ספר פשוט. בכל פעם נכנס וישב מולנו אסיר אחר. התבקשתי לספר לאסיר על הסדנה שלי ולשכנע אותו להצטרף. 
 
חיכיתי לרגע הזה שנתיים. כשהאסיר הראשון נכנס לחדר והבטתי בו, ידעתי שהגעתי למקום הנכון. כשדיברתי, שמעתי את הרעד בקול שלי. ניסיתי למקד את המבט אבל היה לי קשה. משהו בפוקוס שלי שבעדשת העין התקלקל. ידעתי שזה מהתרגשות. אחרי כמה מפגשים כאלה שמתי לב שאני רגוע יותר, הראייה שלי חזרה לעצמה וכך גם הנשימות. 
ואז נכנס סמי. בחור בן שלושים שנראה כמו ילד, עם פנים חלקות וחיוך עצוב וביישני. הוא גם היה נמוך ורזה, מה שהוסיף לתחושה שלי שאולי כל המקום הזה ממש לא נבנה עבורו. 
 
סיפרתי לו על הסדנה והוא אמר שהוא ישמח להשתתף בה. אפילו הקול שלו היה ילדי. 
סוהר קטע את הראיון, ספר את כמות האסירים בחדר (אחד, סמי.) ואז ביקש רגע לדבר עם הקצינה. נותרנו לבדנו. לא ידעתי אם מותר לנו לדבר. כנראה שגם סמי לא ידע. חיכינו. השקט בחדר רק הגביר את רעש המחשבות שלי. 
לבסוף הוא אמר: "יש לי יום הולדת היום." ואני שמחתי עבורו, "מזל טוב!" צהלתי, אבל בשקט שלא ישמעו. לא ידעתי מה להגיד עוד. רציתי לשאול אותו בן כמה הוא, או איך חוגגים בכלא אם בכלל, אבל לא ידעתי אם מותר לדבר על זה. אז שתקנו עוד וחיכינו לקצינה. 
 
"כשהייתי בכיתה א’" הוא לחש, "חיכיתי כל השנה ליום ההולדת שלי. מי שחגג אבא ואמא שלו באו עם עוגה גדולה וכולם אהבו וחיבקו אותו. כל השבוע לפני כן לא נרדמתי טוב בלילה מרוב התרגשות. ידעתי שהם יבואו עם עוגת שוקולד גדולה, שהילדים שמרביצים לי כל הזמן יהיו נחמדים אליי ויתחננו שאתן להם לאכול ראשונים מהעוגה. דמיינתי איך כולם שרים לי ומרימים אותי עם הכיסא שבע פעמים. 
ישבתי בכיתה בשיעור חשבון וחיכיתי שאמא ואבא יכנסו. הסתכלתי על הדלת כל הזמן, הרגליים שלי היו כמו קפיצים. שיעור חשבון עבר וגם השיעור שאחריו, וההפסקה הגדולה שבה כולם יצאו לשחק ורק אני נשארתי לשבת. ישבתי כל היום והסתכלתי על הדלת שלא נפתחה, ולא נכנסו ההורים, ולא הביאו עוגה ואף אחד לא אמר לי מזל טוב."
 
נעתקו המילים מפי. שמעתי את הנשימות שלי מתפזרות בחדר. רציתי להגיד לו שאפשר לתקן הכול, שבטוח יש מי שאוהב אותו, שהוא כבר לא הילד הקטן שמחכה שיחגגו לו ושהוא יכול להפוך את החיים שלו לחגיגה, רק אם ירצה. 
הקצינה נכנסה. "סיימתם?" שאלה. 
 
"תודה רבה לך סמי," אמרתי. "אשמח מאוד להכיר אותך עוד כשתגיע לסדנה שלנו." הרגשתי שגוש יושב לי בגרון ועצרתי מלדבר כדי לבלוע את הדמעות. קמתי על רגליי ולחצתי לו את היד. רציתי לחבק אותו אבל פחדתי מהנהלים. 
לפני שנכנס האסיר הבא הקצינה הסתכלה לי בעיניים. 
"תיזהר ממנו," אמרה, "הוא אחד האסירים הכי מתוחכמים שהיו פה אי פעם."
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
טיפים למטייל באיסלנד
אשכול נבו בראיון לקראת ביקורו השבוע בפרדס חנה כרכור
"מחכים לך בבית, זכרון יעקב"
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מנהל חדש לבית ספר אורט
תלמידי בית הספר רעות זכו במקום ראשון בתחרות בינלאומית של ’כתבי סביבה צעירים’ - YRE
מעל 100 אלף מבקרים ביקרו בפסטיבל "חקלאות ים ואדם" ובעוגני התיירות שבחוף הכרמל, במהלך חג השבועות
סכנה בבריכה / הורה בהסחה