נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - לאהוב מחדש
1 למרץ 2019
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - לאהוב מחדש
גלבוע דקר, 2019-03-01 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 אילוסטרציה

עמליה מראה לי תמונה שלה, צעירה ויפה. שיער חלק ועיניים מחייכות. ואני מתאהב. אני מרים את הראש מהתמונה ומביט בחורבות העיר העתיקה של דמותה. כמה יופי, כמה עומק, סמטאות פניה מסמיקות. אני נושק לה ומתמלא באהבה. ואשמה.
 
"עשרים שנה עברו." אני ממלמל וזז הצידה.
"אתה חושב עליה עכשיו?" היא שואלת ואני מיד עונה שכן.
"כשעדנה נפטרה הייתי יחסית צעיר, בן שישים. היו לי הצעות אבל לא רציתי לפגוע בה אז סירבתי. לא יכולתי גם לעשות את זה לילדים שלי. פחדתי להתאהב. השנים חלפו והיה לי כבר יותר קשה להכיר, עדיין לא רציתי לפגוע בה."
"מה השתנה עכשיו?" היא שואלת ומניחה יד על ברכי.
"עכשיו.." אני מושך את המילה וחושב, "עכשיו כשאת פה אני מרגיש שזה בסדר."
 
="אני נישקתי מישהו אחר אחרי שנה," עמליה אומרת ואני מסתכל עליה וחושב כמה שהיא חזקה. "די, צריך לחיות," מסבירה בדרכה. מילים קצרות משמעויות גדולות. עכשיו אני זה שמסמיק.
"לאהוב מחדש זה לא פשע" היא לוחשת לי. מזמן לא הרגשתי את הלב שלי פועם ככה. "מותר לך לאהוב, זו לא בגידה. בגידה זה להישאר לבד ולהיות בודד רק כי לאחרים קשה המחשבה שיש לנו רגשות גם בגילנו."
"כן, אבל אני כבר בן שמונים, ובשבתות כשהילדים באים זה כאילו שעדנה בבית," אני מנסה להסביר לה ולעצמי.
"אם מישהו אומר לך לא להמשיך הלאה ולאהוב מחדש, סדר לו חדר בבית שלך." היא אומרת ושנינו מבינים וצוחקים. 
"אני לבד כל השבוע, מתעוררת לבד והולכת לישון לבד. נמאס לי אהוד. אני, יש לי רגשות כלפיך ובא לי לסיים את החיים שלי עם גבר שיש לו רגשות כלפיי. לא חשבתי שיתמזל מזלי ואתאהב שוב בגילי המופלג אבל זה קרה ואני לא מוכנה לוותר על זה בקלות."
"את מדהימה" אני אומר לה. "חבל שלא הכרתי אותך קודם, כשעוד יכולתי לרדוף אחרייך ולזרוק אבן לחלונך."
"אתה תמיד מוזמן לזרוק אבן לחלוני אהוד. רק תיזהר לא לפצוע את עצמך או מישהו אחר," עמליה צוחקת ומניחה ראש על החזה שלי שעומד להתפוצץ.
"ראיתי אותך רוקד אהוד, זה מספיק טוב לי."
"עוד לא ראית אותי מבשל," אמרתי וכוחות מחודשים עשו דרכם לברכיים שלי. הרגשתי חי כמו ילד בן שש עשרה. התחשק לי לרקוד. נעמדתי מהר מדי.
"אני מקווה שהלב שלי יעמוד בך, שלא אגמור פה על השטיח," אמרתי לה כשחזרתי לעצמי.
"אין לי בעיה שתגמור על השטיח, רק תנקה אחר כך שלא נסתבך עם אם הבית," עמליה אומרת ושנינו צוחקים בקול גדול. 
 
שבוע אחר כך עברנו לגור יחד בדירה לזוגות בדיור המוגן. שנה וחצי היינו כמו נער ונערה, הטעם חזר לאוכל, כל שיר היה שיר אהבה, השתתפנו יחד בחוגים ובטיולים ותמיד יד ביד. אפילו התנשקנו ברחוב בלי להתבייש ובלי להסתתר, ובבית שלנו אהבנו כמו פעם.
 
"עמליה היקרה," קרא אהוד מהדף שרטט בידו באולם המרכזי של הדיור המוגן, שם ישבו החברים תמיד כששבו מלוויה. "אם את שומעת אותי אז אני רוצה להגיד לך תודה. לימדת אותי את השיעור הכי חשוב בחיי ואני מקווה שעוד ניפגש בגלגול הבא."
 
הוא סיים לקרוא מהדף והחברים עטפו אותו ובכו יחד איתו, על האובדן שלו ועל האובדן שלהם.
 
 
 
 
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }