נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > העשיה חיממה לו את הלב
30 לספטמבר 2016
העשיה חיממה לו את הלב
הניה, 2016-09-30 - 10:00

 במשך 5 שנים היה דובי ממונה על השבת יהודים אל חיק היהדות, באחד האזורים הקרים ביותר בחבר העמים. בחוץ היה קור כלבים, אבל העשיה חיממה לו את הלב.

כל הזכויות שמורות

 "הדרך למציאת יהודים במדינות חבר העמים בכלל, ובאזור סנט פטרסבורג, עליו הייתי ממונה היתה מאד מורכבת ולא פשוטה," מספר דובי רודמן-ברקאי, נשוי לענת ואבא לשלושה בנים (בני 10, 8 , 4), כשאנחנו יושבים על כוס קפה קר במרפסת ביתו בכרכור. אני עם עט ביד והוא עם הזכרונות מלפני כ-6 שנים, מפליג אל העיר סנט פטרבורג, ונזכר בשליחות אליה יצא מטעם ארגון הג’וינט.
שליחות שמטרתה הראשונית היתה לסייע לקהילות היהודיות של העיר סנט פטרבורג והאזור העצום של צפון מערב רוסיה בכל דבר וענין בו הם זקוקים לעזרה. "להזכיר" להם את יהדותם, להכיר להם מחדש את התרבות היהודית לפתח את חיי הקהילה של יהודי האזור, לעורר את תחושת השייכות לקהילה ולעם היהודי, ובמידה ויתעורר בהם ענין בכך להשיבם "הביתה", אל חיק היהדות.
לעזור להם לעלות ארצה?
"לא," אומר דובי, "זו בהחלט מטרה בעלת חשיבות בפני עצמה, אבל הג’וינט לא עוסק בכך. הגו’ינט הוא ארגון הומניטריי, יהודי, שנוסד בארה"ב, בראשית המאה העשרים, במטרה לסייע ליהודים באשר הם, בכל פינה בעולם. אנשי הארגון מיישמים הלכה למעשה את "כל ישראל ערבין זה לזה", ולכן עיקר פעילותם היא לתת סיוע קיומי-כלכלי ובנוסף סיוע קהילתי- חברתי לקהילות יהודיות בכל העולם.
למה יש צורך להזכיר ליהודים את יהדותם?
רוב היהודים המבוגרים, שחיו שנים רבות תחת המשטר הקומוניסטי, התרחקו מאוד מהיהדות, וחיו כרוסים-אתאיסטים לכל דבר וענין. צריך לזכור שאחד העקרונות של הדוקטרינה הקומוניסטית ושל המשטר הקומוניסטי היה אתאיזם מוחלט. לא היה בו מקום לאמונה בעולמות עליונים. שלטונות ברית המועצות קבעו מגבלות עד כדי רדיפה על כל הדתות, ובעיקר על היהדות. אסור היה לחנך ליהדות, יותר משלושה ילדים ביחד (שמשמעותו איסור על הקמת מסגרת המחנכת ליהדות), אסור היה לסגור עסקים/מפעלים בשבת, נאסרה שחיטה כשרה, נסגרו מקוואות ובתי כנסת... המשטרה החשאית של רוסיה אכפה את החוקים הללו, ועסקה רבות במעקב אחרי יהודים שלא נשמעו להגבלות. מי שנתפס "נשפט" ונגזרו עליו שנות גלות רבות עם עבודות פרך והיו תקופות שה"מסוכנים" ביותר הסתכנו בהוצאה להורג. זאת בנוסף לעובדה שהיהודים, גם אלה שחיו בקהילות, היו מיעוט בקרב כלל האוכלוסיה המקומית, ומטבע הנסיבות היה פשוט יותר להתבולל.
מה לארגון אמריקאי ולמדינות חבר העמים?
הג’וינט מתחיל לפעול בבריה"מ מסוף שנות השמונים-תחילת תשעים, זמן קצר אחרי נפילת חומת הברזל, כשמתבררת תמונת המצב הכלכלית הקשה של מדינות חבר העמים. אין אוכל, אין תרופות, אין במה לחמם את הבתים בחורף הרוסי הקשה... כשמצבם של תושבי כל המדינות קשה ביותר. הג’וינט נרתם לעזור ליהודי חבר העמים. אומנם תמונת המצב הקשה מאפיינת את כל תושבי חבר העמים, נוצרים ויהודים, צעירים ומבוגרים, אבל מי שזקוק לעזרה באופן מיוחד זה הקשישים. איש לא דואג להם. אין להם למי לפנות. תוצאות בדיקה שנעשתה בתקופה הזו באחדות מן המדינות, מוכיחה שאם לא תהיה התערבות מיידית- אינטנסיבית, סכנת מוות מאיימת על היהודים, כאמור בעיקר הקשישים. בארגון הג’וינט מתקבלת החלטה להכנס לפעילות בחבר העמים. תוך פרק זמן קצר, מדינות חבר העמים מחולקות לאזורי שליחות, ושליחים מטעם הג’וינט יוצאים לשטח על מנת למצוא את היהודים ולסייע להם בכל דבר שהם זקוקים לו לקיומם. בשנת 2011 יצאתי כאחד השליחים לאזור סנט פטרבורג.
איך מוצאים יהודים? כמו למצוא מחט בערימת שחת?
אין ספק לא פשוט. בעיקר כשאורח החיים היומיומי לא מעיד על כך. צריך היה ליצור קשר עם מרשם התושבים של הרשות המקומית, לבקש אישור לעבור על פנקסי המרשם, קוראים שם... שם... ומנסים לזהות צליל יהודי בשמות המשפחה. למשל שמות משפחה המסתיימים ב-"...סקי" או "...צקי" הם לרוב שמות של יהודים ממוצא רוסי, בלארוסי או פולני (אוסוביצקי, ברקוביץ’, אברמוביץ’...), ואז בודקים אצל בעל השם מה הוא יודע על עברו, ואם באמת היה לו קשר ליהדות מאמצים אותו אלינו.
למה לו? לאיש שחי כבר שנים ארוכות כרוסי לכל דבר וענין?
בגלל המצב הכלכלי הקשה, כל עזרה היתה חיונית ומשמעותית. ארגון הג’וינט הזרים לסנט פטרבורג בהתחלה קונטיינרים ובהם מוצרים לעזרת היהודים ובהמשך הרבה מאוד כסף לרכישת מוצרי מזון. היה כדאי לגלות את עברך היהודי. זה הבטיח ליהודי ולבני ביתו קיום ברמה הבסיסית: ביגוד חם, תרופות, הקצאה למזון (בשנים הראשונות ממש מזון, ובשלב מאוחר יותר, תלושי מזון ואח"כ כרטיסי אשראי לחנויות מזון). בנוסף, גם המבוגרים וגם משפחות עם ילדים החלו לשמוע ולהתענין בעברם המשפחתי היהודי, ניזונים מזיכרונות רחוקים, מילדותם ומשברי מילים ביידיש או בשברי משפטים משיר חג שהעלו באוב.
ואיך מחזירים אותם אל היהדות?
ברחבי האזור עליו הייתי מופקד בתשע קהילות בערים בצפון מערב רוסיה, אזור שמשתרע על פני 1,680,000 קמ"מ רבועים(כ-80 פעם מדינת ישראל...) רכשנו ושיפצנו מבנים על מנת שישמשו מרכזים קהילתיים, "חסד" קראנו לכל מבנה כזה. הנהגנו במרכזים אירועים משפחתיים בעלי אופי יהודי: חגיגות בר מצווה, חתונה.. וכן אירועים הקשורים ללוח השנה העברי: סדר פסח, מסיבות חג, הקמת סוכה... במשך כל השנה פעלו במרכזים גני ילדים בהם הגננות הנחילו תרבות יהודית, קיימנו אירועים חברתיים הנושאים אופי יהודי. למשל הוצאנו משפחות שלמות למחנות שכל ההתנהלות בו נשאה צביון יהודי, דאגנו למפגשים עם סופרים, לימדנו באופן עיוני, טקסטים של פילוסופים ואנשי רוח יהודיים וכיוב’ נושאים רחבים שנועדו לצור ענין ולמשוך קהל מגוון....
בפטרבורג בנינו מרכז קהילתי גדול ויפה שישמש בית ליהודי העיר והיה לחלון ראווה אל יהדות פתוחה מתקדמת ומגוונת. חשוב לציין שהמרכזים היו פתוחים לכלל האוכלוסיה. בכוונה פתחנו את הדלת והלב לכל מי שרוצה בכך. היתה לנו כוונה מאד עקרונית להנחיל תרבות יהודית ליהודים שכבר שנים רבות לא ידעו מה זה, יהודים שחיו בקהילות מקומיות רוסיות, וניהלו אורח חיים רחוק מאד מהדת. נראה לנו לא נכון לדרוש מהם התבדלות, התרחקות מכל מה שהכירו...
אם היית צריך לתאר את היהדות האישית שלך, של משפחתך, מה היית אומר?
אני מאמין בזכותו של כל אדם להאמין במה שיבחר ובדרך בה יבחר לממש את אמונתו בחייו. בתפקידי גם התחברתי לאתוס הג’וינטי של קידום יהדות פלורליסטית וסובלנית ויחד עם זאת גם יצרתי קשרי עבודה וקשרים חבריים חזקים עם רבני חב"ד בעיר. את המזוזה בבית בכרכור היה לנו הכבוד שתותקן על ידי מנכ"ל חב"ד בפטרבורג, חבר שלנו. חשוב היה לי לדאוג שמי שרוצה לגלות את היהדות יקבל את הזווית שלה שתאפשר לו חיבור ותחושת שייכות לעמיות היהודית."

אז לא הבנתי... מה בדיוק עשית?
"את יודעת," עונה דובי ומחייך, "גם שקד, שהיה אז ילד בגן, נהג לשאול אותי את אותה שאלה שוב ושוב. מסתבר שלנהל אזור רחב כל כך, להיות אחראי על תקציב גדול (15 מיליון דולר בשנה) לדאוג שלמעלה מ-40.000 יהודים יקבלו עזרה וסעד ראויים, להיפגש עם אנשים רבים כל כך, לדאוג ולוודא שהכל יתנהל על פי התוכניות, זה לא עבודה הנראית לעיניים של ילד קטן. לעיתים קרובות הוא ראה אותי יושב במרכז ומדבר עם אנשים. הדיבור הזה לא נראה בעיניו עשיה מספיק "מיוזעת" כדי להיקרא עבודה והוא היה מספר לכל מי שרצה לשמוע שבעבודה אבא רק מדבר כל היום. למעשה העבודה שלי היתה להקים את כל מערך החסדים והמרכזים הקהילתיים בעיר פטרבורג ובכל האזור, לדאוג שהכל יפעל על פי התוכניות, לחלק את הכספים מתוך הרבה שיקולים, לוודא שאיכות השרות תהיה מספיק טובה, להקים מערך של מנהיגות צעירה וכח אדם איכותי לארגונים היהודיים, לגייס עובדים מקומיים, לתת פתרונות לבעיות שצצות, לדאוג לפיקוח, לתת דין וחשבון לג’וינט... והכל תוך שמירה על דיני העבודה הרוסים, הישראלים והאמריקאים ... בנוסף מכיון שייצגתי את הג’וינט לקחתי חלק בכל אירוע, כל טקס שהתקיים בכל מרכז ...
סנט פטרבורג ידועה כאחת הערים הקרות בעולם, איך משפחה ישראלית מתנהלת בה?
לקח זמן עד שהתרגלנו למזג האוויר הרוסי, לטמפרטורה ממוצעת של מינוס 20 מעלות, ולאור יום שעולה ב11.00 ושוקע ב16.00. קור כזה לא מוכר בארץ. כשיש מינוס 10 מעלות , שמחנו כי אפשר היה לצאת החוצה ולשחק בכיף, מספר דובי, " שם הבנו למה ברוסיה המשפחות קטנות (רוב הזמן נמצאים בבית), למה ילדים גדלים בבית עד גיל 4-5. במשך השנים הכרנו חברים, רכשנו ביגוד מתאים, למדנו להתלבש חם והסתגלנו, ואפילו אהבנו לצאת אל השלג, לגלוש על אבובים. גילינו שהחיים ממשיכים גם בכפור הגדול ויש אפילו המון כיף וקסם בחורף אמיתי.
איזו חוויות מיחדות אתם זוכרים מן התקופה?
חויה מיוחדת ופחות נעימה היתה כשגילינו, בשנה האחרונה, בעזרת כל מיני סימנים בשטח, כי מישהו עוקב אחרינו, ובמשך 3 חודשים המכוניות שלנו נבדקו לפני כל נסיעה, והונחינו ע"י הקב"ט לנסוע לאותו מקום בדרכים שונות, בזמנים שונים,-חויה בהחלט לא נעימה. מצד שני היו לנו הרבה יותר חוויות נחמדות, נעימות ומרגשות. כמו מפגשים עם יהודים מבוגרים מאד החיים בכפרים נידחים ושכוחי אל. אני זוכר אישה מבוגרת, בסוף שנות השמונים לחייה. משפחתה עברה מן הכפר וכמעט לא מגיעה לביקורים. והאישה הזו סיפרה לי שכבר 12 שנים החברה היחידה שבאה מידי פעם לדרוש בשלומה, ולהביא לה משהו, היא לודמילה, העובדת הסוציאלית מטעם הג’וינט. פתאום הבנתי את המשמעות העמוקה של "ישראל ערבין זה לזה". הפתגם שלפני כל כך הרבה שנים למדתי בבית הספר, קם לתחיה. זה לא פתגם, זו הפעילות שיש לי חלק בה. זה בהחלט גרם לי התרגשות רבה.
דובי צמח ובגר בכרמיאל. בתום השרות הצבאי פנה ללימודי משפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בחיפוש אחרי עבודה סטודנטיאלית תוך כדי הלימודים, מצא דובי את עצמו מדריך במעון "מסילה" לנערות בסיכון גבוה, שם גילה את תחושת הסיפוק מעבודה עם אנשים. "היה לי ברור שאני ממשיך את לימודי המשפטים עד הסוף, כולל התמחות ומבחני הלישכה, אבל גם היה לי ברור שאני מעדיף למצוא את עצמי בתחום שיש בו תרומה לקהילה ולמדינה שלי," הוא אומר. שנים מאוחר יותר, כשנקרא אל השליחות, היה ברור שזה הכיוון ושזו תהיה הרפתקה לא צפויה
אז למה חזרתם?
תמה התקופה שנקבעה מראש. ידענו שאנחנו נוסעים ל-5 שנים. רצינו לחזור ולמקם את עצמנו בבית משלנו. הרגשנו צורך להכות שורש. בדרך לא דרך התגלגלנו לכרכור, וכבר בכניסה ליישוב הרגשנו שזה הבית. יחד עם זה הניסיון שלנו היה מספיק טוב כדי לא לפסול על הסף הזדמנות לשליחות נוספת

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }