נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > מה זה להיות ’דור-שני לניצולי-השואה’?
3 למאי 2019
מה זה להיות ’דור-שני לניצולי-השואה’?
מוריס דוד בר-יוסף, 2019-05-03 - 10:00

השבוע הדליקו שוב נרות-נשמה בבית-הכנסת הגדול ’אהל יעקב’ לזכר קורבנות-השואה ואחר-כך, התכנסו מאות תושבים באתר ’שם עולם’ במושבה, לטקס המרכזי לרגל יום-השואה והגבורה. מבט חטוף על הנוכחים בשני האירועים הללו, מגלה כי מספר הניצולים פוחת והולך מידי שנה ובעקבותיו גדל והולך מספר האנשים המכונים ’דור-שני לניצולי השואה’.
מה זה בעצם אומר?
מה תפקידם ואיזו אחריות רובצת על כתפיהם ומה הקשר בינינו לבין האנטישמיות הגואה שוב בעולם?
לא בטוח שיש תשובות משכנעות לכל השאלות הללו

כל הזכויות שמורות
בשעות הערב של יום רביעי השבוע, התכנסו שוב בבית-הכנסת הגדול ’אהל יעקב’, האנשים שבאו להדליק במקום 6 נרות-נשמה לעילוי נשמת קורבנות השואה, כמו בכל ערב יום-הזיכרון לשואה ולגבורה. הסתכלתי סביבי בדאגה והבחנתי רק בשני ניצולי-שואה ששרדו את התופת והגיעו שוב לטקס המצמרר, בעוד שאר האנשים שהדליקו את הנרות, היו כבר ’דור שני לניצולי-השואה’ ואני בתוכם.
לנגד עיני ריצדו אותה העת, חלק מן השמות המוכרים שפקדו במהלך השנים את הטקס ובהם שלמה רוטנר, אלכס קליין, חיים קליין, ’בומה’ קאופמן, נתן בין, אשר בינדר, גבי קליין, פאפו דוד ד"ר אקוש לב ז"ל, ועוד רבים אחרים, שכבר הלכו כולם לבית-עולמם.
 
אחר-כך הלכו רבים לטקס-המרכזי, שהתנהל כמו כל שנה למרגלות הפסל הגדול באתר ’שם עולם’ ועליו חקוקים מאות שמותיהם של קורבנות-השואה, מבני המשפחות של זיכרון-יעקב וגם שם לא היה מנוס מלהבחין בהיעדרותם של ניצולי-שואה מימים עברו, וגם באירוע המרגש הזה, כבר גדל מספרם של בני ’הדור השני לניצולי-השואה’ ולא היה אפשר להתעלם מן המספר הגדל והולך שלהם כשרבים מהם הגיעו לטקס עם הילדים והנכדים שחלקם נחשף לראשונה למעמד המצמרר. 
 
בימים בהם נוצקה האנדרטה, על-ידי הפסל המקומי ישראל אורבך, עוד נמצאו אביו בן-ציון אורבך, שלמה רוטנר וחבריהם, מקימי ’שם עולם’ בזיכרון-יעקב, אולם ככל שחלפו השנים, נעלמו גם הם ואת מקומם החלו למלא ממשיכי דרכם, הילדים והנכדים.
 
באותו ערב קר, נוכח הטקס המוקפד היטב ומול לוחות-השיש השחורים, שבהקו לאור הלפידים אשר שימשו להדלקת משואות-הזיכרון, התגבשה השאלה בדבר מקומם ותפקידם של בני ’הדור השני’, תחת השמים השחורים של זיכרון-יעקב.
 
המסקנה הראשונה הייתה, שאנחנו בעצם בנים של מי שבחסדי-שמים ניצלו מתופת-השואה, למשפחות שזחלו מתוך האפר הלוהט להגיע לארץ ולהתחיל את חייהם ההרוסים מחדש. מדובר במשהו המנוגד לחלוטין להיגיון ואולי גם לטבע, שהרי מדובר במשפחות שהושמדו כמעט לחלוטין ולא נותר בהם שמץ של סיכוי לתקומה ובכל זאת, הצליח חלקם לקום מתוך הריסות-חייהם וליצור דור חדש, דור-ממשיך בניגוד לכל הסיכויים ועוד בארץ-ישראל. אנחנו, בני ’הדור השני’, אינם אלא תוצאה של נס ואם הצלחנו גם להגיע עד לשבוע הזה ולקחת חלק בטכסי הזיכרון לשואה, שחיסלה את אבותינו, אין זאת אלא שמדובר בנס משמים.
 
סבא וסבתא שלי, כמו גם דודים ודודות מצד אבי ואמי ז"ל, נטבחו ונשרפו על-ידי המאכלת הנאצית והנה אני כאן, במדינת-ישראל החזקה והעצמאית ולצדי ילדים ונכדים, שבחסדי-שמים ממשיכים את אותה שרשרת שנקטעה בחרב הנאצית וכמוני כל חבריי בני ’הדור השני’.
 
נולדנו וגדלנו לתוך מציאות משונה, חלקנו הגיח לעולם בארצות ניכר ועלה ארצה ואחרים נולדו כאן, אבל כולנו ספגנו את האווירה ששררה בבית-אבא, את השתיקות הרועמות, הבכי העצור, ההתפרצויות החריגות של מי שלא אצר בקרבו את הזוועות והזיכרונות האיומים ובמיוחד את התחושה הממשית, שעדיין נאחזים הורינו בחרדה-קיומית מבעיתה, ולא כל-כך ידענו כיצד להתמודד עמה.
 
הסיפורים שגלשו אלינו מפי הורינו הניצולים, מי יותר ומי פחות, הפכו אותנו להיות דרוכים, לחיות תחת הרושם המפחיד של אותה חרדה קיומית, הפחד המתמשך מפני רעב מצמית, ומדמויות אפלות שעוד מעט יחזרו לאיים עלינו ויגיחו לחיינו מתוך אפלת הזיכרונות הנוראיים. במשפחות אחרות שררה במשך שנים דממה מעיקה, כי איש לא חפץ לפתוח מחדש פצעי-מוות מדממים והעדיף לשתוק. במקרים האלה, מילאה מערכת-החינוך בחלקה את התפקיד של ’לזכור ולא לסלוח’ והמידע שזרם משם, מילא את החסר אבל במשפחות אחרות, סיפרו ודיברו ותיארו את אשר התרחש בפתח לתאי-הגזים, או על סף קברי-האחים, רגע לפני שהנאצים ירו בשורות של נשים, ילדים וזקנים. הקשבנו בחוסר אונים, מסרבים להאמין שאפשר היה ’ללכת כמו צאן לטבח’, אבל נזהרנו בכבוד הורינו ולא העזנו להציב את עצמנו, ממרחק המקום והזמן’, בעמדה שיפוטית.
 
אט-אט ובהדרגה נעלמו הניצולים, מותירים אותנו מאחוריהם כבני ’הדור השני’, מדליקים במקומם את נרות-הנשמה ומשואות-הזיכרון, מגדלים את ילדינו ונכדינו על הזיכרון הקולקטיבי והאישי של משפחותינו ובעצם שואלים את עצמנו: מה אפשר וצריך לעשות? איך אנחנו, בני ’הדור השני’, אמורים להתנהג?.
 
שהרי החיים השתנו לבלי הכר, במדינה חזקה ועצמאית ובה, טייסים ולוחמים ללא חת, שכבר הגנו עלינו אין-ספור פעמים וגם לנו היה חלק לא מבוטל בשדות-קרב מדממים. החרדה-הקיומית שקיבלנו בירושה, התפוגגה כמעט לחלוטין תחת ’כיפת הברזל’ של המדינה ושל צה"ל, אז מה נותר לנו לעשות?.
 
ככל שעבר הזמן נוכחנו לדעת כי למעשה לא השתנה דבר, למרות תחושת הביטחון שלנו בגבולות מוגנים. מי שחיסל את הורינו ואבותינו לפני כ-70 שנה ויותר, מבקש להמשיך במלאכה הזאת גם היום, באמצעים שונים. האנטישמיות הגואה, גם במגרשי-הכדורגל באירופה, השנאה העיוורת ליהודים באשר הם ובתוך כך השנאה למדינת-ישראל, יחד עם מאמצי ארגוני-הטרור מבית ומחוץ לשפוך עוד דם-יהודי, כל אלה נותרו ממש כפי שהיו ערב השואה, במהלכה ואחריה. הכחשת-השואה, שריפת בתי-כנסיות, חילול בתי-עלמין יהודיים, קריקטורות אנטישמיות והפגנות נגד מדינת-ישראל, הם ממשיכי דרכה של השנאה התהומית, שכבר חיסלה את אבותינו, אלא שלאחרונה מתרחשים הדברים גם במקומות, שלכאורה לא היינו מעלים בדעתנו כי דווקא בהם תתגלה השנאה התהומית הזאת. מי שביקש להגיע ל’פתרון הסופי’ ליהודים, ממשיך לחפש דרכים חדשות להשגת אותו פתרון, הפעם באמצעים שונים, אבל כולם ’מקודשים’ להגיע לאותה המטרה.
 
כשעזבנו את מתחם ’שם עולם’ והלכנו הביתה, שקטים ומכונסים בעצמנו, התבהרה התמונה כולה ונזכרנו כי רק לפני כשבוע, התכנסנו בבתיה של זיכרון-יעקב, סביב שולחן ’הסדר’, וגילינו לפתע משמעות מיוחדת במשפט ’והגדת לבנך’, ממש כפי שכבר למדנו לשנן את ’זכור את אשר עשה לך עמלק’ והנה, בשתי האמירות הללו, מתומצת התפקיד שלנו כבני ’הדור השני לניצולי-השואה’ והדברים הללו השתלבו באופן טבעי, בציווי ’לזכור ולא לסלוח’.
 
זהו כפי הנראה התפקיד שלנו כבני ’הדור השני’, במקביל לדרישה הבלתי מתפשרת, להעביר אותו גם ’לדור השלישי והרביעי’.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }