נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
אירועי תרבות 8-14/11
גפן מגזין המושבות > כללי > גלגלי החיים של דניאל
7 למאי 2019
גלגלי החיים של דניאל
מיכל כהן-אלדן, 2019-05-07 - 10:00

"התחננתי שלא יעלה ללבנון. הצעתי אפילו לקחת פטיש ולשבור לו רגל כדי שיקבל גימלים אבל לא עזר לי כלום. הוא פשוט אמר שהוא חייב לעלות, שהעבודה חשובה ומישהו צריך לעשות אותה. הפצרתי והתחננתי אבל הוא עלה למחרת. זו היתה הפעם האחרונה שראיתיו" כך מספרת שרה אמו של סמל דניאל ריי ז״ל, צנחן ביחידת עורב שנהרג במהלך שירות מבצעי בלבנון

כל הזכויות שמורות

צילם: ג’ררד ריי אבא של דניאל

רגע לפני יום הזכרון לחללי צה"ל אני פוגשת את אימו וחבריו של סמל דניאל ריי ז"ל ומבינה שהזמן לא השכיח, והגעגוע רק התעצם עם השנים. דניאל עדיין חי ונוכח בכל אחד ואחד מהם.
 
סמל דניאל ריי ז"ל נהרג ב-כ’ בתמוז תשנ״ג, התשיעי ביולי 1993.
"הוא שירת במוצב ריחן בלבנון כצנחן ביחידת עורב. דניאל הגיע לחופשה אחרי תקופה קשה בה נהרגו חברים ונפצע מפקדו. הוא לא שיתף יותר מדי אבל כן אמר שזה פחד אלהים שם. התחננתי שלא יעלה ללבנון. הצעתי אפילו לקחת פטיש ולשבור לו רגל כדי שיקבל גימלים אבל לא עזר לי כלום. הוא פשוט אמר שהוא חייב לעלות, שהעבודה חשובה ומישהו צריך לעשות אותה..הפצרתי והתחננתי אבל הוא עלה למחרת. זו היתה הפעם האחרונה שראיתיו".
 
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון יצחק רבין: "סמל דניאל ריי נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל במוצב סוג’וד שבגזרה המזרחית של איזור הביטחון בדרום לבנון, בעת פגיעת פגז מרגמה בנגמ"ש, שהגיע לנקודת האירוע על מנת לסייע ולחלץ פצועים. דניאל ז"ל שירת בפלנ"ט חיל רגלים. הוא היה חייל למופת, מקצועי, אהוב על חבריו, נסך בקרב חבריו תחושת ביטחון באירועים מבצעיים. זכרו של דניאל ריי ז"ל הוא קודש וננצרנו בלבנו בגאון"
 
ספרי על דניאל הילד, הנער
דני היה ילד מקסים ושובה לב. נמשים, חיוך מבויש, טוב לב ובעל חוש צדק מפותח מאוד. צמח להיות נער ועלם חסון, גבוה,יפה וחזק. בצבא היה מאגיסט. אהב בעיקר ספורט, התעמל בהתעמלות מכשירים והשתתף בהרבה תחרויות בוינגייט. לימים נעשה מדריך של הצעירים. 
 
כיצד הנצחתם אותו?
הקמנו אנדרטה לזכרו הממוקמת בין הקאנטרי למתנ"ס הישן בזכרון יעקב.
אנדרטה המורכבת משני עגולי מתכת גדולים המסמלים את מעגל החיים, הגלגלונים שכה אהב.

איך ממשיכים הלאה את החיים?
דני תמיד נמצא איתנו, בליבנו. אנו החלטנו מההתחלה לנסות לחיות את החיים בצורה הכי מלאה וטובה ככל הניתן, כי זה מה שהוא היה רוצה, זו הצורה בה הוא נהג כשהיו לו קשיים, הוא פשוט עשה את הכי טוב שיכל לעשות.
 
מאין אתם שואבים כוחות? כיצד מתמודדים עם השכול?
ההתמודדות עם השכול היא יומיומית. היתה לנו עזרה. בשנה הראשונה היינו בקבוצת תמיכה מטעם משרד הבטחון. אבל התמיכה העיקרית היא מצד החברים הנפלאים שלנו שנמצאים איתנו לכל אורך השנים, חברים מקבוצת התמיכה וגם חברים מלפני הארוע איתם אנחנו ביחד כבר כחמישים שנה. התמיכה של החברים של דני מהכיתה ובמיוחד מהצוות של הצבא שלא שוכח אותנו אף פעם.
אני מוצאת מפלט בציור ואמנות בכלל. בשנים שעדיין עבדנו, כמובן שגם זה עזר. היום ממלאים את המצברים בטיולים יפים בארץ ובעולם. אך את השמחה והנחת העיקרית מקבלים מבננו מייקי, אשתו נועה וארבעת הנכדים המקסימים יהונתן (17), הגר (15), מעין (11) ואורי (3) שבאמת ממלאים את לבנו בהרבה שמחה והודייה.
 
מה היית אומרת לו היום?
הייתי אומרת לו שהוא המורה הכי טוב שלי ושאני אוהבת אותו.

מה תאחלי למדינת ישראל ליום הולדתה ה71?
ליום העצמאות אני מאחלת למדינה שכל תושביה יהיו מסוגלים לחיות בה בכבוד ובבטחה.

פגישת מחזור
כשהם כבר בני ארבעים פלוס, חלקם כבר הורים לחיילים צעירים, הם חוזרים לרגע שבו התבשרו על נפילתו של דניאל ריי ונזכרים בבן כיתתם וחברם האהוב. ניכר שהשנים הרבות שחלפו לא השכיחו דבר רק העצימו את הגעגוע לדניאל.

ירון דורון מרמת השרון: 
בשנת 1991 להקת משינה הוציאה את האלבום "העמותה לחקר התמותה". היינו אז בכיתה יא’ או יב’. אז היו שומעים מוסיקה בקסטות(קלטות). לדניאל היתה קסטה של האלבום וביקשתי ממנו להקליט לי אותו על קסטה ריקה. אז גם היו משכפלים ככה קסטות. הקסטה הזו שמורה אצלי עד היום. אני לא מעז לזרוק אותה. 
 
דניאל היה הספורטאי של הכיתה. הספורטאי המצטיין. אני זוכר שהיה לנו מבחן בגרות בתרגיל קרקע והוא קיבל כמובן את הציון מאה. אבל הוא לא היה רק ספורטאי מעולה, הוא היה גם חבר.
בכל שנה אני מקפיד לעלות לקברו ביום הזיכרון. למרות שחלפו כל כך הרבה שנים אני עדיין מתקשה להאמין שהוא איננו. יהיה זיכרו ברוך. 

דניאל ריי ז״ ל עם חבריו לכיתה בטיול שנתי, צילום באדיבות המשפחה
 
אלמוג בניסתי מפרדס חנה:
אני ודניאל הכרנו בביה"ס חקלאי בכיתה י’ ,אז למדנו שנינו במגמת תקשורת. דניאל כבר מההתחלה עשה רושם של איש "אחר"... אמריקאי, אינטיליגנט, מדבר בשפה יפה, רהוט (בהמשך למד לקלל מאיתנו החברים), היה גבר אתלט שהגיע מהתעמלות מכשירים ובשבילו להיות תלוי בגובה על מתח או באויר היה מובן מאליו. כשהיה מתחיל להתאמן מתח אי אפשר היה להתחרות בו, גם אם היו מחברים את התוצאה של כל הכיתה. דניאל היה חבר נאמן מאוד ותמיד ידעתי שיש על מי לסמוך. כשהתגייס לסיירת צנחנים היה ברור שדניאל יהיה קודקוד רציני, גם בגלל מי שהוא - רציני, איכפתי, מקצועי, ישר ואמיץ.
כשקיבלתי את הידיעה מברי חברה לכיתה על כך שדניאל נהרג, קפאתי על מקומי כמה דקות וכשהתחילה לחלחל בי הידיעה פרצתי בבכי. לא היה לי מובן איך בחור כזה חזק ייפול בקרב. בעיני היה "רמבו". דניאל היה מאגיסט של המחלקה שלו. כמו רמבו!
לאחר מכן נסעתי לבסיס שלי וקיבלתי שחרור להגיע ללוויה, שממנה אני לא זוכר כלום...כאילו שהמוח לא רוצה להכניס תמונות ומידע כזה לראש.
תקופה קצרה לאחר מכן רציתי להפיק סרט על דניאל וקיבלתי מאימו שרה חומר מצולם על דניאל. כל כך הרבה פעמים נגשתי להתחיל במלאכה ולא הצלחתי ולאחר תקופה מסויימת החזרתי לאימו את כל החומרים. 

ויקי כהן לב מזכרון יעקב מספרת: 
לא אשכח את היום ששמעתי ברדיו של המפקדה שבה שירתתי את שמו של דניאל ריי בן כיתתי, כאחד ממספר חיילים שנפל תוך כדי פעולה בלבנון. צרחה פילחה את גרוני, דמעות שטפו את עיניי ורק חשבתי עליו על דניאל ששנה קודם היה החתיך של השכבה, הבחור האדמוני עם השרירים, אתלט שרץ על הדשא בחקלאי פרדס חנה תמיד עם חיוך ותום בעיניים. מוקף בחברים שאהבו לידו לבלות בהפסקות וגם אנחנו הבנות...
נזכרתי בטיול שנתי שאהב להציק לנו, למרוח משחות שיניים ולבקש סליחה. לא כעסנו, רק צחקנו ואותו אהבנו להביך כי היה כזה חתיך. למחרת הבשורה נפגשנו כולנו חיילות וחיילים שעברו מן הדשא של התיכון לבסיסים, בבית העלמין בזכרון יעקב בוכים ובוכים על הפרח שקמל בדמי ימיו. לא מעכלים את גודל האובדן. שם נפרדנו איש איש לדרכו, למסע חיינו כשבליבנו זוכרים את דניאל הנער האדמוני, האתלט, שניכנס ללב של כולם ומשם לא יצא לעולם!

האדריכל מור בללטי מזכרון יעקב:
דני ריי היה ספורטאי מצטיין...חייל למופת וחבר שאין שני לו. ילד מצחיק ושנון מלא נמשים ואור בעיניים שהחזיק בשיאי התעמלות מדהימים בחוגי ההתעמלות של המושבה. דני נפל כשהתנדב להשאר שבת במוצב סוג’וד. באמצע התקפת מרגמות כבדה על המוצב, דני רץ לחלץ פצוע שנפצע מרסיס בכניסה למוצב. כשהוא הגיע אל הפצוע הוא נפגע מעוד פצצת מרגמה. המוות שלו היכה את כל זכרון בתדהמה ושכול באמצע השבת. הצוות שנלחם איתו בלבנון מתייצב עד היום באזכרה שלו יחד עם 2 חבריו הכי קרובים. ת.נ.צ.ב.ה
 
מה היית אומר לו היום?
הייתי אומר לו שחייתי עד עצם השניה הזו גם בשבילו !!!

מה תאחל למדינה לכבוד יום הולדתה ה-71 ?
מאחל למדינת ישראל להפוך את נרטיב החשיבה הישראלי האגואיסטי לחשיבה היפנית שהיא: מה אני יכול לעשות טוב בשביל האחר??? איך אני יכול להטיב עם האחר/השכן/החבר/ המתחרה שלי...רק לעשות טוב- לאחר!
 
דניאל ריי ז"ל
בן שרה וג’רארד. נולד ביום ד’ בחשוון תשל"ה (20.10.1974) בארצות הברית ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1976.
דניאל למד בבית-הספר היסודי "ניל"י" בזכרון יעקב וסיים בבית-הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה. שנתיים לאחר עלייתם ארצה, בהיותו בן ארבע, נסעה המשפחה לשליחות בחוף השנהב למשך ארבע שנים. זו היתה תקופה יפה עבור דניאל, בה רכש חברים וצבר חוויות.
כשחזרו ארצה השתקעה המשפחה בזכרון יעקב ובה גדל מגיל שמונה. נטייתו לספורט בלטה מיד, והוא הצטרף לקבוצת "הפועל" בהתעמלות מכשירים והיה מתמיד ורציני מאוד באימוניו. בילדותו היה חבר בתנועת "המכבי הצעיר", אך פעילותו הספורטיבית היתה חשובה לו יותר. הספורט היה אהבת חייו ותמיד אמר שהוא רוצה להמשיך בכך "כשיהיה גדול", ואולי אף אחרי הצבא.
כשבגר, עזר באימון הילדים במתנ"ס. דניאל היה קשור מאוד למקום, לחניכים ובמיוחד לחבריו הטובים. הוא היה ילד חברותי מאוד וחביב על הכל, אהוב על הכל. תמיד עזר ועשה הכל באהבה ובחיוך על פניו. במיוחד בלט בחוש הצדק המפותח בו ניחן. מספרים חבריו: "דני היה מוצק, בריא, גדול, אבל היתה לו נפש עדינה".

בראשית אוגוסט 1992 גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים. הוא הוצב ליחידת "עורב" וגם כאן התגלה כחייל מעולה וכחבר מסור ונאמן לכולם. הוא היה "מאגיסט" ובמהלך שירותו בלבנון הספיק לעבור "טבילת אש" ולקחת חלק בהיתקלויות עם מחבלים.
מספרת אמו: "הוא אהב את הצבא, הוא היה גאה בכל סמל שקיבל". כאשר שאלוהו הוריו אם חרף הקשיים הרבים אינו מתחרט על המסלול שבחר, השיב: "אם הייתי צריך לבחור מחדש הייתי בוחר שוב בצנחנים".

ביום כ’ בתמוז תשנ"ג 9.7.1993 - נפל דניאל בקרב בלבנון והובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בזיכרון יעקב.
בן תשע עשרה היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ואח, בוגר ממנו בשלוש שנים - מיכאל, שהיה קשור אליו מאוד. הוא הועלה לדרגת סמל לאחר מותו.

במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אופיו הטהור של דניאל, חיוך של ילד, וגופו החסון, יצרו שילוב של חייל רגיש שכבש את לב סובביו. הנהדר במקרה של בנכם - שכל זה נאמר עליו גם בעודו בחיים. חיילי היחידה ומפקדיה המומים וכואבים מגודל האובדן. מתקשים אנו להאמין כי לא נראה שנית את דניאל אוחז בידיו החסונות את המקלע והולך בוטח ובטוח לצדנו. איבדנו לוחם וחבר אשר לאורך כל דרכו בצבא בלט באופיו הנוח ובאהבת החיים שאפיינה אותו".

הוריו הקימו לזכרו אנדרטה ליד המתנ"ס בזיכרון יעקב, במקום שאהב כל כך.
קהילת "בני ישראל" בניו ג’רסי תרמה עץ לזכרו ביער "בני ישראל" בגליל.
 
[מתוך מפעל ההנצחה הממלכתי ’יזכור’ שנערך על ידי משרד הביטחון]

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }