נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - ילד של סבתא
17 למאי 2019
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - ילד של סבתא
גלבוע דקר, 2019-05-17 - 10:00
כל הזכויות שמורות

יוסף. צילום עצמי

לסבתא שלי היו שנים עשר ילדים להאכיל, ואותי. אבא עזב כשהייתי בן שנתיים ואמא הייתה רוב שעות היום בעבודה. הסתובבתי לה בין הרגליים ולמדתי מבני הדודים שלי איך לגנוב מהשניצלים מבלי שהיא תרגיש. אבל סבתא לולי הרגישה, אותי היא תמיד הרגישה.

 
בגיל חמש ביקשתי ממנה, "סבתא, תלמדי אותי לבשל" והיא הסתכלה עליי, "עוד פעם באת לגנוב לי שניצלים?" חקרה. "לא סבתא, נשבע, לא גונב, אני רוצה לבשל, אני באמת רוצה לדעת." בן דודי גיא נעמד לידי, הצטרף לבקשה. הסתכלנו עליה מלמטה וחיכינו למוצא פיה. מחוץ למטבח של סבתא האביב השתולל לו, פרפרים ריחפו בהנאה, שבלולים טיפסו על קירות, היתושים חזרו לעקוץ, וגם, השום הירוק הגיע לירקן ומילא את חזית החנות בריחו החזק ובגבעולו הארוך. סבתא אמרה לנו: "רוצים ללמוד לבשל, תתחילו לקלף את השום" והצביעה על שולחן עמוס בפקעות. 
 
זו הייתה משימה יותר קשה ממה שחשבתי, אבל לא וויתרתי, קילפתי עד שן השום האחרונה, גם כשראיתי את בן דודי מתייאש והולך לשטוף את ידיו ולשחק. סבתא הסכימה ללמד אותי את סודות הבישול שלה ומאז ועד היום כשאני מבשל זה היא, אני ואלוהים.
הלימודים לא היו קלים, היא הייתה נדיבה באוכל אבל במידע פחות. 
"סבתא, כמה מים לשים?" 
"כמה שהקוסקוס מבקש." 
"וסבתא, כמה שמן בשניצלים?" 
"כמה שהוא שותה."
"סבתא, אני הולך לפנימייה," אמרתי לה בגיל בר מצווה. 
"לך לשלום ותחזור לשלום עיניים שלי," אמרה ונשקה לי על המצח.
 
כשהשתחררתי מהצבא רציתי ללמוד, הלכתי למשרד להכוונה תעסוקתית ושם אמרו לי: "בישול זה לא מקצוע, לך תלמד תעשייה וניהול." רצה הגורל וכדי לממן את הלימודים נשארתי לעבוד בפנימייה כמה חודשים במטבח. שני טבחים היו שם, אחד אשכנזי ואחד מרוקאי. האוכל היה חלק מאוד משמעותי בפנימייה ואני למדתי שאפשר לאהוב גם בכמויות גדולות. מהטבח האשכנזי למדתי להכין לחם חמין, כבד קצוץ עם מלפפונים חמוצים טחונים בפנים ועוד סודות שלא הכרתי קודם לכן. הגילויים החדשים, התשוקה והאהבה לבישול, ההרגשה הטובה שמישהו אוכל משהו שבישלתי, גרמו לי להרגיש חיבור ישיר לאלוהים. ולסבתא לולי. 
 
ידעתי שאני חייב להמשיך לבשל אבל מסלול החיים הוביל אותי לעבוד בדברים אחרים. חמש שנים חלפו עד שתאונת הדרכים ששינתה הכול. אחרי חצי שנה של החלמה ושיקום בבית, עדיין לא יכולתי לשבת, רק לעמוד או לשכב. אז הלכתי חצי שעה ברגל למסעדה בקרבת הבית שם התחלתי לעבוד במטבח. ודי מהר, עם קצת הכוונה מלמעלה התמניתי לשף. למדתי את טכניקות הבישול, פיתחתי כמה משלי, סבתא לולי הייתה גאה בי ולמדתי גם כיצד לארח ולהתייחס ללקוחות במסעדה. 
 
עוד כמה שנים חלפו, בגרתי וחיפשתי את המקום שלי בעולם. עד לאמריקה הגעתי, אבל לא מצאתי את מה שחיפשתי. ואז יום אחד כשעמדתי בחנות התבלינים של דודה שרה ודוד אלי בפרדס חנה, נכנס שליח כשעל כתפו שק חומוס ובידו השנייה דלי של טחינה. אם זו לא הכוונה מלמעלה אז מה כן. 
 
התמקמתי בחזית החנות והתחלתי להכין חומוס. נזכרתי שאכלתי פעם אצל מקסיקנית זקנה פריחולס (ממרח שעועית מקסיקני) והיא לימדה אותי את הסוד שלה. זן מובחר, השרייה נכונה, קירור, חימום. כשהשעועית חמה היא טחנה אותה. החלטתי לאמץ את התהליך ולנסות אותו עם חומוס. עשיתי התאמות ובכל טעימה התאהבתי בגרגר עוד קצת. כשקיבלתי ממרח נעים, רך ומלא בטעם ידעתי שהצלחתי. ועדיין, לא ידעתי אז, כמה הוא הולך לשנות לי את החיים. 
 
כששואלים אותי היום, תגיד יוסף, מי לימד אותך לבשל?
אני מצביע למעלה ואומר: סבתא שלי ובורא עולם. ומתגעגע.
 
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
טיפים למטייל באיסלנד
אשכול נבו בראיון לקראת ביקורו השבוע בפרדס חנה כרכור
"מחכים לך בבית, זכרון יעקב"
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מנהל חדש לבית ספר אורט
תלמידי בית הספר רעות זכו במקום ראשון בתחרות בינלאומית של ’כתבי סביבה צעירים’ - YRE
מעל 100 אלף מבקרים ביקרו בפסטיבל "חקלאות ים ואדם" ובעוגני התיירות שבחוף הכרמל, במהלך חג השבועות
סכנה בבריכה / הורה בהסחה