נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
חגיגות סוף הקיץ בחצר השוק - ספטמבר- יריד שוק Art ופסטיבל "חפלה בחצר"
אירועים
אירועי תרבות 13-20/9
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - סבתא נונה יוצאת למסע
24 למאי 2019
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - סבתא נונה יוצאת למסע
גלבוע דקר, 2019-05-24 - 10:00
כל הזכויות שמורות

אילוסטרציה

אני לא זוכר למה הייתי בחדר של סבתא, ולשם איזו מטרה נכנסתי אליו. אני רק זוכר שהיא לא הייתה בחדר והפריע לי שאחד הסורגים שבמעקה הבטיחות בחלון שבחדרה חלוד ומתנדנד. סבתא עברה לגור איתנו כשהייתי בכיתה ג’. אני זוכר שאמא אמרה בטלפון שהיא כבר לא מסוגלת לגור לבד. היא קיבלה את החדר שהיה שלי פעם, שם היא ראתה סרטים בערוץ הירדני ואחר כך כשהגיעו הכבלים, כל העולם הערבי היה פרוס לפניה. 

 
תפסתי את הברזל החלוד בידי החזקה, הוא היה דק וגלילי, ולבן. למטה הוא מרותך לברזל עבה אך החיבור העליון היה רופף ונוח לניתוק. החלטתי לנסות. נדנדתי אותו כמו שפעם הייתי מנדנד שן עד שהיא הייתה נופלת. 
 
על המיטה מאחורי המתינה ערימת בגדים גדולה שסבתא תחזור מהמקום היחיד בעולם אליו היא הייתה הולכת: המתנ"ס. סבתא נונה, ששמה האמיתי היה פרידה, הייתה אחראית על קיפול הכביסה בבית שלנו. זה וללכת למתנ"ס היו הפעילויות המרכזיות בחייה. 
 
כל יום בשמונה בבוקר הייתה יוצאת לדרך, יורדת שלוש קומות במעלית, מדדה לדלת הכניסה, פותחת אותה לאט ובזהירות ויוצאת לעולם. כמו חילזון הייתה צולחת את מאתיים המטרים עד למתנ"ס, צעד אחרי צעד, נשימות עמוקות. בתחנת האוטובוס שבאמצע הדרך ממש, הייתה עוצרת לנוח. נהגי האוטובוס היו עוצרים, רואים גברת עגולה מנומנמת על הספסל. צועקים לה, "גברת!" היא הייתה מרימה את הראש ולא אומרת מילה. מבולבלים היו סוגרים את הדלת ונוסעים משם מבלי שהיא בכלל שמה לב. כשהתאוששה מהמנוחה הייתה פותחת את התיק שלה, מוציאה קופסה ירוקה ושולפת ממנה "מונטנה אחד", מציתה ושואפת לריאות. היא התעוררה. לנהג האוטובוס הבא כבר הייתה מסמנת עם היד של הסיגריה שהיא לא בעניין. 
 
את שארית הסיגריה הייתה משליכה בלי להתבייש על הקרקע, ואז מתרוממת על שתי רגליה, לוקחת נשימה עמוקה וכמו לוחם סומו מועכת אותו למוות. לפעמים פגשתי אותה בתחנת האוטובוס אם יצאתי מאוחר לבית הספר, שלפתי מהשיער שלה את המסרק שהיא שכחה שם והמשכתי לדרכי. "סבתא, את חייבת להפסיק להיות ראפרית," הייתי אומר והיא הייתה מחייכת בלי קשר למה שאמרתי ומחזירה לי: "אללה מעאק." היא תמיד בירכה אותנו. "אללה מעאק" כשיצאנו מהבית, "נעימן" כשיצאנו מהמקלחת, ו"מה אכלת?" כשחזרנו הביתה, לא משנה מאיפה. 
 
הסורג התנדנד כמו דקל בסערה ואני הרגשתי גאווה קטנה על ניצחון הילד על החומר. תוך כדי נדנוד מהיר קדימה ואחורה תהיתי אם בכלל כדאי לנתק את הסורג, אולי אבא ירצה בכלל לרתך אותו, אבל הנדנוד היה מדיטטיבי, כמו לקלף פצע שהגליד. אהבתי את סבתא נונה, אפילו שהיא הייתה מתזזת אותי במשימות חלק ניכר מהיום. "גלבוע," הייתה קוראת לי במבטא המצרי שלה, זה נשמע יותר "גילבו וואָה." ואני כמו פקיד קבלה שלחצו לו על הפעמון הייתי מופיע. "תביא לי סיגריה בלי שאמא תראה", "תמשוך לי באצבעות," הייתה מבקשת ואני הייתי ממסאג’ אצבע אצבע מכפות רגליה הלחות. "תעשה לי נס, חלש, שתיים סוכרזית."
 
התחלתי לחשוב שאולי לא כדאי לנתק את הסורג לגמרי, שהגזמתי קצת. עזבתי אותו לנפשו, שלוש קומות מתחתיי בחנייה של הבניין זקנה חלפה, הסורג שלי התנתק ממקומו והחל ליפול במהירות. הראש של הסבתא בתנועה חשבתי לי, בבקשה תמשיכי ללכת התפללתי בזמן שהברזל היה ממש מעל הקודקוד שלה והמשיך בדרכו מבלי שאף אחד יוכל לו. סבתא נונה עישנה עשר סיגריות ביום, היא הייתה מעשנת מאה אבל אמא תקצבה לה את הסיגריות, למרות שבעצמה עישנה שישים סיגריות כל יום. שתים עשרה שנה היא גרה איתנו בבית עד שנפטרה. 
 
הזקנה עשתה צעד וחצי שהצילו את חייה, הסורג הבוגדני נפל מאחורי גבה וקפץ הצידה, רחוק ממנה. הזקנה נבהלה מהרעש אבל לא הבינה מה קרה. היא הסתכלה לכל הכיוונים ואז למעלה, לקומה השלישית, שם עמד רכון קדימה על מעקה בטיחות ילד בפה פעור ועיניים שלא ממצמצות. 
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מיזם "מועצה עד הבית" יוצא לדרך
ערב הצדעה והוקרה לצוותי חינוך במושבה
תלמידי כיתות א’ בבית ספר אשכולות בבנימינה ניגשו לקלפיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }