נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים | להתבגר ולהתגבר
28 ליוני 2019
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים | להתבגר ולהתגבר
גלבוע דקר, 2019-06-28 - 10:00
כל הזכויות שמורות

אילוסטרציה

חגית נכנסה לאולפן השידור בריצה, תיכף יסתיימו הפרסומות והמרואיין שלה כבר מחכה בכיסא. היא לא מצליחה להביט בו, פוחדת לבלוע את לשונה כמו ביום שבו עזב. 

 
היא פותחת את השידור, קולה קליל והיא מופתעת מעט, היא לא תרשה לעצמה ליפול שוב, חלפו כל כך הרבה שנים, הוא כבר לא משפיע עליה. היא מעדכנת את המאזינים לגבי מופעי התרבות שצפויים להגיע לגליל העליון, "אבל, עוד קודם לכן," אומרת ומרימה את מבטה לעברו, דמות הנער שהיה מתערבבת בדמותו הבוגרת. היא מזהה שיש הנאה מסוימת בעיניו, כל זה משחק עבורו? הנער היפה והשובב הפך לגבר שמופיע על גבי עיתונים, חצי מהזמן משום שיש לו הצגה חדשה ובחצי השני כי עוד זוגיות שלו התפרקה. 
 
מבטו המשועשע-משועמם שכבש אותה פעם, מולה. "האורח של התוכנית הוא לא אחר מאשר השחקן והיוצר, אדם שניר." השם כמעט נתקע בגרונה. היא לא אמרה את שמו עשרים שנה, לא בקול רם. "ותאמינו או לא, הוא אחד משלנו," סיכמה. 
"שלום אדם, ברוך הבא." 
"תודה חגית, עברו הרבה מים בירדן מאז שישבנו זה מול זו, תמיד מחמם את הלב לחזור הביתה, לצפון."
בשביל מה הוא הזכיר את ההיכרות שלהם חשבה. אצבעותיה על מתג השמע, מוכנה להשתיק אותו באבחה אחת אם צריך.
"מעניין באמת, אם המורה שלנו, חווה היקרה, מאזינה לנו וגאה בתלמיד שלה שלמרות שעשה לה לא מעט צרות, הגיע רחוק."
הרמזים ששתלה במשפט הזה הביאו לה אושר. 
"אני בטוח שהיא גאה גם בך יקירתי." חגית לא סבלה את התואר המתנשא הזה. "אולי את זוכרת כמה היא דחקה בנו להצליח בחיים ולהגשים את החלומות שלנו."
הוא היה החלום שלה. "מה שאני בעיקר זוכרת מלפני עשרים שנה זה שכשמישהו עזב לתל אביב, הייתה תחושה מעורבת של בגידה וגאווה."
שקט מטריד השתלט על השידור. היא הייתה חייבת להתעשת ולהגיד משהו אבל אחרי שאמרה את המשפט האחרון הרגישה כאילו היא תקפה את עצמה. הוא אף פעם לא רצה אותה אבל תמיד נתן לה את התחושה שכן: כשצחקו בשיעורים בתיכון, יושבים זה לצד זו וממציאים דמויות או מחקים את המורה, כשהכריח אותה לעשן איתו באמצע היום, לפני שנכנס לשיעור משחק. כשאכלו פלאפל מאותה הפיתה כי גם אחרי שרוקנו את כל הכיסים לא יכלו להרשות לעצמם יותר מזה, ואדם היה ניגש לשולחן שזה עתה התרוקן וכאילו זה הדבר הנורמאלי לעשות, תפס פחית קולה, ניער אותה מעט וחזר לשולחן שלהם. חגית נגעלה והוא היה שותה את המשקה המתוק וגורם לה לקנא שלא אכפת לו מכלום. כשהפיתה כבר כמעט נעלמת בידיו הגדולות הציע לה ביס והיא קירבה את שפתיה, בשתי ידיה אחזה בידו כמו נגן מפוחית, הטחינה החמימה נזלה על חולצתה, קרוב למחשוף, והיא קיוותה שהוא ישלח יד וינקה או לפחות יסתער עליה בנשיקות.
אבל זה לא קרה. הוא לא הסכים לקחת את החברות שלהם למקום הזה, תל אביב הייתה לו למפלט ולחגית היא עשתה בחילה. גם פלאפל לא אכלה מאז. 
 
"אני מסכים איתך," אמר והציל את המצב. "בדיעבד כאדם בוגר אני מבין שהעזיבה שלי הייתה כורח המציאות, אני יכול לגלות לך שלא פעם שכבתי בדירה הקטנה שלי כשהעיתון פתוח, עם תמונה שלי מחייך, ואני שוכב בספה מכווץ מגעגועים ומבדידות. אני לא יודע אם לא הייתי עוזב, אבל אולי הייתי עוזב אחרת," אמר. 
 
"טוב, הצפון סולח לך אדם, בכל זאת, המון גאווה אתה מביא וגם הצגה חדשה, שתעלה בשבוע הבא כאן, בבית." השפתיים שלה דיברו ומבטה עליו, ושפתיו ענו וסיפרו וקידמו אבל הם כבר לא היו שם, אלא בפלאפל השכונתי, הפעם הוא כן מנשק אותה בפראות.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }