נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - פרידה
5 ליולי 2019
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - פרידה
גלבוע דקר, 2019-07-05 - 10:00
כל הזכויות שמורות

בתמונה: סבי אליהו מנשה ז"ל, מוכר עיתונים ברחוב אלנבי בתל אביב

תודה. זוהי הפעם ה-112 שאני, גלבוע דקר, כותב לכם. זו הפעם האחרונה כנראה שאנחנו נפגשים בפורמט זה. במשך 111 פעמים שנפרסו על שנתיים וחצי דאגתי שתקבלו סיפור קצר פרי עטי, נכון יותר מקלדתי. 

תודה שקראת. בניגוד לקלות בה אפשר להגיב ברשתות החברתיות, לעיתון יש את המסתוריות הזאת בחסותו עליך. אתם לא יכולים להגיב ברגע אחד על מה שקראתם, אני לא יכול להצטער, להתחרט ולשנות משהו שכתבתי. אני לא יכול גם לדעת אם הסיפורים שלי נקראו בכלל, ומי קרא אותם? האם הקוראים נתקלו בסיפור במקרה, האם הם חיפשו את הטור משבוע לשבוע?
 
לא פעם נגעתי בנושאים קשים, חלק מהסיפורים הללו שכתבתי אמתיים לגמרי. את ההשראה אני לוקח לעתים מהלקוחות שלי, גיבורים וגיבורות להם אני כותב ספר זיכרונות. סיפורי העלייה, השואה והגבורה, אהבות נכזבות, סודות כמוסים שמתגלים, ארגוני המחתרות וסיפורי המלחמות והשכול שהם חלק מההיסטוריה שלנו כעם – כל הזמן ניסיתי לדמיין אתכם קוראים ומתרגשים, אולי מזדהים. בתקופה האחרונה התחלתי להתעניין בנוסף להיסטוריה ולסיפורי העבר, במה שקורה עם הסבים והסבתות שלנו בהווה. אלא שלחמו, גברים ונשים יחד, בשדה הקרב או בשדות היום יום, כדי שיהיה פה טוב יותר. אני מרגיש שיש כאן דור שאנחנו הצעירים קצת פוחדים קצת מתעלמים וקצת מרוחקים ממנו. אם 111 סיפורים על הדור הזה לא גרמו לך להרים טלפון לאמא או אבא (סבא או סבתא או כולם יחד), בשישי בצהריים – אז אולי עכשיו בפעם הזאת אגרום לך להיזכר בהם. 
 
הזִקנה, כך למדתי בעבודתי, לא פשוטה עבור אף אחד, והבדידות היא המחלה הגרועה מכולם. לשאול אותם לא רק איך עבר עליהם היום, אלא איך עבר עליהם יום מסוים בעבר, בילדותם, בצעירותם, בבגרותם. לשאול אותם ולהיות מוכנים להקשיב, להניח את הכול בצד ולהקדיש להם זמן מסוים מהיום שלכם. במיוחד בשישי שבת.
 
השתדלתי לעשות את עבודתי נאמנה. עד כדי כך שהכנתי טורים לימים שמחים, כמו הולדת בתי הבכורה והמתוקה, חופשה שיצאתי אליה או להבדיל, ימים רעים, ימי הקבורה של אבי והשבעה. לא רציתי לוותר על הכתיבה, כתבתי עליו ועל מה שהרגשתי אז. הכנסתי אתכם לעולמי בלי לשאול אתכם ובלי לבקש את רשותכם, בתקווה שהכתיבה תביא לי נחמה, ואולי גם למי מכם שאיבד אב או אדם קרוב. 
 
אחרי 111 סיפורים שונים, למדתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד על כתיבה, על אימון בכתיבה ועל האומנות הזאת – לעניין את הקורא ולגרום לו להרגיש משהו. מאידך אני מרגיש שהשגתי משהו ענק מכך שהכרחתי את עצמי לשבת ולכתוב כל שבוע סיפור חדש. 
 
לפני שבועיים שכנה שלי שאלה אם יש לי טור בעיתון. כשאישרתי היא אמרה לבעלה: "אמרתי לך, זה הוא!" ואז פנתה אליי ואמרה לי: "לא הייתי בטוחה כי אתה כותב ממש כמונו." עבורי זו הייתה מחמאה של ממש. 
 
אני ממשיך בעיסוק המרכזי שלי בחיי, להיות השופר של סבים וסבתות, להעביר את המסר שלהם לעולם, לשמר את הזיכרונות שלהם, להיפגש איתם ולכתוב עבורם את חוויות החיים שלהם, להפוך את חייהם לספר שיישאר לעד. ובעקבות הטורים שכתבתי והנסיון שרכשתי גם בכתיבת סיפורים קצרים, הקמתי את "הבית לאימוני כתיבה" בפרדס חנה, שם אפשר לפגוש אותי ובקבוצה שמאפשרת זאת, להתאמן בכתיבה במשך שעתיים מהנות ומלמדות.
 
אסיים שוב פעם בלומר לך תודה, וגם לחברות וחבריי מערכת העיתון על הבמה שקיבלתי ועל החיבוק החם כל פעם מחדש. 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }