נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > דייט עם גלאגאי קבדה
19 ליולי 2019
דייט עם גלאגאי קבדה
מיכל כהן-אלדן, 2019-07-19 - 10:00

גלאגאי קבדה מזכרון יעקב  הוא סיפור הצלחה ישראלי. הוא בעלים ומנכ"ל גלאגאייס שירותי שטח למשאבות ותעשייה Galagay’s Pump Solutions 2,ונבחר לאחד מאנשי העסקים המשפיעים לשנת 2019 של "דה מרקר". בכתבה שפורסמה אודותיו אמר: ״חוויתי גזענות, אלימות שוטרים ועוד סטריאוטיפים לצד זאת תמיד ראיתי את האור בקצה המנהרה כדוגמת מלאכים שאתה פוגש בדרך״

 
כל הזכויות שמורות

צילום: אדם בנימין

גלאגא קבדה נולד באתיופיה, בכפר שנקרא גונדר, בגיל שש עבר להתגורר באדיס אבבה. בילדותו היה  תלמיד מצטיין "הייתי תמיד ראשון מבין 55 תלמידים, ילד אהוב ואהוד שהעתיד לפני, כך הרגשתי, למרות שאסור היה לי להראות שאני יהודי, ופתאום יאללה, מעבר לארץ הקודש -לירושלים. כמה התמוגגות להגיע פתאום לארץ ולהבין שחלומות מתגשמים. אין הרגשה דומה לזו, תודה לאל, אנחנו הגענו למדינת היהודים, ארץ אבותינו. מאז אתה שוב מתחיל לנסות להבין את העולם ואיפה אתה בכל זה.  

מתי פגשת הצלחה בארץ?
לראשונה כשפגשתי בהצלחה ממשית זה היה שנירשמתי לכיתה ט׳ לבד. בלי אף אחד. תאמינו לי הייתי ילד חמוד במיוחד, הגעתי לבד למזכירות בית ספר תיכון עמל שהיה בשכונת ברנדס בחדרה. התעודה שלי לא הייתה מספקת, המבחן כניסה לא הצליח ובכל זאת אמרתי במזכירות שאני רוצה לדבר עם המנהל. המנהל היה איש מדהים ואישיות מיוחדת במינה. קראו לו קלמן צהר. הוא הושיב אותי והקשיב לי. פעם ראשונה שבאמת אדם מקשיב לי ממש. הייתי שחקן כדורגל מצטיין רוב חבריי מהכדורגל רשומים שם וגם אני רציתי להיות איתם. ציינתי בפניו שבמרכז קליטה שולחים אותנו לפנימיות וישיבות ואני רוצה בסך הכל להמשיך להצליח בכדורגל וללמוד לצד חבריי.
הוא ביקש שירשמו אותי, ספרים דאג שאקבל מהסיפריה של הבית ספר, כך הקל עלי מלקנות. מאז כל דרך בחיי שפגשתי מכשולים, הם שבשבילי היו כאתגר. כיום כשיש ברשותי חברה מצליחה בתעשייה. אני כבר חושב על הצעד הבא, איך אני יכול מכאן לקרב ולתת דוגמא ולהשפיע אפילו בקצת כי לאורך הדרך יצרתי קשרים אמיתיים. בתקופה האחרונה אנחנו בשיח עם כמה אנשים טובים ליצירת סביבה טובה, שיח תרבויות ועוד... 
צבא
שירתתי שלוש שנים. בתמימותי חשבתי שגולני זה צה"ל ואז אמרו לי שלמדתי בתיכון חשמל ואלקטרוניקה והתאימו לי משרה. הרגשתי לא ממומש. כי אם הייתי ביחידה, בטוח לא הייתי יוצא מהצבא. תאמינו לי. ביליתי בחיל האויר ותמיד רציתי לעוף משם. 
 
מה דעתך על מחאת הישראלים האתיופים
המחאה היא מחאה, כמו גינוי האלימות, יש גם צד שחשוב להבין ולקבל, מציאות שאנשים חווים יום יום, מציאות לא פשוטה. כולם יסכימו איתי שכולנו יודעים ולא עשינו דבר לשנות. שינוי יוצרים בכח ובמראה שפחות נראה טוב לעין אבל יוצר תהודה. עם זאת אחרי הכל אני חושב שהיום אחרי איך שהציגו אותנו ואיך שנראנו בעיני העם. מאמין שגם העם מבין ויודע את המציאות. רק להבא אני בטוח ומאמין שאקח חלק מתוך אמונה שהמלחמה הזו היא של כולנו ועל קיומנו כאן יחד.
 
מדינת ישראל  
היא בית מדינת היהודים והמקום הכי הבטוח. רק שלאור המצב לא תמיד מרגיש לי כך... כי לפעמים גם יש את הצדדים שאתה חווה בהיותך שונה ויזואלית בצבע. יש לזה משמעות... אם אתה בתפקיד מפתח אז יש גם הרמת גבה. אבל לשמחתי פגשתי גם אנשים מדהימים שלא היו פחות ממשפחה בדרך הסבוכה. אחרת לא הייתי מעלה את זה כאן. אבל מחוויה אישית. אז "איזו מדינה מיוחדת במינה" ואת ההמשך כולם יודעים. 
 
ספר לי על אמא שלך?
זכיתי להיוולד לאמא מדהימה ומורה לחיים לילדיה ולסביבה. "יהי זכרה ברוך"! בדיוק בתחילת דרכי העיסקית הלכה לעולמה, לא זכיתי לזכות אותה לראות חתונה ונכדים שחלמה עליהם. אמא לימדה אותנו דרך ארץ, אהבת חינם, נתינה, הקשבה ועוד. היא לא רק אמא היא גם הייתה לי לחברה, מאוד מתגעגע.
 
אהבה
אני אוהב לאהוב וכך גם היה. פגשתי, היו אהבות עיקריות לצד אתגרים. כמו אמא עיראקית שפחדה מהמנטליות  ופסלה זוגיות של בתה איתי. אמא פולניה, חיפאית שגדעה זוגיות של שנתיים ורצון למיסוד הקשר ובניית בית, מפחד שלא תצטרך להסתובב בעתיד עם נכד שחור או שלא תתחתן עם רב איתיופי... אז אל תספרו לי סיפורים. זו המציאות! עם זאת בתמימות עדיין לא רואה שוני בצבע שלי.
כיום אחרי עשור של מכשולים, בנייה ועוד כל מיני חוויות כאלה ואחרות,שוב ליבי פתוח לזוגיות ולביחד לבנות את ביתי לצד פרטנרית וחברה אמיתית. אל תתעסקו בצבע ואם כבר התעסקתם, זה הכי יפה שיש! 

בית 
משפחתי גרה בראש העין, אני פחות התחברתי לרעיון לכן הגעתי הנה לזכרון יעקב. הפינה החמה שאני חוזר אליה הביתה. גר בזכרון, אוהב את הסביבה והאזור וכאן ביתי.

צבע
לצבע הרבה משמעות... ככה זה שאתה שונה ומסתכלים עליך מבלי להכיר את אישיותך וללא מודעות. יש הרבה מקומות שקשה להתחמק מזה. אלא אם מכירים אותך. לפעמים זאת  הרגשה של להסתובב כאילו אתה אשם עד שלא הוכחת אחרת. כן לצערנו זה קיים. ואני אוהב צבעים! 
 
החלום שלך
החלום שלי זה שכולם נרגיש שווים בין שווים. 
 
זכרון יעקב
המקום שקיבל וקלט אותי הכי טוב. כאן ביתי מרגיש מעורב וחלק מהמקום. תושב לכל דבר ועניין, סביבה טובה לגדל בו את ילדיי בעזרת השם.

למי אתה הכי מתגעגע?
לאימי ומורתי ז"ל מוצ’יט בת תסהלה. געגועים לילדות, געגועים לפשטות ולכפר שלא היו לו גבולות, שדות בלי סוף וטבע שופע ללא סוף- זיכרון ילדות. 
 
מה האוכל האהוב עליך?
 אוכל אתיופי רצוי אוכל מסורתי, אוכל של בית כמו פעם. אין על האנג’רה עם מלא רטבים והטעם. צריך לטעום בשביל להבין. 
 
למי הייתה רוצה לומר תודה?
תודה להורי ולמשפחתי, תודה על סביבה תומכת, תודה גם על הטוב והרע שלימד אותי ללמוד להסתכל על הטוב ולעשות למענו ולאהוב. תודה לבריאה.
 
מתוך דף הפייסבוק שלו:
"שמי גלאגאי קבדה בן 38 מזכרון יעקב, ביתא ישראל, יהודי, ממוצא אתיופי, וישראלי, (ככה אני מרגיש) אם להיות כנה לא תמיד. כישראלי אני הכי הכי...יש לי עסק מצליח, שרות בעולם טכנולוגיות מים, משאבות ועוד. ניפגש עם אנשי תעשייה גדולים ומוכרים, זה מגניב .. 
אתה מגשים חלום.. לא באמת על זה רציתי לדבר (רק לצורך המחשה. אבל זו המציאות שלי) גר בזכרון יעקב, מכיר מוכר, אוהב, אהוב וחבר של כולם. ממש אחים שלי. אפילו זיו דשא ראש המועצה, כי ככה זה פה בזכרון יעקב. אל תתבלבלו, גם אני חוויתי גיזענות בכניסה למועדון, גם אותי פירקו שוטרים אלימים פה מתח לאף. וגזענות רק כי לא מכירים אותי זה הדבר הכי טיפשי. אנחנו לא מטומטמים, לא כל השוטרים כאלה ולא כל עם ישראל גיזען. לעניינו, מעטים מאיתנו שחיים במקומות מקובלים. רק שבדרך אתה עובר ייסורים. בואו נכיר זה את זה ונפסיק לשחק את המשחק של האחרים. בואו, כי יש כדור יפה וצבעוני שנקרא עולם...הוא מזמין אתכם לשחק איתו כולנו יחד. אז מי בא?? אלימות, גיזענות, מין, דת, לא חלק מהמשחק! מה אני המשועמם, הנחות, השחור ועוד לא ארבה במילים (בעייני המתבונן כמובן) מי שמכיר אותי הוא זכה ואני זכיתי! בלאהוב."
 
ובנימה אישית שלי-
הדייט עם קבדה היה מיד לאחר המחאה ומעגלי השיח שיזמו צוות החינוך ותלמידי ימין אורד, יוצאי אתיופיה, שהתקיים בזכרון יעקב. הגעתי לסקר  המומה ועצובה מגל המחאה רווית האלימות  של הישראלים יוצאי אתיופיה ששטף את הארץ. כששוחחתי וראיינתי חלק מהאנשים גיליתי חבורה רהוטה, אינטילגנטית ונחושה שמבקשת שינוי. הקשבתי להם מרותקת, סיפרתי להם על חבלי הקליטה של הוריי שהגיעו ממרוקו  על הקשיים שחוו, על אהבתם העזה  למדינה  ועל הצלחתם. הם שיתפו אותי במסע  חייהם ובחבלי קליטתם  המאתגרים בארץ. חלקם סיפרו על יתמות ועוני, כולם חוו גזענות, לעג והערות פוגעניות. טענו שבני נוער שלהם הופכים לחשודים מיידיים בגלל היותם אתיופים ועל היותם שקופים ושמתייחסים אליהם כגזע נחות. חשתי את רצונם העז להתקרב ולהשתייך. הקשבתי להם שעות ארוכות, גם התווכחנו והעיקר התקרבנו. זכיתי להכיר אנשים מרתקים,אנשים טובים וחכמים שמנסים לנפץ סטראוטיפים וסטיגמות. אני מתוודה שנשביתי בקסמם.
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }