casino siteleri en iyi casino siteleri rulet siteleri vdcasino betexper

נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת "האזינו" (פרק ל"ב)
7 לאוקטובר 2019
פרשת "האזינו" (פרק ל"ב)
אסתר פינס, 2019-10-07 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 

משה רבנו רואה את הארץ המובטחת מרחוק, ויקיפדיה
הפרשה הקודמת מתארת את משה רבנו ביומו האחרון, אחרי כל האזהרות ודברי התוכחה משה ביקש מהעם לכתוב את התורה כשירה. 
 
למה שירה? כי השירה מחוללת פלאים, משתרשת בליבנו ותלווה אותנו בכל משעול החיים. הניגון יעורר את הזיכרון ואת הגעגוע שיצית את הניצוץ שבתוכנו ויחבר אותנו בענווה לזהותנו - למורשתנו, לעמנו ולמולדתנו. 
 
פרשת "האזינו" - שירת האזינו היא השיא בנאום הפרידה של משה רבנו, הרועה הנאמן, בן מאה ועשרים, לפני פרידתו אומר שירה. בשורות קצרות שנכתבו בלשון פיוטית עשירה ונשגבה משה סוקר את ההיסטוריה שהייתה, מיציאת מצרים, ואת ההיסטוריה שתהיה בעתיד אם ישמרו על זהותם או אם תאבד האמונה, יסטו מהדרך ויחטאו בחטא היוהרה.
 
כך נפתחת הפרשה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי.
 
למה משה בחר במושג האזינו? כי האוזניים הם מקור האיזון, האזינו=איזון. כפי שהשמיים והארץ מאוזנים וכל אחד יודע את מקומו ותפקידו, משמיים יורדים גשמים, והאדמה נותנת יבולה. נדע גם אנחנו לשמור על איזון ולא נתפזר לאלילות, נשכח מי אנחנו ומאין באנו, ונחטא בחטא היוהרה.
 
למה משה לקח את השמים והארץ כעדים? מפני שהם נצחיים, הם קיימים מבריאת העולם ויהיו לעד. והראייה כשהיינו בגלות אלפיים, הארץ שחיכתה לשובנו, נותרה שוממה ולא נתנה יבולה.
 
מארק טווין שביקר בארץ ב- 1867 תיאר בספרו "מסע תענוגות בארץ הקודש" את ארץ ישראל כעזובה ושוממה.
 
מאז ששבנו לארצנו, אחרי אלפים שנות גלות, הארץ פורחת ומשגשגת. חדשות לבקרים מתגלים ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת בית ראשון, בית שני ואף מתקופת יהושע בן נון. המלמדות שהאדמה הזאת כפי שה’ הבטיח ומשה העיד, חזקה מכל חסרונותינו, שמרה בכל רגב מרגביה את ההיסטוריה של בני עמנו כדי שאיש לא ידרוש שהיה כאן לפנינו. 
ארצנו היא!! 
 
אך השירה הפונה לשמיים תלויה בנו בהתנהלותנו ביכולת להקשיב ולכבד איש את רעהו, ללמוד מטעויות ולהשתפר.
 
השירה בעלת שבעים החרוזים ממשיכה: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב."
 
כלומר: אם נתכחש לזהותנו לעולם לא נהיה שלמים עם עצמנו ולא נחיה בשלום, כל דבר הקלוש ביותר יוציא אותנו מאיזון, לא נעמוד בקושי ואז הכאב יהיה כמו מטר חזק, "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי." 
אבל אם נשמור על זהותנו ועל המורשת המפוארת ונכבד איש את רעהו, נראה אור ברכה, ואז גם הקושי יהיה כטל נעים, "תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי." ואם נשכיל להנחיל "והגדת לבנך" באהבה את השירה הזאת שלא תישכח מלב ילדינו וכן הלאה, כך תשמר שרשרת הדורות, נחיה לבטח מוגנים בארצנו, "כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא" = גשם רך ונעים גשמי ברכה. אבל אם חלילה נחטא בחטא היוהרה שיוביל לאלילות ולשנאת אחים חינם, המטר יכה חזק ללא ברכה,= "וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב." 
 
משה החרד לגורלנו מזהיר אותנו מפני עצמנו, כי הוא מכיר היטב את העם כפוי הטובה, את חולשותיו, את טענותיו, הוא יודע שאחרי שיתנחלו בארץ לא יחזיקו מעמד "וישמן ישורון ויבעט", לא ישמרו על איזון, ויסטו מהר מן הדרך הברוכה. 
הסטייה מן הדרך תוביל לאלילות ולחטא היוהרה שיוביל להתכחשות לזהותנו ולשנאת אחים חינם שתפרום את הרקמה האנושית שמחברת אותנו לעם, עד הקללה – גלות.
 
במבט היסטורי לאחור משה צדק, אף פעם לא ידעו להעריך ולהכיר תודה! לא שעינו לאזהרות, התכחשנו לזהותנו, נתנו לחטא היוהרה להתנחל בלבבות, איבדנו את חירותנו ובאו הקללות, גלות אחת ועוד גלות אלפיים. 
 
לכן משה מתחנן: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. "
 
כלומר: משה מדבר אלינו ואל הדורות הבאים יותר מאל העם העומד מולו על סף הכניסה לארץ המובטחת. משה מצווה, "והגדת לבנך" עלינו להקשיב לילדינו ולאפשר להם לשאול שאלות ובד בבד להסביר ולהנחיל להם באהבה את ההיסטוריה של בני עמנו "מי אנחנו ומאין באנו" כדי שתחיה לעד בתודעה, ואת המסורת המפוארת שהיא הליבה לשמירת זהותנו. האהבה היא כשעון מעורר שתעורר את הרגש שיחזק את תחושת השייכות לסלע קיומנו ואת האחדות בינינו ובתוכנו. רק שלא תרחק ולא תישכח השירה הזאת מליבנו ומלב ילדינו לעד!! 
 
שירת האזינו פורסת בפנינו את כל האפשרויות והבחירה בידינו בלבד!! בסוף השירה יש נחמה שנשוב לארצנו ויבואו עלינו כל הברכות.
 
פרשת "וזאת הברכה"- היא פרשת הפרידה ממשה אותה נקרא בשמחת תורה. משה הנאמן הדואג לגורלנו, אחרי דברי התוכחה, ניפרד מכל שבט בדברי ברכה, במילים מפייסות, מילים מלב אוהב. העם הנרגש ביכה את מותו. 
 
שיעור לחיים! חשוב שהילדים ישמעו מילות ברכה היוצאות מלב ההורים. גם בשעת כעס לב אוהב של אימא מברך וקשוב. הברכה פותחת את הלב, מעוררת את הרגש החם ומחזקת את תחושת השייכות למשפחה, לזהותנו ולמולדתנו.
 
לקראת יום הכיפורים, אשא תפילה, שנשמור על איזון ולא נתפזר, שנאמץ אל ליבנו את השירה הזאת וכאשר הפה מוכיח הלב תמיד יברך!, נכיר תודה, ונשמע את זימרת הלב מהללת יה! 
 
חזק חזק ונתחזק!! 
 
ברכת הארץ/ חמוטל בן זאב היקרה,
דע מאין אתה בא ולאן אתה הולך
דע מאיפה זה התחיל ולאן כל זה מושך
חפש בתוך ליבך את ניגוני הלב
את שורש נשמתך מה שאתה אוהב
 
לשנה טובה ולחיים טובים ומבורכים תיכתבו ותחתמו. אמן ואמן!
 
 אסתר פינס 
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שחקני הפועל זיכרון נפרדו מעודד (’עודי’) ארד
חינוך, חברה וקהילה: פותחים שנה בחוף הכרמל
האם מחכים במושבה ל’נס חולון’?