נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > שאלה של חינוך - ״רוצה עוד חטיף״!!!
15 לנובמבר 2019
שאלה של חינוך - ״רוצה עוד חטיף״!!!
ריקי לוי, 2019-11-15 - 10:00
כל הזכויות שמורות

אילוסטרציה

ילד צועק בסופר ״אני רוצה עוד חטיף !!!״ ההורים מסבירים לו שלא כל מה שהוא רוצה הוא יכול לקבל, עכשיו סיים לאכול חטיף, לכן הם לא מסכימים יותר. 

 
הילד לא מוותר וממשיך לצעוק ״אבל אני רוצה!״ ״אני רוצה, אני רוצה!״ ״תנסה לחשוב״ אומרת האם, ״מה אכלת היום?״ והילד בשלו, ״ לא רוצה לחשוב.״ האבא משיב בקול רפה, ״אם היינו בבית הייתי דואג שתלך לחשוב בחדר, אך כעת אנחנו בסופר אז תנסה לחשוב כאן.״ הילד לא מפסיק לצעוק ״רוצה חטיף לא רוצה לחשוב. הוא בועט, רוקע ברגליו קולו עולה וההורים נבוכים.
 
אני בדיוק עוברת לידם, הם מביטים בי ומביטים מסביב (אני לא מכירה את ההורים וליבי יוצא אליהם). 
 
הסופר הומה באנשים סקרנים, שבאו בסה״כ לעשות קניות וגם הם נחשפו לצעקות של הילד ולמצוקת ההורים. 
 
חלק מהם ייעצו להורים לתת לו חטיף ״שטויות תנו לו״ חלק אחר ייעצו לא להתרגש ... ״אל תתרגשו.״
אישה מבוגרת אמרה להורים בכעס, ״ילד מפונק!״ ולילד אמרה; ״די תפסיק לבכות.״
 
מכירים את זה, שהילד מנצל את היותנו מחוץ לבית, זה קרה גם לכם? בסופר? בפארק? בספרייה? בחוג? בבית של סבא וסבתא? 
או כאשר מגיעים אורחים אלינו הביתה.
זה קורה גם כשאנחנו בבית הילד מנסה אותנו ההורים. 
האמת זה קורה לרובנו וזה תופס אותנו כל פעם מחדש לא מוכנים. 
 
אני ממליצה להציב גבולות ככלל ולעשות תיאום ציפיות לפני כל יציאה מהבית ומהרכב, רגע לפני שאנו נכנסים למקום ציבורי, או בעת מתן חטיף או כל קינוח שאנחנו נותנים גם בבית. 
 
ילדים כל הזמן בודקים את הגבולות מנסים לפרוץ אותם ולהחליט מה נכון להם. 
זה לא אומר שהם רעבים, זה לא אומר שהם חייבים, זה פשוט חלק מהרצון ״לפרוש כנפיים ולעוף״ זה חלק מהרצון לצמוח לגדול בדרך שלהם..
ילדים יודעים שהם מביכים אותנו, יודעים שברגע כזה אנחנו כהורים נעדיף ״לקנות את השקט״ נסתיר את המבוכה שלנו במתן דבר מה שהם ביקשו העיקר שיהיה שקט, בלי בושות..
 
״שקט תעשייתי״ העיקר שלא יהיה ״רעש״ שלא יהיו ״בושות״ ושהילדים יפגינו ״נימוס״, ״חינוך״ או ״כבוד״ להורים, הם יהיו שקטים ואנחנו צייתנים! 
 
האמת שזה לא עוזר ולא יפסק, הילדים כל הזמן ינסו לקבל יותר ממה שניתן להם. 
ולכן אנחנו כהורים מחוייבים לדעת מהו הגבול שלנו, על מה אנחנו מתעקשים ואיפה אנחנו מוותרים. 
 
היום זה חטיף מחר זה יציאה עם חברים בשעות לא סבירות, או כל דבר אחר המצריך ״שאלה של חינוך.״
שאלה על בריאות הילד- בריאות נפשו וגופו. 
 
אז איפה עובר הגבול שלנו? 
האם חטיף אוכלים כל יום או פעם בשבוע בבוקר או בערב? האמת זה לא הסיפור, הסיפור הוא מה אנחנו עושים עם זה כהורים?
איך אנחנו מתעלים את חוסר ההסכמה בינינו לבין הילדים, לשיח נעים גם כאשר אנחנו לא מסכימים לגבי דבר מה.
 
ממליצה לתת לילד תשובות ברורות שיבין מה עומד מאוחרי החלטה זו או אחרת . במקרה של חטיף מדובר על בריאות הילד, על ערך תזונתי של אותו חטיף לעומת ארוחה שערך התזונתי שלה נכון ובריא יותר. 
 
הימנעו מליצור וויכוח סביב העניין, תהיו ממוקדים ועניניים. הילד צריך להבין שהאחראי המבוגר הוא ההורה ולא להיפך.
 
תפקידינו ״לעדן את יצריו״ ולענות לצרכיו האמיתיים: תשומת לב, או לחילופין רעב.
עלינו כהורים לבחון באמת מה הם צרכיו של הילד ולתת מענה מושכל מהול ברגש, חמלה והמון אהבה. רק אז ינוח הילד ממבוקשו.
 
כמובן עד הבקשה הבאה וחוזר חלילה. 
לכן תפקידינו כהורים לעולם לא יסתיים תמיד נהיה מאותגרים, בכל שלבי הגדילה.
כל שלב והצורך שלו. 
 
החוכמה היא לא להתעמת עם הילד אלא להוות עבורו עוגן שיוכל להישען עליו עוגן מושכל ענייני.
אין צורך להפוך כל שיחה ועשייה משותפת ״לשדה קרב״.
 
לכן חשוב מאוד, שה-״כן״ יהיה ״כן״,  וה״לא״ יהיה ״לא״, התגובה תהיה ברורה ובהירה. 
בהצלחה!
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }