נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
אירועי תרבות 20-27/2/2020
גפן מגזין המושבות > כללי > חכיון - מופע תיאטרון אישי במסגרת סדרת תרבות חדשה בזכרון יעקב: תיאטרון פרינג’ – תיאטרון אחר
27 לדצמבר 2019
חכיון - מופע תיאטרון אישי במסגרת סדרת תרבות חדשה בזכרון יעקב: תיאטרון פרינג’ – תיאטרון אחר
עמותת זמארין, 2019-12-27 - 10:00

 במוצ"ש תעלה בזכרון יעקב ההצגה "חכיון" של יוצרת התיאטרון אורית גרינפלד-שור, במסגרת סדרת התיאטרון האלטרנטיבי החדשה באולם זמארין. זו הזדמנות מצוינת עבורנו לשוחח עם אשת תיאטרון מקומית, תושבת זכרון יעקב; מורה, מנחה, ויוצרת תיאטרון

כל הזכויות שמורות

 צילום באדיבות אורית שור

אורית, לפני הכל כמה מילים על עצמך ומשפחתך
 נולדתי בשנת 1976 בחיפה, במעלה הכרמל. לכבוד חג האור אספר שקראו לי אורית כי כשהורי חזרו הביתה מהלידה הייתה הפסקת חשמל ממושכת, וברגע שנכנסנו הביתה היא נפסקה מעצמה ונדלק האור (היום אני יודעת שהסיפור הזה הוא המצאה מבודחת של אבי, אבל גדלתי כשאני חושבת שהוא אמת לאמיתה). אני נשואה לאורי, איש אשכולות ספורטיבי ומתוק ויש לנו ארבעה ילדים מהממים. הגענו לזכרון יעקב לפני כ-15 שנה. ילדי לומדים בבית ספר הדמוקרטי-פלורליסטי "קשת" מהגן. הבן הבכור שלי, מתן, מסיים השנה כיתה י"ב במגמת תיאטרון ונראה שמיקה (15), תמר (13) ורוני (10) הולכות גם הן בעקבותיו וכפי הנראה ישארו בקשת עד כיתה י"ב.  גם כמורה וגם כאמא אני מברכת על הזכות להיות חלק מהקהילה המרפאת והטובה הזאת.



צילום: דפנה סדובסקי

מה חלקו של התיאטרון בחייך? ושל ההוראה?
 למדתי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ועשיתי גם תעודת הוראה. בעיקר כדי שתהיה לי תשובה לשאלה- "תואר בתיאטרון? מה כבר יהיה לך לעשות עם זה?! למלצר?!" ובאמת, מעולם לא מילצרתי. אבל כן חילקתי דוגמיות בסופר, עמדתי כפסל חי בכניסה לאולמי אירועים, ניקיתי חדרי מדרגות, הקראתי סיפורים לילדים בגן ותייקתי דפים עם פרטי לקוחות לפני עידן הגוגל דוקס כש"הענן" היה רק אד שמיימי בעל צורה מתחלפת.
אבל כנראה ידעתי כבר אז, שההוראה והחינוך זה המקום שבו הלב שלי נמצא. התלמידים הם האהבה שלי ולשם מנותבת רוב תשוקת היצירה שלי. אפילו יותר מתיאטרון. השילוב מבחינתי של הוראה ותיאטרון הוא שילוב מנצח שיש בו נביעה של חיים, של אילתור, של צחוק, רגש, מקום לספקנות, לטעויות, לשאלות, ליצירה, למפגש אנושי של עבודה עם פרטנרים ומפגש עם קהל. הלוואי וכל הילדים בעולם היו לומדים תיאטרון. וגם המורים...
למעשה, אני מלמדת בקשת בזכרון מזה 14 שנה, במינונים משתנים.
לפני מספר שנים השלמתי תואר שני באוניברסיטת תל אביב, במסלול "שחקן יוצר חוקר", ובמקום תזה העלתי הפקה אישית בהדרכתה של המורה והבימאית המופלאה רות קנר, שהיתה לי למנטור ולמקור השראה, ובליוויה האמנותי של אדוה לוי, מזכרון יעקב, שממנה "ירשתי" את מגמת התיאטרון של קשת ועל הדרך קיבלתי גם את השפה האמנותית המיוחדת של "שחקן יוצר" שלא דומה לשום תיאטרון שהכרתי עד אז. ועד היום היא מורתי וחברתי והעין החיצונית הטובה והאמיצה ביותר שאני יכולה לבקש להפקותי בביה"ס ומחוצה לו.
למעשה, אחרי שנים של יצירה דרך התלמידים, הבנתי שאני קצת מקנאה בהם על האפשרות להביא את עצמם על הבמה. התגעגעתי לתחושה ולעבודה היצירתית שלא הייתי פנויה אליה כשהיו לי ילדים קטנים וכשהייתי מחנכת במשרה מלאה. ובבת אחת- לקחתי שבתון, והתפניתי רגשית וטכנית וליצירה שנובעת מתוכי. מחלבי ודמי.


 צילום באדיבות אורית שור
 
כך בחרת לתאר את יצירתך, ההצגה חכיון:
מכונת תפירה, ספר גמרא, וביניהם - מסע של אישה המנסה לפענח את סוד מסורת החיכיון הנשי.
המופע, מעין שיעור שמשתבש, חוקר את אתוס האישה-המחכה בתרבות היהודית-הישראלית והמשפחתית.
  
  מה לך ולגמרא? מה לך ולאתוס האשה המחכה? עד כמה ההצגה קשורה לעולמך ובאיזה אופן?
 גדלתי במשפחה דתית, ובבתי ספר דתיים. כשהבנים למדו גמרא, לי היה שיעור תפירה ומלאכת יד.
הגמרא, היתה הספר הזה שמדי שנה בערב פסח הייתי פותחת את כל כרכיו הרבים והכבדים ומאווררת את דפיו ונושפת על פאותיו המאובקות כדי להוציא ממנו פירורי חמץ סוררים. כשהבטתי במראה דפיו, לא הבנתי את השפה ולא את האירגון הפנימי של הדפוס שנראה כמו תמונת טקסט ג’יבריש ומסביבו פספרטו והמסגרת מסביב גם היא היתה טקסט קטן ולא נגיש. לא ניסיתי לקרוא בספר וידעתי שהוא לא נועד עבורי.
בדרך זו או אחרת, הרגשתי שכל העולם הדתי על תפילותיו ומנהגיו לא נועד עבורי, אבל הלכתי בו הלוך וחשוב.
בדר"כ, ניסיתי להסוות את עולמי הדתי מתוך בושה וחוסר שייכות. בעיקר אחרי רצח רבין- אז היה ממש מביך עבורי להיחשב דתיה.
גם בלימודי התיאטרון לא השתמשתי כלל ביהדות כעולם השראה למרות שהשפה הזאת של התנ"ך, פרקי אבות, מדרשי האגדה שנטעו בי שורשים, תססו בתוכי וכמהו לצאת.
כשהפכתי להיות אמא, הבנתי שהשפה היהודית היא שפת האם שלי, והיא העושר והערש התרבותי שלי. אני לא יכולה להיות יוצרת בלי השורשים הללו. ואני לא יכולה להיות אמא או מורה אם אני מתכחשת להם. אני מאוהבת בטקסטים הללו וגם קוראת עליהם תיגר, מתענגת עליהם וגם חותרת תחתיהם. הפערים האלה, הבלתי נתפסים, הם הנביעה של היצירה שלי.
התחלתי ללמוד גמרא (הדרך עוד ארוכה..), למדתי לקרוא בתורה בטעמי המקרא, אני אוהבת לערוך טקסי חיים בבית הכנסת ונרגשת מאוד מהחיבורים שאין להם חלל וזמן- לחשוב שכשאני מתפללת ושרה טקסט מסויים מהתפילה, יש אנשים בקצה העולם, יהודים, שמקריאים את אותו הטקסט בדיוק- וככה זה כבר אלפי שנים ואולי עוד יהיה אלפי שנים, ולפעמים אני מרגישה שהקהילות האלו, כמו גלגל בתוך גלגל, הן אופני הקודש, הן מעשה המרכבה. כמה כח יש למסורת ולאנשים שמסכימים להנשים אותה ולנשום אותה ולהניק אותה לדורות הבאים.
המופע שלי התחיל מרעיון החיכיון של נשים בתרבות העולמית והישראלית. כל שירי הערש, סיפורי האגדות, המיתולוגיות הקדומות, סיפורי התנך, ה-כ-ל מלא בחיכיון נשי. האם המחכה לשובו של בנה, האשה המחכה לילד, האהובה המחכה לאהוב ליבה, הנסיכה המחכה לאביר.. רבות מהן סורגות, תופרות או רוקמות. אספתי מקבץ אינסופי של סיפורים שירים ואגדות שכאלה. ניסיתי לפענח את סוד החיכיון הנשי. במהלך החיפוש, פניתי למסכת כתובות ס"ב עמוד ב’, לשבעה סיפורים על נשים מחכות. מתחיל בסיפורו של רב רחומי ומסתיים בסיפורו של רבי עקיבא. ובתווך נשים רבות מחכות שבני הזוג שלהן ישובו מבית המדרש, מלימוד התורה. הסיפורים מיניאטורים קצרצרים אך מלאים במרווחים פועמים של כאב, של תמיהה, של פחד. הסטתי הצידה את כל החומר שאספתי, והתמקדתי בדף ס"ב. התחלתי לביים ארבעה מתוך שבעה הסיפורים וכל הזמן חזרתי לסיפור הראשון של הרב רחומי. הרגשתי שאני רוצה לחבק אותו. שיש בו הכל. הפוך בה והפוך בה כולי בה. ונשארתי עם הסיפור הזה. ואז, לראשונה העזתי ללמוד גמרא באמת, לא רק לקרוא את הסיפורים- האגדתות, אלא ממש את הרצף הלימודי, את הדיון הרבני-הלכתי שהוביל לסיפורים הללו. שוב גיליתי עולם ומלואו. למדתי על עולמם של תלמידי החכמים, האמוראים, על צורת הלימוד, על התקופה ומנהגיה החברתיים והדתיים, ופתאום- הבנתי שאני לומדת גם על עצמי. על משפחתי. על סבתא שלי שאהבתי כל כך ומשחקי החיכיון ששיחקנו כשהיא ציפתה לשובו של סבי מהעבודה, כל יום מביטה מהחלון. בקיצור- מהעירבוב הזה נוצר מופע אינטימי-מטורף שמתחיל כשיעור "דף יומי" שמשתבש וקורס לתוך עצמו. בהומור בכאב ובחמלה.

האם זה מופע יחיד?
לא לגמרי. את החזרות עשיתי בסטודיו של החברה הכי טובה שלי אילת, בכניסה למדרחוב. אילת לא מגיעה מעולם התיאטרון, היא אמנית מופלאה וחכמת-לב, שידיה בחומר ובבד, ונפשי קשורה בנפשה. הבדים ומכונת התפירה שהציצו עלי מכל מדף בסטודיו שלה הפכו את כל המופע שלי למה שהוא היום; את כל התלבושות שלי במופע אילת תפרה ממטפחות וממפות שלקחתי מבית סבי וסבתי אחרי מותם, והיא גם נמצאת איתי על הבמה, מוזה חיה ונושמת, כך שהיא בעצמה הפכה להיות דימוי בימתי שנתפר ומתחבר לאורך המופע. בימים אלו אנחנו עובדות על המופע הבא. תמיד בנוכחות קפה ופחמימות ריקות.

 וחוץ מחכיון ומהוראה בקשת, את גם מנחה ויוצרת במסגרות נוספות
בשנה האחרונה, אני שוכרת סטודיו בשדרת האמנים באיזור התעשייה של מעיין צבי. המקום קיים כחצי שנה ומהווה אבן שואבת לאמנים וסקרנים מחוף הכרמל והסביבה. מאושרת להיות חלק מהמקום הזה, שאיכשהו מזמן אליו כל כך הרבה אנשים טובים אוהבי אמנות ואוהבי אדם.
בסטודיו שלי ובאולם המופעים של המעיין אני מעבירה חוג לילדים ונוער (בשותפות עם ערן בן זאב הנהדר המלמד בתיכון המושבה, לא יודעת מי נהנה יותר, אנחנו או הילדים..) וחוגי מבוגרים וסדנאות שונות הקשורות לעמידה מול קהל, שפת גוף, אילתור, איך מספרים סיפור וסדנאות הומור וגיבוש לאנשי חינוך, ליזמים, לצוותי עבודה, לנוער ובכלל.
כמו כן הקמתי לאחרונה אנסמבל יוצר, מגוון מאוד, שפועל מתוך החללים המסקרנים במעיין (המעיין- בית ליוצרים ולאמנים) ולקראת הפקה מקומית שתעלה בחודש מרץ. בינתיים אנחנו בשלב איסוף החומרים והתהליך מרתק ומרגש.

האם באיזור שלנו יכול להתפתח תיאטרון של ממש?
 בזכרון יש אנשי תיאטרון, פרפורמנס ובמה רבים ומצויינים, ואני בטוחה שאם היה חלל מאפשר לעבודה כולם היו יוצאים נשכרים. סדרת הפרינג’ החדשה בזמארין היא צעד מצוין בכיוון, מכיוון שהיא משלבת יצירה מקצועית מקומית עם הצגות אורחות עדכניות ומסקרנות ממרכז הארץ. זו התחלה מצויינת לתמיכה באמנות מקומית, וכן – אני מאמינה שיכולה להיווצר כאן התרחשות אמנותית מסקרנת בכל התחומים.
הופעתי עם "חכיון" במקומות רבים, אבל זו הפעם הראשונה שאני מופיעה כאן, קרוב לבית, וזה מאוד מרגש..
ההצגה חכיון תעלה במוצ"ש 4.1 בשעה 20:30 באולם זמארין, רח’ השירה 5 זכרון יעקב.
כרטיסים:     www.zamarin.org.il  04-6291837   

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מחלקת הנוער של המועצה המקומית זכרון יעקב נבחרה למצטיינת של שנת 2019
כנס טבע בר קיימא באיגוד ערים שרון כרמל
יוזמה ראשונה מסוגה בארץ: משאית מזון של ולמען צעירים עם צרכים מיוחדים תופעל בחוף הכרמל

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }