נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע
7 לאוקטובר 2016
פרשת השבוע
אסתר פינס, 2016-10-07 - 10:00

 פרשת "וילך"

כל הזכויות שמורות

 בתקציר פסוק מפרשת "ניצבים" מהשבוע שעבר: "ואם יפנה לבבך ולא תשמע .... הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון....העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ...." (פרק ל- יז-יט).
ללמדנו, ה’ יודע שאנחנו נוטים להרס עצמי כחברה וכעם, ובעתיד לבוא ניתן לקנאה, לשנאת אחים וחינם לנהל אותנו ובכך תיפרם רקמת השייכות המחברת אותנו כעם עד לחורבננו "אבוד תאבדון" לכן מראש ה’ מזהיר אותנו מעצמנו. וממשיך: "העידותי בכם.. את השמיים והארץ."
איך יעידו השמים והארץ? קודם כל כי הם נצחיים.
שנית, אחרי חורבן הארץ שריפתה והפיכתה לארץ עזובה ושוממה שאפילו בדמיון לא ניתן להבין ולתאר שהייתה שוקקת חיים (ולא נותר איש מאותה התקופה אשר יעיד שהיינו פה). חייבים אנו עדות שתעיד על השתייכותנו. לכן, כל שנותר הם השמיים והארץ שיעידו והראייה אלפיים שנה חיכתה הארץ לשובנו ולא התייאשה כי היא ידעה שנשוב אליה חזרה. כיום הארץ מעידה! בכל מקום בו חופרים מתגלה ההיסטוריה המפוארת של העם היהודי בא"י. מקומות ואתרים הנשזרים עם סיפורי התנ"ך וההיסטוריה היהודית.
מארק טווין שביקר בארץ ב-1867 תיאר בספרו "מסע התענוגות לארץ הקודש" את ארץ ישראל כעזובה ושוממה. גם זה מנפץ את הנרטיב הערבי הטוענים שהיו כאן אלף שנה לפנינו. ומחזק את רוחנו להבין שאכן השמים והארץ הקדושה הם העדות לזכותנו על הארץ הזאת.
הארץ חזקה מכל חסרונותינו כי היא זו ששמרה בכל רגב מרגביה את זיכרון היותנו ואיש מלבדנו לא יכול היה להפריח את השממה עד שובנו חזרה. "נצח ישראל לא ישקר."

פרשת "וילך" (פרק לא פסוק א’) " וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל." ללמדנו, עם ישראל כבר לא ניצבים מול משה ומקשיבים לנאומו אלא התפזר איש לאוהלו ומשה המנהיג הנאמן והמסור בן 120 שנה, היודע בדיוק מתי עליו ללכת לבית עולמו אינו מתעצל ,הולך מאוהל לאוהל, מדבר אל ליבם שהגיעה שעתו ויהושע יחליפו ויוליכם בכיבוש הארץ ומחזק את רוחם באומרו: "חיזקו ואימצו כי ה’ לא ירפך ולא יעזבך."
ה’ עמנו כל הזמן הוא, בתוכנו.
נושא שני אליו אתייחס הוא: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה’ אלוהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת"
ללמדנו: משה רבנו ידע שעם ישראל בארצנו יהיה מחובר לעבודת האדמה, לבנייה ולעסקים ויתרחק מאור התורה שהיא מהות קיומנו. לכן, טקס "הקהל" יתקיים אחת לשבע שנים במוצאי שנת השמיטה בחג סוכות. אחרי שהפנמנו את ערך השוויון בין אדם לחברו ובין המעמדות, לא רק שוויון כלכלי אלא תחושת השייכות המחברת אותנו כחברה וכעם.
העם היה עולה לרגל לבית המקדש והמלך היה עומד (שלמה היה הראשון), וקורא בעברית מהתורה לעיני כל עם ישראל. הנאום משלב אמונה וקיום המצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום כדי לבנות חברה חומלת ערכית ומוסרית. אבל לצערנו זה לא החזיק מעמד העם היה עסוק בעבודה זרה. בימי שלטונו של המלך מנשה, הייתה זאת תקופה של אובדן הזהות. עם ישראל בעידודו של מנשה, אימץ את תרבות אשור ואת השפה האשורית וכך נשכחה התורה מישראל.
אחרי כמה דורות של נתק, יאשיהו נכדו של מנשה, התעורר והבין שעם ישראל התנתק מזהותו ומתרבותו ודרש לעשות בדק בית. חלקיהו הכהן הגדול נכנס לבית המקדש, ומצא שם את התורה האבודה מונחת זמינה ומחכה שנשוב אליה חזרה. כשנודע ליאשיהו על התורה, כאות אבל קרע את בגדיו (מלכים ב’ פרק כ"ב).
לכן, משה חוזר ומזהיר את עם ישראל מעצמו, מזחיחות הדעת ורפיון הרוח אשר תוביל לעבודה זרה, לשנאת אחים ועד אבוד תאבדון.
מה אני למדה מכך? גם אנחנו כהורים דואגים לעתיד ילדינו וכדי להבטיח את שרשרת הדורות עלינו לדעת להנחיל בהם את האמונה בצדקת דרכינו היהודית והציונית ובד בבד להזהירם שישמרו נפשם מפיתויים הרסניים כגון: אלכוהול, סמים ולא יתפזרו כצאן ללא רועה אל דרכים עקלקלות שתוצאותיהן, מי יישורנו!
נושא שלישי אליו אתייחס הוא: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה השירה הזאת לעד בבני ישראל."
פסוק זה הוא הקדמה לפרשת "האזינו" יחד עם התוכחה והנבואה לעתיד לבוא משה מוסר לעם את השירה שתפקידה לשמש עדות והיא כמו שעון מעורר לדורות הבאים. את השירה עצמה נפגוש בפרשה הבאה "האזינו."
מכך אני למדה: כשהלב סגור הוא חושב שהוא יודע הכול הכי טוב מכל אדם אחר, הוא רוצה לשלוט ואטום לשמוע ולהתבונן בצורכי האחר. הוא לא מקשיב ומתנתק ממהותו. על כן, השירה פורצת חסימות, פותחת את הלב ומרוממת את הרוח בכל מצב בחיים. שיר מעורר בנו געגוע וחיבור פנימי. לכן התורה שלנו כשירה מעוררת בנו את תחושת השייכות ומחזקת החיבור לשורש קיומנו ולאחדותנו ומאירה את דרכינו לסור מהדרך הלא נכונה בה נסחפנו וללכת לאורה כלומר, לשוב לעצמנו ל"אני" השלם ולשלום בתוכנו-השלום בינינו. ערבים זה בזה!
לקראת יום הכיפורים בימים אלו ימי הרחמים והסליחות אנו חייבים לקבל באהבה את סליחתם של אלו שפגעו בנו ולבקש סליחה בכנות הלב, מאלה שפגענו בהם אם במילים או בהבעת פנים. זה הזמן למחול וסלוח!!

הימים שעוד נכונו לנו
שיהיו נכונים, שיהיו רכונים
שיהיו מעלינו כמו כפות תמרים סוככים, מרגיעים, מפויסים ושמחים!

לשנה טובה ומתוקה תיכתבו ותחתמו!! אמן ואמן!!

שבת שלום ומבורך!!
אסתר פינס

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }