נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת "נשא" (מפרק ד’ פסוק כא ועד פרק ז’)
27 למאי 2020
פרשת "נשא" (מפרק ד’ פסוק כא ועד פרק ז’)
אסתר פינס, 2020-05-27 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 ברכת הכוהנים  מתוך ויקיפדיה

הפרשה הקודמת מתארת שלפני המסע אל הארץ המובטחת משה ערך מפקד מבן עשרים ומעלה, לגיוס צבאי כהכנה לכיבוש הארץ, שיעורר בקרב החיילים והעם את תחושת השייכות למולדת. במפקד הזה, רק מקומו של ראובן נשמר כראשון השבטים ושאר השבטים לא מופיעים לפי סדר לידתם. באופן רשמי בני יוסף, אפרים ומנשה, הפכו לשני שבטים בכך נוצרו מחדש 12 שבטים. בעוד שבט לוי שלהם תפקיד מיוחד כמשרתי הקודש ייספרו בניפרד.

למה מפקד? להיכרות אישית ומקרבת שתעורר בהם את תחושת השייכות, הערבות ההדדית והאחדות.
תחושת השייכות, האחריות והשליחות חייב להרגיש
כל הורה, מנהיג, מורה, מפקד, ומנהל.
תחושת השייכות היא צורך בסיסי וקיומי של כל אדם, היא חוסנה של משפחה ואומה!

פרשת "נשא" - היא הפרשה הארוכה בתורה: 176 פסוקים. הממשיכה בחלוקת תפקידים ללוויים המשרתים בקודש, לקראת המסע הארוך מחולות המדבר אל הארץ המובטחת. המסע במדבר הצחיח הוא מסע לא קל פיזית ונפשית ובפרט שמדובר בעם עבדים שהפחד מהלא נודע משתק אותם.
לכן, יהיה קשה להתמודד עם תלאות היומיום ולהביא את עצמם לידי ביטוי כשהם שרויים באי וודאות.
הפרשה ממשיכה בחלוקת הוראות לכוהנים ומדברת על דיני מצורע, סוטה ונזיר. כל אחד מהם מגיע בנפרד אל הכהן לבירור ותדרוך והכהן מקשיב, מסביר, מנחה וזורע אהבה. כשיש אהבה יש שלום.

אתייחס לנזיר: "אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר....... בְּיוֹם, מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, יָבִיא אֹתוֹ, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְהִקְרִיב אֶת-קָרְבָּנו."

פרשת הנזיר מעוררת תהיות.
לדעתי, קדושה יתרה מסוכנת. לכן ההתנזרות איננה מטרה, היא עשויה להועיל בתקופות מסוימות, אך בשום פנים לא כדרך חיים. התורה מצווה לנהוג בריסון ולעשות הכול במידתיות. לא להתנזר מאכילה ושתייה אלא לאכול בשביל לחיות, בריסון ובמידה. לא להתנזר מחיי משפחה, אלא להקים משפחה ולהנחיל ערכים. לא להתנזר מלהשקיע בעבודה אלא לעבוד לפרנסה, שישה ימים נעבוד ובשבת מנוחה עם המשפחה וקדושה.

כשהנזיר מפסיק את נזרו, מביא קורבן.
לפי הרמב"ם: הנזיר מקריב קורבן מפני שהתנזר מהעולם וזה חטא. כי ההתנזרות אינה דרך הטבע ואינה נורמה.

התורה קובעת ממדים כדי שנשמור על איזון ונרחק מקיצוניות. כל דבר מוגזם יש בו טעם לפגם.

כעת בני ישראל
הנושאים בתרמילם את הערכים, המצוות, החוקים והמורשת המפוארת שקיבלו בהר סיני, מוכנים לצאת למסע ובליבם פחד מהלא נודע, לכן ה’ מבקש מהכוהנים לתת להם את ברכת הכוהנים כצידה לדרך שתחזק את רוחם. ברכה זו שיש בה הכול היא מתנה לדורות.

"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם,"

"יְבָרֶכְךָ ה’, וְיִשְׁמְרֶך .= במסע הארוך והמייגע הזה, ובכלל במסע חיינו ה’ ישמרנו מכל צרה ומכל פגע רע, וירעיף עלינו מטובו שפע ברכות והצלחות.

"יָאֵר ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ " = מהשפע החומרי אל ברכת האור. ייתן לנו לב מבין וחומל, חוכמה ודעת שיאירו ויובילו אל הדרך הבטוחה, הטובה והברוכה.

"ישָּׂא ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"= ה’ יראה את מעשינו הטובים, את הענווה, טוהר הלשון, כבוד הדדי, והאחדות האיתנה המכבדת דעות שונות, וישם לנו - לכולנו שלום.

הברכה החשובה הזו מסתיימת בברכת השלום! ללמדנו, שהשלום חשוב מאוד, כולנו זקוקים לשלום, בנסיעה מברכים את ברכת הדרך ומאחלים צאתכם לשלום ושובכם לשלום. את חיילנו היקרים אנחנו מברכים שיצאו לשלום וישובו לחיים ולשלום.

הכל תלוי בשלום, הפרנסה הברוכה, שמחת הלב, הנתינה למשפחה תלויה בשלום בתוכנו שיחבר אותנו להכרת הטוב שבנו. הדרך לחיות בשקט ובשלווה היא לחיות בשלום. כשאהיה שלמה עם עצמי אחייה בשלום עם עצמי, ואז דמעות העצב המלוחות יהפכו לדמעות מתוקות של שמחה, ומתוך הכרת הטוב שבי אהיה קשובה ואחייה בשלום עם כל הסובבים אותי.
מאז ולדורות, ברכה זו מיושמת, הכהן ניגש ליד ארון הקודש חולץ נעליו, מתעטף בטלית המכסה את פניו וידיו. וכשידיו פרושות ומכוסות בטלית, הוא עומד ומברך:
"ברוך אתה ה’ אשר קידשנו בקדושתו של אהרון, וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה" (מתוך התפילה).
הכהן יברך את ברכת ה’ לכל אחד ואחת מאתנו, באהבה, אם הכהן כועס בליבו על מישהו הוא חייב לפסול את עצמו מכיוון שהברכה חייבת לצאת מהלב באהבה, אחרת אינה ברכה.

ומי יברך את הכהן? הכהן מברך אותנו ויוצא מבורך, ככתוב: " ...ואני אברכם"

כשהכהן מברך, קהל המתפללים – מכסים באהבה את ראשי בניהם בטלית והאימהות מחבקות באהבה את בנותיהן ומניחות ידן על ראשן. מדובר ברגע מרגש, קדוש ונשגב.

ביום חמישי אי"ה נחגוג את חג השבועות.
חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים, הוא איננו רק חג הקציר, חג הביכורים, אלא בראש וראשונה זה יום מתן תורה בו התהוונו לעם עם שפה משלנו, מצוות חוקים, משפטים, ערכים, מסורת ומורשת מפוארת!

אני תפילה, שכהורים / מחנכים נדע להעביר באהבה לילדינו את מסורת הדורות שלא תשכח מליבם, היא שורש קיומנו כעם יהודי בכלל וכעם יהודי שחזר לנחלת אבותיו – בפרט.

זה שבועות/ חמוטל בן זאב היקרה,
זה שבועות שאני מבשילה כמו שיבולת
עוטה על ראשי זרים עטורים בפריחה
וכמו ניצנים ראשונים, יש כאן טעם וריח
של קיץ חדש, ביכורים מליבך.
חג שמח!

שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
 

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גאווה גדולה!!!
כמו במקסיקו
אין סכנת קורונה בבריכות השחייה

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }