נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > תעלומת ’גן לאה’
5 ליוני 2020
תעלומת ’גן לאה’
מוריס דוד בר-יוסף, 2020-06-05 - 10:00

 תושבים ב’שכונת התימנים’ בזיכרון-יעקב יזמו לאחרונה הקמת שלט לציון תולדותיה של ’לאה’, שכבר זכתה בעבר לסוג של הנצחה בגן הנושא את שמה. אלא שאז התברר כי הסיפור הזה לא כל-כך פשוט וכי מאחוריו מסתתרות לא מעט חידות לא פתורות. ניסינו למצוא תשובות לחלק מהשאלות שמאחורי ’גן לאה’ אבל לא בהצלחה מלאה. הנה תקציר העלילה הטומנת בחובה פרקים מדברי ימיה של המושבה

כל הזכויות שמורות

צילום עצמי 

בקצה המערבי של רחוב תרע"ב בשכונת-התימנים של זיכרון-יעקב, מצוי גן קטן ובטבורו אבן-שיש ועליה כתוב ’גן לאה’, סוג של ציון-דרך לזכר אותה ’לאה’, שהוצב מטעם המועצה-המקומית זיכרון-יעקב. למרבית תושבי המושבה ובהם גם השכנים המתגוררים בקרבת מקום, שלא לדבר על צאצאי ראשוני ’שכונת התימנים’, אין כפי הנראה מושג ירוק מי הייתה אותה ’לאה’ האלמונית, אשר זכתה כי ינציחו את שמה מטעם המועצה-המקומית ויקבעו כי הגן הזה יישא את שמה. לא מכבר נמצאו בשכונת-התימנים מי שהוטרדו מהסיפור העלום והחליטו להציב במקום שלט ובו יסופר על אודות אותה ’לאה’ ועל-כן החלו בניסיונות למצוא אודותיה מידע מאיר-עיניים.
זכריה לוי-חברוני, אברהם צעירי, ניר שליו ואחרים, תרו אחר מקורות בשכונה לנסות להיעזר בהם כדי לארוג את תמצית סיפור חייה של ’לאה’ למען השלט המתוכנן, אלא שעד מהרה התברר להם כי מדובר בסיפור לא כל-כך פשוט.
 
מי הייתה ’לאה’? כיצד קרה שזכתה בגן הנושא את שמה? מי היו קרובי משפחתה? מה יודעים על עברה? של מי הייתה חלקת הקרקע עליה הוקם הגן? איזה קשר היה למועצה-המקומית עם האלמונית ’לאה’ ומדוע הוחלט לקרוא דווקא לגן הזה על שמה?
 
אלה רק חלק מהשאלות שהעסיקו את התושבים בניסיון לפתור את ’תעלומת לאה’ ובתוך כך נתקלו תחילה בכתבה שפורסמה בעיתון ’גפן’ (בגלגולו הקודם) ב-8 בנובמבר 2013 ובה סיפר ניסים כהן המנוח, המזכיר המיתולוגי של המועצה-המקומית, את גרסתו בדבר האשה האלמונית ’לאה’ : "על השטח בו הוקם הגן התגוררה בזמנו לאה בת-יפת" סיפר בזמנו ניסים כהן " היא רכשה את המגרש והתגוררה בו בתוך צריף-פחון יחד עם בעלה שכעבור שנים הלך לבית-עולמו. לאה בת-יפת נותרה אלמנה ולא היו לה ילדים עד יום פטירתה. את מקומה תפס בנימין שמעון, מי שנודע במושבה כ’בניומין’ , יחד עם אשתו בתוך ’קונטיינור’ גדול שהציב במקום ומאחר שלאה בת-יפת המנוחה ציוותה להוריש את המגרש לטובת המועצה, על מנת שזו תנציח את שמה, נוצר בעצם ’גן לאה’."
 
מגרש תמורת טלוויזיה
לדברי ניסים כהן נאלצה המועצה-המקומית למצוא פתרון עבור אותו ’בניומין’ שהמשיך להתגורר במגרש וכאן גולל סיפור מדהים ולפיו " היה עלינו למצוא מקום מגורים חלופי לאותו ’בניומין’ ובסופו של דבר מצאתי ב’שיכון צפוני’ יהודי שהתגורר ברחוב-התפוח, שהיה בעל מגרש וחפץ מאוד לרכוש לעצמו טלוויזיה. קבלתי אישור מראש-המועצה יעקב לוי המנוח לנהל עמו משא-ומתן ולבסוף הגענו להסכמה לפיה יקבל האיש 2000 לירות, אחרי קיזוז חובותיו למועצה, תמורת המגרש שבבעלותו וכך היה: האיש רכש לעצמו טלוויזיה ואנחנו העברנו את ’בניומין’ ואשתו לבית ברחוב-התפוח! שעבר לבעלות המועצה".
לימים התברר כי הסיפור הזה הסתבך בלי שום קשר ל’תעלומת לאה’, משום שהועלה חשד לפיו נמכר הבית ברחוב-התפוח ללא מכרז ובלי האישורים הדרושים, לאחר פטירתו של ’בניומין’ ליזם מקומי, למרות שמדובר היה בנכס של המועצה-המקומית...
 
עברו כ-7 שנים מאז התפרסמה גרסתו של ניסים כהן המנוח ועדיין רבו השאלות סביב ’גן לאה’. בצר לנו פנינו ללירון גורפינקל, מנהלת ’הארכיון לתולדות זיכרון-יעקב’ אשר התגייסה כהרגלה בנחישות רבה לנסות לסייע לנו לפתור את ה’פאזל’ שנוצר סביב ’גן-לאה’.
לירון גורפינקל החלה ’לחפור’ במסמכי הארכיון שבניהולה ואט-אט החלו פיסות המידע להצטרף לכדי תמונה פחות או יותר ברורה ואלה התלכדו עם המידע שכבר נאסף בידי זכריה לוי-חברוני, ניר שליו וחבריהם בשכונת-התימנים.
התברר כי במושבה התגורר בחור בשם יעקב שמעון תעסה, שנישא לרחל רעייתו. לזוג הזה נולדו שלושה ילדים ובהם יעקב, בנימין וציונה. לימים הלכה רחל תעסה לבית-עולמה והותירה את האלמן יעקב-שמעון מטופל בילדים הקטנים. כעבור זמן מה הכיר יעקב-שמעון את לאה, אשה גלמודה ושקטה שחיה בשולי החברה המקומית ונשא אותה לאשה. הזוג הזה התמודד איכשהו עם החיים הלא קלים במושבה הקטנה ואף שבקושי רב מצא יעקב-שמעון מקורות פרנסה, החליטו השניים לאמץ לחיקם את בנימין, בנו מנישואיו הראשונים לרחל המנוחה וכך הפכה לאה לאמו החורגת של מי שכעבור שנים רבות נודע בזיכרון-יעקב כאותו ’בניומין’, כפי שתואר בסיפור שהנחיל ניסים כהן.
 
עד לשלב הזה הסתדרו איכשהו העניינים והסיפור לבש צורה מתקבלת על הדעת אלא שההמשך יצר סוג של מבוי-סתום. לאה תעסה הלכה לבית-עולמה ב-29 בינואר 1967 ואז פנה ראש-המועצה יעקב לוי ז"ל לעורך-הדין מ.נחליאלי, בבקשה לפעול להוצאתו של בנימין (’בניומין’) שמעון מה’ליפט’ בו התגורר במגרש. עיון בבקשה מתאריך 2 בנובמבר 1967 (כפי שנמצא בארכיון) מגלה כי ראש-המועצה כתב בין היתר כי " הנ"ל גר בצריף (ליפט) שהקים על חלקה-77 בגוש 11321. החלקה הנ"ל הייתה שייכת לאמו החורגת שהעבירה אותה בחייה על שם המועצה-המקומית, שתנציח אותה לאחר מותה בחלקה זו"
 
לימים תעורר הפסקה הזאת לא מעט שאלות ותהיות באשר לגרסה הזאת, כפי שיובהר בהמשך, אבל מתוך המכתב התברר כי בנימין-שמעון סירב בכל תוקף לפנות את עצמו מהצריף בו התגורר, למרות שלדברי ראש-המועצה נמצא לו פתרון בדירה לזוגות-צעירים באמצעות משרד-השיכון. בנימין-שמעון כבר היה נשוי לאשה בשם מזל וטען בתוקף כי המגרש והצריף בו התגוררו בבעלותו, מאחר ששייך היה לאמו החורגת לאה תעסה. לאור זאת דרשה המועצה מעורך-הדין נחליאלי לפעול להוצאת צו-פנוי לבנימין-שמעון ורעייתו.
 
ההתעקשות הזאת גרמה לכך שב-21 בנובמבר 1967 נשלח מכתב נוסף (אף הוא מצוי בארכיון) מראש-המועצה המנוח יעקב לוי לעורך-הדין נחליאלי ובו דרישה נוספת לעשות לפינוי בנימין-שמעון ושם כבר הופיעו עוד שני נימוקים ’משכנעים’ ולפיהם "מר בנימין שמעון נכנס לגור ב’ליפט’ שהציב בשטח בשנת 1955 והוא לא משלם למועצתנו שכר-דירה לא במישרין ולא בעקיפין" וכי " יש הכרח מידי להסיר את ה’ליפט’ בכדי שנוכל לגשת לעבודה של סידור גן-ציבורי בשטח".
 
נראה כי עמדתו הנחושה של בנימין-שמעון לא לעזוב את המגרש ואת ’ביתו’, גרמו לראש-המועצה כאב-ראש מתמשך, משום שכבר ב-17 בדצמבר שלח שוב מכתב לעורך-הדין נחליאלי והפעם ציין כי " הגב’ תעסה לאה נפטרה ביום 29/1/67 וכי " הא’ לוי יעקב ועוד עד נוסף שעדיין טרם נקבע, יעידו כי מר שמעון בנימין הניח את הצריף (ליפט) על המגרש למורת רוחה של הזקנה ובניגוד לרצונה" (!).
 
תרומה או הפקעה ?
מה בדיוק התרחש שם? איך קרה שבנימין-שמעון, הבן-החורג של לאה תעסה, יעשה משהו בניגוד גמור לרצונה? המועצה עצמה העידה על כך שה’ליפט’ הונח על המגרש כבר בשנת 1955 (ראה מכתב קודם) אולם לא נרמז אז שהיה זה בניגוד לרצונה של האם-החורגת! יתר על-כן, אולי נבעה ההתעקשות של בנימין שמעון לא לעזוב את החלקה, מפני שידע כי אמו החורגת לא ציוותה להוריש אותה למועצה-המקומית? שמא העלה בנימין-שמעון בדעתו את האפשרות שהמועצה-המקומית פשוט ביקשה להפקיע את המגרש לצרכיה, אבל מצאה דרך מתוחכמת להערים על לאה תעסה האלמנה הגלמודה ולהציג זאת כאילו ביקשה היא להיות מונצחת במקום?
לשאלות הללו טרם נמצאו תשובות מבוססות, אבל ברור הדבר לכל מי שהכיר בזמנו את לאה תעסה ז"ל, כי התנהגות כזאת מאוד לא התאימה לאופייה וכי איש ממי שזוכר אותה, לא מצליח להעלות בדעתו כי דווקא האשה השקטה, הצנועה והנחבאת אל הכלים, תתרום את חלקת מגוריה בתמורה להנצחתה, מה עוד שבנה החורג עדיין התגורר במקום.
 
בתוך כך החלו כבר ’גלגלי הצדק’ לפעול במהירות ובארכיון תולדות זיכרון-יעקב מצאה לירון גורפינקל גם את ’ההודעה על פינוי’ מטעם ’ההוצאה לפועל’ מתאריך 26 בדצמבר 1968.  על-פי הצו שניתן בבית-משפט השלום בחיפה, היה על בנימין שמעון לפנות עד 27 בינואר 1969 את החלקה עליה הוא מתגורר וכי " תסלק ידך מן החלקה 77 בגוש 11321 בזיכרון-יעקב ותחזירה לתעודתה (המועצה המקומית זיכרון-יעקב) כשהיא ריקה ופנויה מחפץ ואדם".
 
’בניומין’ ורעייתו מזל השלימו עם רוע הגזירה ועברו להתגורר בבית ברחוב-התפוח (בהתאם לגרסה שמסר ניסים כהן) והמועצה-המקומית הציבה על החלקה השנויה במחלוקת אבן-שיש ש’הנציחה’ את לאה תעסה ז"ל ומאז מוכר המקום כ’גן לאה’.
 
אבל עדיין נותרו סימני השאלה סביב לפרשה הזאת ובהם האפשרות שמא המגרש הזה שייך היה אולי גם לרחל תעסה המנוחה, אשתו של אותו יעקב-שמעון ואם נכון הדבר, אולי צריך היה להסב את שם המקום ל’גן רחל ולאה’? כמו כן, אין הוכחה או סימוכין לכך שלאה אכן העבירה את המגרש למועצה-המקומית ’תמורת’ הנצחתה, למעט הגרסה של ראש-המועצה יעקב לוי.
 
ניסינו לפתור לפחות את השאלה הראשונה ומיהרנו להוציא ’נסח טאבו היסטורי’, אלא ששם מצאנו בהתאם לשטר מספר 323/1965 כי ב-17 בינואר 1965 בוצעה ’מכירה ללא תמורה’ של המגרש האמור (998 מ"ר) כאשר המועצה-המקומית נרשמה כבעלים של המגרש בשלמותו. מכאן שאין שום הוכחה לבעלות אפשרית על המגרש על-ידי יעקב שמעון ו/או רעייתו רחל.
 
באשר לאפשרות כי מדובר היה בזמנו בהפקעת המגרש על-ידי המועצה והצגת ההפקעה כאילו התנדבה לאה תעסה למסור את הנכס לידי המועצה כנגד הבטחה להנציחה, נראה כי גם אפשרות זאת לא ניתנת כרגע להוכחה והיא תישאר עלומה עד שיוכח אחרת.
 
עכשיו יכולים אנשי שכונת-התימנים לעסוק בניסוח השלט שהם מבקשים להציב ב’גן לאה’, למרות החורים שנותרו באריג ההיסטורי של הפרשה.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מאסטרו טלויזיה חוגג 80
שר החקלאות אלון שוסטר בביקור בחוף הכרמל
עוצרים את שרשרת ההדבקה

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }