נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת "בלק" (מפרק כ"ב-כ"ה עד פסוק ט’)
3 ליולי 2020
פרשת "בלק" (מפרק כ"ב-כ"ה עד פסוק ט’)
אסתר פינס, 2020-07-03 - 10:00
כל הזכויות שמורות

המלאך, בלעם ואתונו. (צויר בידי גוסטב ז’אגר, 1836)

 

הפרשה הקודמת מדלגת על פני 38 שנים עד שדור העבדים מתו, ומפגישה אותנו עם הדור החדש, בני חורין כובשי הארץ. 

בפרשה נפרדנו ממרים. משה ואהרון צוו לדבר אל הסלע ויצאו ממנו מים, משה שכעס על בני ישראל, היכה בסלע ונענש לא להיכנס לארץ. נפרדנו מאהרון, וממשה ניפרד לפני הכניסה לארץ.
 
שיעור לחיים: לא לאבד עשתונות. הכעס סוגר את הלב וחוסם את הקשב, מילה היוצאת מתוך כעס, כואבת ומפלגת, כמים מרים. 
איך שולטים בכעס? בשעת כעס נשמור מרחק ונמתין, ואז נתקרב ונקשיב. ההקשבה מביאה הבנה למתרחש והמילים שיצאו מהפה יהיו מילים טובות, בונות כמים מרווים, ולא פוגעניות.
 
מילה טובה לא עולה פרוטה, אך עוזרת הרבה ומביאה ברכה!
 
פרשת "בלק" ממשיכה את הפרשה הקודמת בה הכרנו את הדור החדש (השונה מאבותיו), הוא בעל חזון ומחובר לזהותו, לקח אחריות והחל לדאוג לעצמו ובהגיעם לבאר פרץ משירת עצמו: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, ....עלי באר ענו לה."  שירת הלב! היא שירת הנפש הצומחת של בני ישראל שמצאה את מעיין החיים – מקור הנביעה והפיחה בהם את רוח השליחות, האמונה והתקווה.    
 
הדור החדש מתוך תודעת שליחות לקח פיקוד ויצא למלחמה על האמורי ועל עוג מלך הבשן וניצח פעם אחר פעם. אחרי הניצחונות ויחנו בערבות מואב בעבר בירדן.
 
מעניין, איך בלק מלך מואב יגיב בראותו את העם הנודד חונה בפתח ארצו? "ויַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי   וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." בלק ששמע שישראל הביס את האמורי ואת מלך הבשן - שני עמים גדולים, נחרד! כי הבין שבכוח לא יוכל להביס את ישראל.
 
מה קורה כשהפחד משתק? הפחד כמו הכעס סוגר 
את הלב, הקשב נחסם. וכשהקשב ללב חסום יש ערבוב – מערבולת. לא מסוגלים להתמודד עם המציאות. חוסר היכולת לראות נכוחה מעוות את הראיה וכאשר הראיה מעוותת, הפחד מתעתע ואז הקנאה והשנאה שולטים! 
 
בלק החושש מהגורל הצפוי לארצו, שלח שליחים אל בלעם הקוסם בעל כוחות מאגיה שיקלל את העם ובכוח המילים יחסל את ישראל! מפני שידע שתורת ישראל מורכבת מעשרת הדיברות, הבין שלמילים הרבה כוח.
 
בלעם ביקש מהשליחים להמתין עד שישמע מה יאמר ה’, ה’ אמר לו: "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא."
 
בלעם ששונא את ישראל, רוצה לקלל אך מפחד מה’, בלק לא מוותר, מפתה אותו בכסף וזהב פיתוי אחר פיתוי בסוף הלחץ גובר ובלעם נלחם עם יצרו ושש ללכת, בשלב זה ה’ לא עוצר בעדו ומאשר: "קוּם לֵךְ אִתָּם...." רש"י מסביר זאת יפה, "בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו." 
 
בהתחלה ה’ אומר, "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם" הליכה "עמם" אינה דומה להליכה "איתם" עמם היא הליכה המביעה הזדהות עם השליחות. הליכה איתם היא הליכה טכנית מנותקת מרצון ההולך.  
 
בלעם המודע שיש ה’ בתוכו והוא שיפעיל אותו, יודע את מגבלותיו אבל יש את רצונו הרוצה לקלל את ישראל. הוא יוצא לדרך על אתונו. האתון רואה את מלאך ה’ ונעצרת, פתאום בלעם הבין שהוא כעיוור והאתון היא שראתה את המלאך את האמת!
 
האתון מסמלת את הקונפליקט המתחולל בנפשו של בלעם היודע את רצון ה’ ונילחם בין רצון ה’ לבין הדחף לקלל.      הרמב"ם כמו מפרשים אחרים, אמר: שהמפגש בין בלעם לאתון התנהל בדמיונו של בלעם.                                       
כעת בלעם נגד רצונו הקשיב לליבו ואמר מה שה’ הכניס לפיו. "ה’ שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך" בא לקלל ונמצא מברך.                                      
 
בלעם אומר לבלק: "הַדָּבָר, אֲשֶׁר יָשִׂים ה’ בְּפִי--אֹתוֹ אֲדַבֵּר" בהגיעו אל המדבר בלעם התבונן מפסגת ההר על מבנה מחנה ישראל, "וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו" התפעל לראות את ישראל שוכן לשבטיו ואיך כל שבט שומר על הפרטיות. כאן זיהה את החוזק הפנימי המבוסס על משפחות גרעיניות, זה כל כך הרשים אותו שפרצה מליבו שירה נפלאה, "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל...." רש"י אומר, על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה.  
 
בני ישראל לא היו מודעים שבלעם שהצטייר בעיניהם כנביא גדול ונבואותיו הרנינו את ליבם, יהיה האיש הרע שיכשילם בבנות מואב. 
 
בלעם בירך את ישראל בברכות שה’ שם בפיו מבלי שהתחבר אליהם, כשהבין שה’ שונא פריצות יעץ לבלק איך להחטיא את ישראל בבנות מואב. למרבה הצער בלק קצר הצלחה, בני ישראל התפתו לבנות מואב ולעבודת אלילים, "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, ....ַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן."
 
החטא הוביל לעבודה זרה ולשיא השפלות המוסרית שפשתה במחנה ישראל ובעקבותיה קנאותו של פנחס ההורג זוג שהתהולל לפתחו של אוהל מועד. 
 
אדם שיש לו "עין טובה" ישמח בהצלחתם ובשמחתם של אחרים. זאת בניגוד לאדם שיש לו "עין רעה" אדם כזה יחמיץ פנים ויכעס מול הצלחתם של אחרים. כזה הוא בלעם.
 
אני תפילה שבמסע חיינו מחוברים לזהותנו, נתנהל בענווה שתחזק את הרוח הפועמת בקרבנו, ואת תחושת השייכות למשפחתנו, לעמנו ולנחלת אבותינו, ובעין טובה נשמח בהצלחתם של אחרים. נברך ונתברך.
 
בשדות בית לחם/ נעמי שמר
אבן מוטלת על ליבי
כאבנים בשדות בית לחם
רוח עובר בעשבים
אנה פנה עדרי ללכת.
 
 
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
עובדים מצטיינים לשנת 2020
’הגל השני’ בחוף הכרמל: המועצה מספקת פתרונות יצירתיים לתושבים
בזכרון יעקב לא דורכים על צואת כלבים

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }