נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > המדור של לימור - להחזיק את האופטימיות
11 לספטמבר 2020
המדור של לימור - להחזיק את האופטימיות
לימור עברון גילת, נטורופתית והרבליסטית, 2020-09-11 - 10:00

 המדור של לימור - נטורופתיה והחיים עצמם

כל הזכויות שמורות

 

המוצר הכי נחשק, מצוי בנסיגה וחמקמק בימים אלה - הינו אופטימיות. למה לי ללכת רחוק. הנה אני. רואה בעיניים כלות שמפלס השמפו המוצק שאני רוקחת, הולך ומתמעט. והרי אני יודעת שמהדקה בה אני מסיימת את מלאכת הרקיחה ועד שניתן לארוז יפה ולמכור אותו - עובר חודש ובכל זאת אני לא מצליחה להביא את עצמי להכין מחזור חדש.
 
היום מצאתי את עצמי מדברת אלי, כפי שבילבי נהגה לעודד את רוחה שלה. התחלתי לאסוף את כל 7000 החומרים, האביזרים, השמנים, החמאות, השמנים האתריים, הכפפות, משקפי המגן והנה... שמן קוקוס חסר לי. התחלתי בסבב הודעות / בקשות לשכנותי האהובות. לא היה בכמות המספקת. באסה.
 
היכן הרוח הלוחמת שלי? התושיה?
אנשים שרואים רחוק ולעומק, מוטרדים מאד ממה שקורה לנו כאן במדינה בימים אלה. 
לי למשל, יש רגישות גבוהה לענייני עבודה בעיניים. מתחילה לחוש גירוד בכל הגוף.
 
אז איך ניתן לשמור, למרות עטיית מסכות באוגוסט ספטמבר, עם גלי החום המוטרפים, למרות שמועות על נתונים מפוברקים, למרות איפה ואיפה של אישורי התקהלות למיגזרים אינטרסנטיים, למרות  שסקטורים שלמים עדיין לא מכניסים שקל לביתם, חוסר וודאות כלכלית, השיסוי החברתי, הפילוג הנורא וכל שני וחמישי אנחנו פוגשים ׳הנה ציפור׳ חדש וכה בלתי רלוונטי למה שקורה בארץ, כיצד ניתן עדיין לשמור על אמונה בטוב, באופטימיות?
תכלס - אין לי מושג אני יכולה רק לשתף במה יכול להוציא אותי מהבור הפסימי, כשאני בוחרת לצאת ממנו...
 
פעילות גופנית. חייבת לתת רקע. אני הלכית לכאורה. הייתי הולכת ברגל 5-6 קילומטרים ביום. ולא לשנה שנתיים, כמעט 20 שנים. בשמש, גשם, צינה ושרב. אפילו ביום החתונה שלי, בגשם שוטף - הלכתי ברגל. כשהייתי עם אימי בבתי חולים, עליתי וירדתי ברגל קומות, חציתי מחלקות. אני יכולה לעמוד למבחן בעל פה - איזה קומה מחזיקה איזו מחלקה בבית חולים כרמל, שהיה בית החולים הביתי שלנו... והנה בתקופה האחרונה, אני מרגישה שאני צריכה לתפוס את עצמי בשובל החולצה, די בכוח ולבעוט את עצמי להליכון. ולא תמיד זה מצליח. אבל, כשאני כן הולכת - אנרגיה אחרת מתחילה לחלחל ולהרים.
 
אכילה מסודרת ומיטיבה
לא חייב טופו, קינואה ומולסה... אבל אכילה עניינית, פירות וירקות בצידה, פחות נשנשת ריגשית וכבר אנחנו חצי על הסוס! וגם אם התפלק לנו לפה איזה בורקס (במלעיל), לא סוף העולם. ממשיכים.
 
מבט היסטורי
בני עילי, אלוף בלשים לי פרופורציות מול הפרצוף. בכל פעם בה אני פוצחת בקיטור על המצב, הוא שולף זמנים אפלים, חשוכים וגרועים תכלס, הרבה יותר ממה שאנו חווים כיום. זהו זכר ללימודינו המשותפים שלנו לבגרויות שלו. זה היה בדיעבד כל כך כייפי, מלמד ומחבר, דיונים והארות היו שם ואני טיפה מתגעגעת.
 
הכל עובר
מתחבר טיפה לנושא הקודם כשלמדנו לתנ״ך, ראיתי איזה זוועות היו, מלחמות בלתי פוסקות, גם בתוך העם עצמו, ענייני משפחות מצמררים, אפילו עקדת יצחק, ועוד ועוד, וימי הביניים והאינקוויזיציה  והשואה הנוראה (בלי להשוות כמובן) והכל עובר. גם אנחנו - אפיזודה חולפת.
באורח משונה, המחשבה הזאת נותנת לי רגיעה. ׳מה את עושה עניין מעצמך?׳ ואז אני נושמת נשימה עמוקה, משתדלת לראות את הטוב שעדיין קיים וממשיכה לי בשגרת יומי.
 
ועם כל זאת, אני מאחלת לנו שנה טובה, שהוירוס: הבריאותי, הכלכלי, החברתי, הפוליטי ייגוז לו מהעולם. נשוב להיות עם אחד טיפה מאוחד, ללא איחולים משונים איש לרעיהו. שנשוב לחיות באחווה מירבית, נזכה בבריאות טובה וגם בפרנסה, חשוב לא פחות...
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מאסטרו טלויזיה חוגג 80
שר החקלאות אלון שוסטר בביקור בחוף הכרמל
עוצרים את שרשרת ההדבקה

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }