נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לילדים
חגיגת סרטים בקיסריה
גפן מגזין המושבות > כללי > אבא מלחמה
14 לאוקטובר 2016
אבא מלחמה
הרב יוסף יצחק פריימן, 2016-10-14 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 

לרגל היארצייט יום הזיכרון לאבי היקר הרב מאיר פריימן ע’’ה שחל היום י’’ב תשרי, בחרתי להביא את סיפור השתתפותו במלחמת יום כיפור כפי שמובא בספר ’’רבי מאיר’’ שכתב הסופר מנחם זיגלבוים. למלחמת יום כיפור גוייס רבי מאיר פריימן מיד במוצאי היום הקדוש. ’’כמו כל תושבי הארץ שמעתי את הצפירה המחרידה באמצע התפילה בבית הכנסת. ידעתי שאם יש מצב חירום ממשי יגייסו אותי מייד, ובאמת עוד בעיצומו של יום קיבלתי ’’צו 8 ’’, סיפר רבי מאיר לימים בראיון לעיתון ’כפר חב’’ד’ לרגל 20 שנה למלחמת יום כיפור, באותם ימים רעייתי היתה בניו יורק בחצר הרבי מליובאוויטש לרגל הנישואים של אחיה, נשארתי לבד בבית עם שלוש הקטנות.
בני יוסף יצחק הקטן היה בירושלים אצל אחי שמואל וזוגתו חיה לאה. לפתע באים אלי מהצבא ואומרים שיש מלחמה וצריך לנסוע לחזית. השארתי אפוא את הבנות אצל קרובי משפחה ויצאתי לדרך’’.
הוא לא המתין להסעה צבאית שתיקח אותו, אלא יצא ברכבו דרומה כדי לחפש את הפלוגה שלו, לא בלי שנטל עימו כרך שולחן ערוך עם הלכות סוכה. ’’כל הדרך מכפר חב’’ד עד לבסיס, ואח’’כ בדרך הארוכה עד סיני הייתי נרגש, נבהל ומפוחד. בלי להכנס לתיאורים דרמטיים, דיי לומר שהיה ברור שמדובר במלחמה של ממש. למרות שזה הניסיון הקרבי הראשון שלי, ידעתי והבנתי שמלחמה היא לא משחק ילדים . בתוך ההתרגשות הזאת, פתאום כל הדיבורים שהרבי דיבר במהלך החודשים שחלפו התחילו לקבל משמעות ו’’ולצלצל באוזניים ’’ הרבי הרבה לצטט את הפסוק–’’מפי עוללים ויונקים יסדת עוז..להשבית אויב ומתנקם’’.. ’’זכורני שכשהרבי החל לדבר ע’’כ בחודשים שלפני המלחמה, שבכח לימוד התורה של ילדי ישראל להשבית את האוייב, איש לא הבין למה הרבי מתכוון. היום, בעידן שבו הנושא ’שלום ומלחמה’ נמצא בחדשות והמצב הבטחוני הוא נושא שעל הפרק – קשה להבין עד כמה באותם ימים המצב היה לגמרי שונה. הכל היה כ’’כ שאנן, כ’’כ רחוק מהמציאות. כולם היו בתחושת רוגע ובטחון ובמצב של שאננות שנוצרה לאחר נצחונות של מלחמת ששת הימים. לכן, איש לא חשב כלל על מצב של מלחמה או מתח בטחוני. ’’אני נזכר שכשהגיעה לארץ השמועה שהרבי הורה לאסוף ילדים ולומר איתם תהילים, זה הפך לשיחת היום בקרב החסידים. ’’כעת- בדרכי למלחמה, הכל נהיה לפתע מובן וברור עד להחריד. בלי גוזמא הייתי אומר שכל בשרי נעשה חידודין -חידודין’’, כעבור שעות ארוכות ישב רבי מאיר מול הגה הטנק בחטיבת השריון שלחמה בחולות מדבר סיני וניהלה קרבות מאסף קשים ומרים. בחזית הבוערת הזאת, תחת אש התופת ,היה רבי מאיר חייל נאמן שהתנהל בקור רוח ועשה כל אשר ביכולתו כדי למלא את הפקודות והמשימות שהוטלו עליו. על רבי מאיר היה להוביל את הטנק שלו ולתמרן אתו בכישרון בחולות המדבר הטובעניים, כשהוא וצוותו שפופים ימים ארוכים בתוך גוש הפלדה שנע על צירי שרשראותיו המתפתלות. לצד היותו חייל מן המניין, אחד מאלפים, בלט רבי מאיר בנוכחותו החסידית והלבבית. מבעד למעטה מדי הזית שלבש, האירה קומתו הרוחנית והחסידית. החיילים הרבים שלחמו עמו כתף לכתף, טנק לטנק, הכירו בדמותו של הלוחם העב-דקן. הם ראו לפניהם שריונאי עטור זקן ופאות שמעל ראשו קסדת פלדה. ימים קשים עברו על ר’ מאיר וחבריו בחזית הדרום. סביבם נפלו חיילים רבים. הימים הראשונים של המלחמה היו סיוט מתמשך והלוחמים לא ידעו מנוחה לא ביום ולא בלילה נוכח התקפות המצרים שהמטירו אש תופת על כוחות השריון הישראלים. "כשהגעתי עם הגדוד לקו האש, ביום שני, חיילי הגדוד היו שבורים לחלוטין מהפגיעות וההרוגים". ארבעה ימים לאחר מכן הגיע חג סוכות. ר’ מאיר כבר דאג לארבעת המינים. כל מעיניו של ר’ מאיר היו נתונים לזאת. "חייבים להשיג לולב ואתרוג", אמר לחבריו החיילים המשתאים כאילו הוא אינו נמצא בלב סופה יורקת אש מוות. לא היה גבול לצערו כאשר את יומו הראשון של חג הסוכות חגג ר’ מאיר ללא ברכה על ארבעת המינים, שכן הם הגיעו לחזית רק למחרת. לא ארבעת המינים ולא סוכה. רק "סוכת" פלדה שהוא מצונף בתוכה ומעל סכך של פגזים וארטילריה שוצפת אש. רק למחרת הגיעו ארבעת המינים לחזית באמצעות אנשי הרבנות הצבאית. משנודע לר’ מאיר על כך, לא היה גבול להתרגשותו. הוא זינק מהטנק וכמו חטף אותם בשתי ידיו בהתרגשות גדולה ובירך בכוונה עצומה "על נטילת לולב" ו"שהחיינו". בעיניים עורגות ובלב כוסף נענע בהם לארבע רוחות השמיים, למעלה ולמטה, מכוון בלבו לעצור טללים רעים – ומי כמותו יודע עד כמה הטללים הרעים מקיפים אותו מכל צד.
המילים שיצאו מפיו בדבקות כה רבה, "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", קיבלו משמעות נוספת בגיא צלמוות ששהה בו. כשסיים לברך על הלולב והאתרוג, ניעור החב"דניק שבו. הן חסיד דואג גם לסביבתו ולא רק לעצמו, כך בגשמיות ועל אחת כמה וכמה ברוחניות. הוא פנה אפוא אל חבריו צוות הטנק והציע להם לקיים את מצוות היום. הללו, שכבר הכירו והתרגלו לסגנונו החסידי המיוחד, נענו בחפץ לב. בספר הנוסטלגי ’סיפורי מורשה לילדים’ מאת גיסתו הגב’ שרה טייכמן, מופיע הסיפור המופלא הבא: "כשנחלשו מעט הקרבות והיתה הפוגה, עצר את הטנק לצורכי חימוש ותדלוק. כיוון שהיתה הפוגה של כמה דקות בין הפגזה להפגזה, החליט לזכות חיילים נוספים במצוות החג. את ארבעת המינים השאיר על הטנק שלו ויצא לעבר משאית אספקה שחנתה במרחק מה.
"חג שמח", קרא לעבר נהג המשאית. הנהג מצמץ בעיניו כמבקש לתהות על קנקנו של "הדתי המוזר" שלפניו. "חג מה?" שאל בתדהמה. לאור המצב הקשה, לאיש מן האנשים במקום, כמו לנהג הזה לא היה כח לעשות פעולות שלא היו מן ההכרח. אך ר’ מאיר לא ויתר לו והפציר בו שוב. הנהג לא שילח את ר’ מאיר מעל פניו כפי שהיה עושה לו היה פוגש בו ובהצעתו במקום אחר ובנסיבות אחרות. בכל זאת הם חברים לנשק, נלחמים יחד על חייהם ואחוות לוחמים צרובה בדם. קשה לסרב. אתה מדבר איתי עכשיו על קיום מצוות? תראה מה קורה פה, איזה חג ואיזה מצוות?! בזמן שאתה עומד ומדבר איתי אתה עלול להיהרג. עזוב, זה באמת לא הזמן", התחמק. אבל ר’ מאיר לא ויתר. הוא רק חייך את החיוך שלא היה אפשר לעמוד בפניו. ר’ מאיר ידע כי הנשמה שלו כמהה למצווה, ואין זמן מתאים יותר מעת מצוקה שכזאת להזין את הנשמה באור של מצווה ובחוויות רוחניות. "בוא, אני אומר לך, ותקרא גם לשאר החבר’ה, אל תהיו כל כך מדוכדכים, בכל זאת סוכות היום". עוד כמה חילופי דברים ולבסוף ניאות נהג המשאית להצעתו של ר’ מאיר. לב ישראל ער הוא. הוא ירד מהמשאית ועם ר’ מאיר יחד נכנסו לתוך שוחה במרחק כחמישים מטרים מהמקום. ר’ מאיר לימד את הנהג כיצד מברכים והוא החל לברך על ארבעת המינים. אך נטל לידיו את הלולב, ופיצוץ עז נשמע בקרבתם. מאי שם הגיחו שני מיגים מצריים, ואחת הפצצות שהטילו פגעה פגיעה ישירה בתא הנהג של המשאית. החיילים שהצטופפו סביב ר’ מאיר שפשפו את עיניהם כלא מאמינים. עמוד עשן היתמר מהמשאית שאך לפני רגעים אחדים ישב הנהג בתוכה דרוך. לא היה כל מקום לטעות. זאת היתה פגיעה ישירה. המשאית היתה אפופה בלהבות ומתוכה נשמעו התפוצצויות משניות. התחמושת הרבה שהייתה בה התפוצצה בשרשרת. לאיש מן הנוכחים לא היה ספק מה היה קורה אילו הנהג היה נשאר במשאית עוד רגעים ספורים.
הלם ושתיקה אחזו בנוכחים. הכל הביטו בלהבות התופת לוחכות ברעבתנות את גוש הפח שהפח ליקוד אש. חלפו עוד רגעים ארוכים עד שהנהג התאושש. "בזכותך! בזכות הלולב!" מלמל בהתפעמות. כעבור רגע נפל על צווארו של ר’ מאיר ונשקו בהתרגשות.
כשנרגעו קמעה, הודיע הנהג לר’ מאיר כי מעתה ועד לסוף החג יישמר פרי עץ ההדר בכיסו. "זה הקמיע שלי, זה הציל את חיי", אמר. "מעתה - מי שמעוניין לברך עליו, יקבל ממני בהשאלה"...
* * *
לא רק את ימי חג הסוכות עשה ר’ מאיר בחזית, אלא גם את יום שמחת תורה. יום קדוש ושמח זה, לא יעבור ’’סתם כך’’ אצל חסיד כמו ר’ מאיר, על אף המצב הקשה.
"את שמחת תורה עשיתי בתוך שוחה בצד המזרחי של התעלה עם חומש בידי, כשאני מסתובב על הציר של עצמי – מקיף את עצמי , וכך עושה הקפות.." סיפר ר’ מאיר לימים. "תוך כדי ההקפות נפלו עליי חמישה חיילים מהדף פצצה שנחתה בקרבת מקום ובנס לא אירע דבר".
שבת פרשת ’בראשית’ מצאה את ר’ מאיר וחבריו מצטופפים בשוחות עמוקות שחפרו בחולות המדבר, מנסים להתמגן מפני התקפה אפשרית של האויב. ליל שבת קודש. בעוד מועד הצליח ר’ מאיר איכשהו להשיג מעט יין לקידוש. גם פה, במדבר האפל שמיליוני זהרורים נוצצים מעליו, צריך לקדש את השבת, לזכות ביתר שאת כי " שבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו".
החבר’ה נשכבו עייפים ליד הטנק, ואני ניגשתי אל המפקד וביקשתי לעשות קידוש עם החבר’ה, ’השתגעת?’ נדהם המפקד, ’מאה מטר מהמצרים לעשות קידוש?!’
"כשהבטחתי שאעשה הכול בשקט- העיקר להרים את המורל- הוא הסכים. עברנו לצד השני של הטנק, פתחנו את מדף הטנק, הוצאתי בקבוק יין ועשיתי קידוש".
אבק החול שכיסה את הפלדה הקרה היה במקום מפת שבת צחורה. ר’ מאיר לא שם לבו לגינונים, הניח כוס, מזג לתוכו יין, הגביה בידו והתחיל לקדש. " ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו..."
ברגע שסיים את הברכה וכל הנוכחים פצחו ב"אמן" רב משמעות, הרעיד את הסביבה פיצוץ עז ומחריד. הרבה פיצוצים מרעידי -לב שמעו הנוכחים בימים האחרונים, אך הפעם הפיצוץ היה קרוב, קרוב מאוד.
הנוכחים הביטו לעבר מקום הנפילה וראו כי שוב הייתה זו פגיעה ישירה של פגז מצרי, שנפל היישר אל התעלה שבתוכה הצטופפו אך לפני רגע! המקום נהרס לגמרי.
תדהמה אחזה בלב ר’ מאיר וחבריו. להבות האש הכתונות האירו את ליל המדבר האפל וליחכו ברעבתנות את הציוד שהשאירו החיילים במקום.
"הצלת את חיינו! הצלת אותנו! פעמיים!" קראו החיילים בהתרגשות עצומה. ור’ מאיר שוב חייך כדרכו:" זה לא אני, לא אני, זה המצווה!" אמר בצניעות, ואכן התכוון לזה.
מיד לאחר הנפילה המפקד הגיע במרוצה נחרד. משהתקרב למקום וראה את כולם עומדים בריאים ושלמים, לא התאפק וצעק בקול נרגש "יש אלוקים!"

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מצלמים את המועצה הכי יפה בארץ!
מה״סוהו״ בניו יורק לזכרון יעקב
נשיאה חדשה לרוטרי בבנימינה

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }