נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע
14 לאוקטובר 2016
פרשת השבוע
אסתר פינס, 2016-10-14 - 10:00

 פרשת "האזינו"

כל הזכויות שמורות

 השיא בנאום הפרידה של משה רבנו, הרועה הנאמן בן מאה ועשרים, היא שירת "האזינו" מדובר בנבואה שנכתבה בלשון פיוטית עשירה ונשגבה. משה הנמצא בחוויה רוחנית גבוהה לפני פרידתו אומר שירה וסוקר את ההיסטוריה שהייתה ואת ההיסטוריה שתהיה.
משה מדבר אל העומדים מולו ואלינו ואל הדורות הבאים. ומבקש מכל אחד לכתוב את השירה וילמד אותה בעל פה. למען נזכור. אם נזכור נשמור! ונתנהל בהוקרת והכרת הטוב שבנו, נרגיש את תחושת השייכות ונשאר מחוברים למקורות, ונחיה לבטח בארצנו ואין מחריד ומחריב. אף פעם לא שעינו לאזהרות ובאו הרעות. בכל הגלויות זכרו היהודים הפזורים והנרדפים את דברי משה שניבא שהשירה לא תישכח ולא איבדו את התקווה.
השירה מעוררת בי אסוציאציות. לפתע תמונות ילדותי חולפות לנגד עיניי והמילים מהדהדות באוזניי כמו והיה אתמול. אבא ז"ל היה איש השמח בחלקו. אהב שירה וניחן בקול חם, נעים ומרגש. מיום שפקחתי את עיניי, אבא היה שר ומחבר שירים, הן בצרפתית, ערבית ועברית, מלחין ללא כלי נגינה, עוד בטרם כתב את המילים היה שומע את הניגון בתוכו ולפי המנגינה היה כותב את המילים. כאיש מאמין נהג להוסיף טעמים משלו לפיוטים שכה אהב. תמיד היה שר בכל נפתולי החיים אבא היה שר. כשהמצב הכלכלי היה קשה מנשוא, כשהוא שמח, כשהוא היה עצוב, וכשהיה כעוס וכאוב, אבא תמיד שר. אני זוכרת שאמר לי: "אסתר, זכרי היטב, השירה משחררת לחצים ומרוממת את הרוח בכל מצב בחיים." אימצתי את זה.
ממרום שנותיי, אעיד על עצמי, מילדות השירה מלווה אותי בשבילי החיים. בימים קשים, השירה הפיחה תקווה ועזרה לי להבין שהקושי מחשל. הרגשתי שהשירה מבטאת רגשות ומצבים שהאדם שרוי בהם ומחוללת פלאים, היא מרגיעה, היא מקור לשאיבת כוח ועידוד, פורצת חסימות ומחזקת את הלב. השירה הפותחת את הלב הביאה אותי לראות בתוך הקושי את האור וכשהלב נפתח אני בקשב נקי, חיה בשלום עם עצמי ועם סובביי, מתנהלת בהכרת הטוב שבי, ומודה יום יום על מה שיש, כי שום דבר אינו מובן מאליו.
אשוב לפרשה: הפרשת נפתחת ב: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (פסוק א’). במילים יפות אלה נפתח הפרק שלנו, משה קורא לשמיים ולארץ הקיימים לעד להאזין ולהעיד במשך כל הדורות הבאים על צדקת ה’ ופועלו.
השמים והארץ הם העדות לזכותנו על הארץ הזאת והראייה אף כובש לא הצליח ליישב את ישראל לצמיתות ולהפריח את שממתה. הארץ חיכתה אלפים שנה לשובנו ובכל רגב מרגבי אדמתנו מתגלה ההיסטוריה המפוארת של עמנו- העם היהודי בארץ ישראל, חי וקיים!
השירה בעלת שבעים החרוזים ממשיכה: "יערף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב"(פרק ל"ב-ב’). ללמדנו: כאשר האדם מתנתק משורש קיומו הוא לא שלם עם עצמו "וישמן ישורון ויבעט" כל דבר הקלוש ביותר יוציא אותו מאיזון ולא יוכל לעמוד בקושי ואז הכאב יהיה חזק כמטר="יערוף כמטר לקחי." אבל כשהאדם זוכר, ושומר על זהותו ושורש קיומו גם הקושי יהיה כטל נעים="תזיל כטל אמרתי." אם נשכיל להנחיל באהבה את השירה הזאת שלא תישכח מלב ילדינו וכך תישמר שרשרת הדורות נהיה בטוחים ומוגנים -"כשעירים עלי דשא." =גשם רך ונעים, גשמי ברכה. ואם נתנתק ונתכחש לשורש קיומנו-"כרכבים עלי דשא" =המטר יכה חזק וללא ברכה..
"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (פסוק ז’).
אני למדה מכך: הציווי הזה פונה אלינו ההורים- המחנכים ומזכיר לנו: "והגדת לבנך." עלינו להקשיב לילדינו וניתן להם לשאול ולהתעניין ובד בבד להנחיל להם בכבוד ובאהבה, את המורשת והמסורת שהיא הליבה לשמירת זהותנו. האהבה היא שעון מעורר שתעורר בלבם את הרגש שהוא הדבק לתחושת השייכות לארצנו ולתורתנו, לתודעת השליחות, ללקיחת אחריות ולתחושת האחדות. לשים לב, שלא תרחק ולא תישכח השירה מליבנו לעד.
פסוק זה מעורר בי זיכרונות החרוטים בליבי לעד. זה היה ערב ראש השנה תש"ס 1999 אבא היה חולה מאוד. אימא ביקשה שאבוא מהר. מאחר שאני גרה בתים ספורים מבית הוריי, הגעתי בריצה. ראיתי שהשולחן ערוך לכבוד החג ואימא עצובה ודואגת, אמרה לי: "אבא חולה ולא יכול לקדש ולברך על סימני החג." ליבי ניצבט, נכנסתי, לחדרו. "אבא" קראתי. אבא השיב: "אסתר איני יכול לקום." "אבא בבקשה, אני אעזור לך לאט לאט." התחננתי. "אני לא יכול!" אמר והמשיך: "הרופאים לא יודעים כלום, אחרי שמחת תורה, אלך!"
"חס וחלילה!" אמרתי בקול חנוק מדמעות. אבא בהחלטיות: "אני יודע!" ואז ביקש שאשב לידו, ישבתי. אבא הניח את כף ידו על גב כף ידי ושאל: "למה המסורת חשובה לך? האם מתוך כבוד אליי או מתוך אהבה למסורת?" עניתי: "גם וגם." אבא המשיך: "אם מתוך כבוד אליי, אחרי לכתי היא תישכח. אבל אם זה בא מאהבה, את תדאגי שהשירה הזאת, לא תרחק מילדיך, נכדיך וכן הלאה. ואז לא יגידו שכשלתי בתפקידי." אחרי השיחה אבא אזר כוח וקם לקדש בברכה ובשירה.

"שתלתם ניגונים בי אמי ואבי
ניגונים מזמורים שכוחים
גרעינים, גרעינים נשאם לבבי
עתה הם עולים וצומחים.

עתה הם שולחים פארות בדמי
שורשיהם בעורקיי שלובים
ניגוניך אבי ושירייך אמי
בדופקי נעורים ושבים... "

חתימה טובה לכל בית ישראל! אמן!

שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
פסטיבל "ימים של קולנוע" יולי 2019 - הכניסה לכל האירועים חופשית
ידיעה לציבור- נערות הוטרדו מינית במרחב הציבורי
מוזיאון למורשת השייטת ומרכז לפיתוח מנהיגות, נוער וחינוך יוקם בעתלית
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
ידיעה לציבור- נערות הוטרדו מינית במרחב הציבורי
מוזיאון למורשת השייטת ומרכז לפיתוח מנהיגות, נוער וחינוך יוקם בעתלית
משתפים פעולה למען העסקים והתעשייה
תיק החשדות נסגר! ״הצדק יצא לאור״