נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת "בּׂא" (מפרק י’ עד י"ג)
22 לינואר 2021
פרשת "בּׂא" (מפרק י’ עד י"ג)
אסתר פינס, 2021-01-22 - 10:00
כל הזכויות שמורות
דם על המשקוף (הדם היה בתוך הבית מבפנים ולא מבחוץ)
 
 
הפרשה הקודמת מתארת שעקשנותו של פרעה לא לשחרר את עם העבדים הביאה כליה לארצו וסבל רב לבני עמו, לכן למרות שניתנה לאדם הבחירה החופשית ה’ הקשה את לב פרעה, למה? 
ללמד את פרעה שאסור לנצל ולשעבד איש.
יש מי שמנהל את העולם, וזה לא האדם. האגו והשנאה יובילו להרס עצמי ולהרס כל חלקה טובה, בסוף יישבר. 
 
שיעור לחיים: האגו, הכעס, והעקשנות סוגרים את הלב, הקשב נאטם, שדה הראיה נחסם, האדם במאבק. במצב כזה אשמור מרחק, אתקרב אל עצמי ומתוך הכרת המתרחש בתוכי אתחם את המיותר, אתחבר להכרת הטוב שבי ואז אשמור על כבוד האחר ככבודי.
 
פרשת "בּׂא" - ממשיכה את פרשת "וארא," המתארת שבמכת הברד, העם המצרי השתכנע שהנהגת העולם לא נתונה בידי האדם. גם פרעה כמעט השתכנע, וחזר בו. 
השנאה, האגו והעקשנות של פרעה סגרו את ליבו ואטמו את אוזניו מלהקשיב, והחשיכו עיניו מלראות, לא רק את סבלם של ישראל המשועבדים עד כלות, אלא גם את ההרס של ארצו ואת הסבל של עמו, משבע המכות הקשות שנחתו עליהם, כל מכה קשה מקודמתה. פרעה כעיוור צועד לקראת מפלתו. 
 
בפרשתנו מופיעות שלוש המכות האחרונות. ארבה - ההורס סופית את החקלאות המצרית. חושך- לא מדובר בחושך רגיל אלא באפלה מוחלטת העוצרת לשלושה ימים את מהלך החיים. 
למה אפלה? מפני שהמצרים חשכו עיניהם מלראות איך שנאתם הפכה מפלצתית כששעבדו את בני ישראל עד שהתמוטטו. כעת באפלה המוחלטת הם מסתובבים כסומים בארובה לא מסוגלים לראות איש את רעהו. 
 
בין המכות הקשות הנוחתות על מצרים, מצבו הנפשי של פרעה מתחיל להתערער והוא מתרצה וקורא למשה ואהרון, "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה’ אֱלֹהֵ-יכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים" משה לא מוותר ומשיב: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ" ופרעה חוזר בו ומגרש את משה ואהרון מפניו. עוד מכה ושוב פרעה מתרכך, ה’ מקשה את ליבו, ושוב חוזר בו. 
במכות האחרונות ה’ מכביד את לב פרעה. התערבות ה’ בבחירה החופשית באה ללמד את פרעה ואת כל העמים, שהעבדות אסורה כי האדם נולד בן חורין. יש אדון לעולם ובידו לגמול לרשע כרשעתו. ובד בבד לעורר את בני ישראל שיכירו בה’ מצילם.
 
כשמשה ואהרון הגיעו לראשונה אל בני ישראל, למרות העבודה המפרכת בני ישראל הקשיבו: "וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד ה’ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת-עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות פרק ד). 
אך כעת אינם נוכחים ברוחם ולא שומעים את פעמון הגאולה שיוציאם מעבדות לחירות. 
הם לא רוצים לצאת ממצרים, הם מרגישים חלק מהעם המצרי ומתרבותו שנטמעה בהם. על אף ששמרו על שמותיהם ולבושם, אינם מרגישים שייכות לזהותם ולא געגועים לארץ המובטחת הלא מוכרת להם.
 
לצערי, עם ישראל לדורותיו בכל אלפיים שנות גלות לא חשבו להעלות לארץ מרצונם החופשי. הם התגעגעו לארץ, חלמו על הארץ, כתבו שירי כיסופים על הארץ, התפללו לשוב לארצנו ונשארו דיירי משנה בארץ גלותם. רק מתי מעט עשו זאת ועלו אל הארץ "כיונים, אל ארובותיהם...." (ישעיהו ס’). אך רוב רובו היה מוכן לסבול את הרדיפות, האינקוויזיציה להמרת דתנו, הפוגרומים, רק אחרי השואה הנוראה, חבולים ומוכים, אוד מוצל מאש, נהרו, "כעב תעופנה" (ישעיהו ס’). מכול העולם, ושבו אל הארץ המובטחת – ארץ ישראל.
 
אחרי החושך באה מכת בכורות. 
 
אולם, לפני מכת בכורות בני ישראל נצטוו למרוח דם על המשקוף ולא לצאת מפתח ביתם.
"וְעָבַר ה’, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח ...עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף."
 
למה דם על המשקוף? האם ה’ לא ידע להבדיל בין בית ישראל לבין המצרים?
להבנתי, ה’ לא צריך סימנים ובטח לא את הדם. אך מאחר שבני ישראל מפחדים וממאנים לעזוב את מצרים, את המקום המוכר, מריחת הדם על המשקוף (= מזוזות) מסמלת את הזהות, ואת האמונה בה’ שיוציאם מעבדות לחירות, במסע אל הארץ המובטחת.
 
שיעור לחיים! כל אחד לפעמים נמצא במיצרים, נכנס לתוך מיצר צר של דאגות וחרדות המשתקים אותו. איך יוצאים? ההבנה וההכרה במצבי נוטעות בי כוח של שליטה בפחד ויציאה לחירות.
 
בני ישראל לא רצו לצאת ממצרים לכן גורשו ממצרים. "וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם--אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח.... גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה."
 
כל פעם שאני קוראת על מכת בכורות אני מצטמררת! חשבתי לעצמי, אם פרעה היה מקשיב למשה או לאנשיו שהתחננו שישחרר את בני ישראל כי אבדה מצרים, אולי היה נמנע האסון? האסון לא היה נמנע. מפני שה’ רצה להענישו, כפי שציווה להרוג את הזכרים, ה’ הורג את בכוריהם כולל בכור פרעה. אחרי מכת בכורות הנוראה מכול, פרעה הרודן נכנע וגירש את בני ישראל.
 
הבריחה של בני ישראל ממצרים, נעשית בחיפזון בחשכת הליל ועם הוראות ברורות לצידה לדרך ומבלי לתת את הדעת לפחד המשתק המחלחל בליבם, מפני המסע אל הלא נודע. 
 
למדתי שהחופש, השמחה, והברכה נמצאים בתוכי, בהרגשתי ובמחשבותיי, ואז גם בעשייה מתמדת ארגיש בת חורין, ואכיר תודה. 
 
בין קודש לחול/שולי רנד
בין המציאות לשיגעון הכול חוזר אליי
גם במקום ממנו באתי אין שלום
והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי
אני צריך לגדול מזה ודי
לגדול מזה ודי 
שמור נא עליי
רק שלא ייכשלו רגליי.
 
שבת שלום ומבורך!
 אסתר פינס 
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור