נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > הכי פשוט... "ואהבת"
21 לאוקטובר 2016
הכי פשוט... "ואהבת"
הניה, 2016-10-21 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 

 "כל אדם, בדרכו, מקיים מצוות, והרבה" אומר הרב אלישע וולפין, רב הקהילה המסורתית (קונסרבטיבית), "ואהבת," תושב זיכרון יעקב" ואת הבסיס לכל המצוות כולן - גם ’החילוניות’ ביותר - אפשר למצוא בתורה."
לא היה פשוט לתפוס בימים אלה את הרב אלישע - או פשוט אלישע - לשיחה בשניים, כפי שביקשתי ממנו. סדר יומו מלא משעת בוקר מוקדמת עד שעות הערב המאוחרות. מישיבת היערכות לחגי תשרי, לפגישות עם ועד הקהילה, למפגש עם תלמידים בבי"ס, לשיעור לבנות ובני מצוה, ועד חתונה שנקבעה לו בגן אירועים בשעת ערב מאוחרת. "חופות, וטקסי מעגל חיים בכלל, אני אוהב במיוחד בתפקיד שלי כרב", הוא יספר לי כשניפגש, "זו זכות גדולה להיות שם עם אנשים בצמתים החשובים ביותר בחיים. לפני כל טקס או אירוע מתקיים תהליך שבו יש תקשורת אחד על אחד והזדמנות ייחודית להכיר את הנשמות הפועלות מקרוב - מה חשוב לו, מהן תקוותיו, כמיהותיו, פחדיו...." כי הרב אלישע הוא יותר מכל אוהב אדם, פשוט אוהב אדם. בלי לבקר, בלי לשפוט, בלי לסנן. בני אדם הם השדה הבטוח שלו. כל אדם באשר הוא אדם. "במקום מאד עמוק בתוכי, אני מרגיש שאני מקבל ומבין כל אדם. אני לא בהכרח תומך בכל הבחירות שבני אדם עושים," הוא אומר, "יש לי עקרונות וערכים משלי, ואלה מתווים לי את דרכי שלי, אבל אין לי מונופול על העקרונות, הערכים והאידיאלים של זולתי. אני גם מאמין שכל אדם עושה כמיטב יכולתו."
גילוי נאות: יש לי הכרות קודמת עם אלישע, במעגל מקצועי אחר ששנינו שותפים לו. שם, בשביל כולנו הוא אלישע, אבל כאן, כשאני באה לראיין את רב הקהילה, אני שואלת: אלישע או הרב אלישע?
"הוסמכתי לרבנות לפני 16 שנים. רוב אנשים קוראים לי אלישע, אבל בזכות כמה חברי קהילה שממש מתעקשים לקרוא לי ’הרב’, התחלתי להתרגל. בשורשי, אני קיבוצניק… חונכתי שאין משמעות לטייטלים. חשוב יותר איזה מין אדם אתה. אז התשובה היא, ’אלישע’".

 

 

קהילת "ואהבת" בה משמש אלישע רב, תחגוג בשנה הקרובה 13 שנים לקיומה. מה שהתחיל ב - 2003 כהתארגנות של 8 משפחות מקומיות שחיפשו דרך לחגוג את יהדותן באופן מסורתי, אך גם שוויוני, צמח וגדל לקהילה המונה היום 220 משפחות (המשלמות דמי חברות) ועוד רבים הנהנים מהקשר עם הקהילה ברמות שונות, מבלי לשלם דמי חברות ("לישראלים חילונים הרעיון של תשלום דמי חברות למוסד דתי הוא ממש זר. אבל מכיוון שאיננו מקבלים כל תמיכה מן המדינה, דמי החברות מקיימים את הקהילה", יסביר לי אלישע.)
התנועה המסורתית חרטה על דגלה שני עקרונות יהודיים: נאמנות להלכה ולמסורת הדורות, לצד בחינה מתמדת והתאמה של ההלכה למציאות המשתנה. שילוב בין מסורת וחידוש. ההלכה היהודית תמיד ידעה להתאים את עצמה למציאות המשתנה - וזה סוד גדולתו והתפתחותו של העם היהודי. העניין הוא, שמאז המצאת הגלגל, המציאות לא השתנתה כל כך הרבה וכל כך מהר, כפי שקרה במאתיים וחמישים השנים האחרונות. המהפכה המדעית והטכנולוגית איננה האתגר הגדול של המסורת היהודית. מבחינה הלכתית, המהפכה הגדולה ביותר בחברה האנושית כולה, הייתה מעמד האישה, ובכלל, השוויון בין המינים, ובין בני האדם בכלל.
"הקהל שלנו הוא מאוד מגוון, ממסורתיים שומרי שבת, ועד ’חילונים גמורים’, המבקשים לייצר זיקה עמוקה עם המסורת ועם תורת ישראל".
"אנחנו מנסים לייצר כמה שיותר פתחי כניסה ליהדות - ’חלונות ודלתות’, אנחנו קוראים לזה - עבור כל מי שמעונין בכך. כל אדם מתקבל אצלנו באהבה. יש כאלה המגיעים רק לקבלות שבת, כי הם אוהבים את השירה, יש כאלה המקפידים לבוא לקריאה השבועית בתורה, אחרים מגיעים לשעורים השבועיים המתקיימים בבית המדרש שלנו, יש כאלה המגיעים רק בחגים... ולכולם דלתנו פתוחה, ללא שיפוט."
"ואהבת"- איזו משמעות יש לשם?
המילה הזו מתארת בדיוק מופלא ופשוט את תפיסת העולם שלנו. אנחנו מבקשים להיות בצומת הזו, שבה "ואהבת את ה’ אלוהיך..." ו"ואהבת לרעך כמוך..." נפגשים. אנחנו מנסים לחיות בין ובתוך שתי האהבות הללו - האהבה לבורא ואהבה לאדם, באשר הוא. בעומק הדברים, אהבת הזולת ואהבת השם, חד הם!
מה תפקידך כרב?
התפקיד מאוד מגוון. החל מהתוויית החזון, הן הרוחני והן הארגוני, של הקהילה שלנו, והמשך בבניית תכנית הלימודים בבית המדרש שלנו, ליווי רוחני פרטני של חברי הקהילה ואחרים הפונים אלי לקבלת הדרכה, הובלת התפילות (שליח ציבור), הוראה, הנחיית טקסי מעגל החיים, כתיבת דרשות שבועיות, וכלה באחריות לתנאים הפיזיים של המקום בו אנחנו שוכנים... אבל אני לא פועל לבד. יש לנו בקהילה צוות נפלא של אנשים שעושים עבודה מסורה ואחראית, ובזכותם - ורק בזכותם - הדברים מתנהלים. אני אמור להוביל, להתוות דרך, ו… לנהל (אופס, אמרתי לנהל, ואני כל כך לא מנהל, אני וניהול זה שמן ומים הוא אומר בחיוך)... הצוות המקצועי כולל את תמי קרוגר, רכזת הקהילה, ואת אביבה פרידברג, שעובדת איתי מאז שהקמנו את הקהילה, והיידי גולדשמידט, מגייסת המשאבים שלנו, ואת ניר ברונשטיין, רכז הסניף התוסס של תנועת הנוער המדהימה שלנו, נוע"ם. אבל הדמויות החשובות ביותר, הן דווקא המתנדבים! מעל כל האופרציה הזאת, הנקראת קהילת ואהבת, יש ועד מנהל נבחר, ובראשו עומדות שתי יושבות ראש נמרצות ופעילות, פולה פרידלנד ועו"ד דפנה קלמר. אחת מחברי הועד, סיגל מנדלסון, יזמה והקימה - לגמרי בהתנדבות - אולפן לעברית, שמושך אליו עולים חדשים רבים מזכרון והסביבה. ואי אפשר שלא להזכיר את אריאלה פרידברג, שיחד עם בעלה, ברוך, היו בין מקימי הקהילה. אריאלה מנהלת כבר שנים - גם, בהתנדבות מלאה - את מפעל ההזנה שלנו, שבו משפחות נזקקות מקבלות מזון על בסיס קבוע. אריאלה מגייסת תורמים - הן בכסף והן במוצרים - ומפעילה קבוצה של "מלאכים", שאוספת את המזון, מארגנת את החבילות, ומחלקת מלאי אדיר של מצרכים אחת לשבועיים למשפחות הנזקקות.
כבן קיבוץ כפר הנשיא, מה לך ולחיים דתיים?
היום אני יודע להגיד שגם כילד בקיבוץ חיפשתי את אלוהים, אף על פי שלא ידעתי להגדיר את זה, ובודאי שלא לומר את זה בקול רם. סבתא שלי זיכרונה לברכה, חזרה בתשובה כשהייתי ילד. אהבתי אותה מאוד. בביקוריי במטבח הירושלמי שלה, ניהלנו וויכוחים סוערים. היא כמובן אמרה שיש אלוהים ואני התעקשתי שאין, אבל עמוק בליבי כל כך רציתי שהיא תשכנע אותי!
בשרות הצבאי, כקצין צעיר, הכמיהה הרוחנית של אלישע הלכה והעמיקה. במסגרת לימודיו לתואר הראשון באוניברסיטת חיפה, התוודע במקרה לכתבי הרמב"ם. "הוקסמתי. לא ידעתי שקיים עושר רוחני ואינטלקטואלי שכזה במחוזותינו". בתום הלימודים, אלישע ואשתו הטרייה, רונית, יצאו לשליחות חינוכית מטעם ארגון "הלל" בצפון קליפורניה, לייצג את ישראל בקמפוסים בברקלי, סן פרנסיסקו, סטנפורד והסביבה. "באתי לקליפורניה כישראלי גאה וקצת שחצן, שחשב שחיים יהודיים אוטנטיים וראויים אפשריים רק במדינת היהודים. זה מביך אותי לומר זאת היום, אבל חשתי כמעט בוז כלפי יהודי הגולה". אבל מהר מאוד הבוז הפך לפליאה גדולה. כשהגיע לראשונה לבית הכנסת הסמוך לביתו במפרץ סן פרנסיסקו, גילה עולם שכלל לא ידע על קיומו. "פגשתי יהדות אחרת, כזו שכלל לא הכרתי בארץ. יהודים לבושים כמוני, משפחות יושבות ביחד בבית הכנסת. וכשהרב עלה לשאת דרשה, הוא לא הטיף, אלא ניהל שיחה אינטליגנטית ו"גבוהה" עם הציבור, סביב איזו סוגיה בפרשת השבוע. התפתח דיון ער בינו לבין 400 החברים שישבו באולם. היה מרתק! מצאתי את עצמי חוזר לבית הכנסת בשבת הבאה… ובשבת שאחריה… ואז לתפילות שחרית של ימי חול. התחלתי להניח תפילין כל בוקר. ושם, בקצה מערב, רחוק כל כך מביתי שבמזרח, מצאתי את שאהבה נפשי. מהר מאוד ידעתי, שזו הרבנות שאותה אני רוצה ללמוד."
לימודי הרבנות בתנועה המסורתית נמשכים חמש שנים אינטנסיביות - גמרא, הלכה, פרשנים קלאסיים, פילוסופיה יהודית ועוד. שנתיים למד אלישע באוניברסיטה היהודית בלוס אנג’לס. "הכל היה נפלא, המורים מדהימים, והתנאים מפנקים, אבל הגעגועים לארץ היו חזקים מכל הטוב והיפה שהיה לי שם בקליפורניה. לאחר שבע שנים (חמש שנות שליחות ושנתיים בבית הספר לרבנים) הרגשתי שאני חייב לחזור לארץ, ובכל מחיר." יחד עם רעייתו רונית, חזר אלישע לארץ, ובתום 3 שנות לימוד נוספות במכון שכטר ללימודי יהדות בירושלים, הוא הוסמך לרבנות.

 

 

מה מביא אותך לזכרון יעקב?
לפני שיצאנו לשליחות רונית ואני היינו סטודנטים באוניברסיטת חיפה וגרנו בקיבוץ בית אורן. התאהבנו בכרמל! ידענו כשכנחזור ארצה, נשוב אל ההר הירוק תמיד. חיפשנו מקום באזור, ומצאנו! ומאז אנחנו כאן.
בסוגיות שונות של דת ומדינה, העולות על הפרק בציבור בישראל, נשמע קולם של האורתודוכסים והחילונים, ואפילו הרפורמים. למה התנועה הקונסרבטיבית לא משמיעה קול?
יש מנהיגים בתנועה שלנו שכן נמצאים בלב העניינים ובעין הסערה, ואני מכבד אותם על כך, אבל אני לא מאמין בדרך הזו! אני מאמין ששינוי משמעותי לא בא מהתלהמות. שינוי בא מבפנים. מהלב. בכלל, לכותרות גדולות, הצהרות וסיסמאות יש השפעה רגעית וחולפת. אני מאמין בשיח הפנימי, השקט, המורכב, האישי. אין תחליף לחוויה הרוחנית. וויכוחים אידאולוגיים הם הדרך של הראש לברוח ממה שחשוב באמת. מהחיים. מהנימים - השקטים והסוערים - של חיי היום יום.
מה תפיסתך בנוגע לעבודה ברכבת בשבת? נישואין חד מיניים? גיור?
האם יש דרך להביע עמדה מבלי להשטיח את המורכבות של החיים? אני מאמין בכל ליבי שההגות היהודית לדורותיה הייתה קשובה להמיית החיים, למאוויים העמוקים של בני האדם, למורכבות האנושית, וכן, גם לצרכי השעה. "פיקוח נפש דוחה שבת" היא המצאה יהודית גאונית. ההתעסקות האובססיבית בנטייה מינית היא תופעה חדשה, מערבית, נוצרית. רוב הרבנים הגדולים הכירו במורכבות הגדולה הנקראת "חיי אדם". המשנה והגמרא, המדרשים וספרות ההלכה, המהווים עדות לכך שאין תשובות של שחור ולבן! יש שבעים פנים לתורה, ויש מעל שבעה מיליארד בני אדם, ואין אדם אחד דומה לרעהו. אלוהים מופיע בשבעה מיליארד פנים. אז נכון, יש כללים. יש עקרונות. יש הלכה. יש עשה ולא-תעשה. האדם הוא מוגבל, והוא מחפש עקרונות ותשובות של נכון ולא נכון. אבל אלוהים הוא האינסוף. זה מחייב את המנהיגות היהודית להיות מאוד קשובה, מאוד דרוכה לשמוע את קולו של האלוהי הנשמע מכל עשב ועשב, ומכל ברייה וברייה. אז לא, אני לא מוכן לספק כותרות, ולתת לך תשובות אינסטנט. אני כן מוכן לשוחח, לדבר, ללמוד ביחד, וללבן את מגוון הדעות הקיימות בארון הספרים היהודי שלנו.
אז מי פוסק בסופו של דבר?
כמו בכל הזרמים הדתיים היהודיים, יש לתנועה המסורתית "מרא דאתרא" - כלומר סמכות הלכתית שפוסקת. הרב פרופסור דוד גולינקין הוא הפוסק המרכזי בתנועה שלנו, לצד ועד ההלכה של התנועה. זה מחייב התמצאות מאוד אינטימית עם ספרות ההלכה לדורותיה. הגדולה של הפסיקה בתנועה המסורתית, זה שהיא ממשיכה את המסורת של הגמרא, שבמקרה של מחלוקת, היא תפרסם תמיד גם את דעת המיעוט. דעת המיעוט נשארת כאחת האופציות ההלכתיות. אבל את יודעת, הניה, כוחה של פסיקה הלכתית, היא רק אם יש מי שמקבל אותה. כל יום נפסקות מאות ואף אלפי הלכות ברחבי העולם היהודי. מעטות הפסיקות המתממשות והופכות לדרך חיים! מימד הזמן הוא המבחן האמיתי. בעוד 200-300 שנה נדע, האם דרכה של התנועה המסורתית הייתה אפיזודה חולפת, או פרק חשוב ומפואר בתולדות עם ישראל.
מה תרצה לברך לשנה החדשה?
אני רוצה לאחל לעם ישראל, ובמיוחד ל"חילונים" שבינינו, שינכסו לעצמם מחדש את התורה הקדושה והעתיקה הזאת. היא שייכת לכולנו. היא אינה נחלתו של זרם מסוים, ואין לאיש בעלות על צפונותיה. אבל זה לא יקרה עם סיסמאות נבובות. זה דורש השקעה. זה דורש לימוד. זה דורש העמקה. אני מאחל לעצמנו שעינינו תיפקחנה, שליבנו יתרכך, וששכלנו יתרחב. שנכיר באינסופיותה של התורה, של הבורא, ושל החוויה האנושית. שנרכיב משקפיים רחבות ומיטיבות בבואנו לשפוט את עצמנו ואת זולתנו. ובעיקר, שנממש את הצו האחד והיחיד שאלוהים ציווה את אבי האומה לפני 4,000 שנה: והיה ברכה, ויתברכו בך כל משפחות האדמה. שנה טובה.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
פ"ח-כרכור: יעל קוק, תקווה לב, זכריה ספיר, יצחק וקנין ואריה זריהן הם יקירי המושבה לשנת 2019
זכרון יעקב: "אצא לי השוקה"
ואלו הם יקירי המושבה זכרון יעקב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }