נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > סיפורי יוסף
28 לאוקטובר 2016
סיפורי יוסף
יוסף פינס, 2016-10-28 - 10:00

 המשך הסיפור-מפגש פלאי
נלקח מתוך הספר "והגדת לבנך..." שכתבה אסתר רעייתי

כל הזכויות שמורות

 

תקציר הפרקים הקודמים:
בפרקים הקודמים קראנו על רגינה (רבקה) אמו של יוסף, ניצולת שואה שהיא, צבי בעלה וילדיה הצליחו לברוח מגטו וורשה. אך לדאבון לב, משפחתה הענפה נרצחה בידי השטן הגרמני. רגינה בתוך תוכה האמינה שאחיה ליאון יצליח להינצל ממלתעות השטן. הנה זה קרה ביום שישי, רגינה אחרי קניות לשבת עמוסת סלים עלתה לאוטובוס שחזר מחיפה, מלא לעייפה. באוטובוס קרה הנס רגינה פגשה במקרה את אחיה ליאון. לא ייאמן! ההתרגשות הייתה גדולה, נאלמו המילים אך לא יכלו לעצור את הדמעות, הנהג והנוסעים, כולם היו המומים ונרגשים. בהגיעם הביתה ליאון הנרגש החל לספר לרגינה אחותו, צבי והילדים, על הבריחה מגטו וורשה, התלאות ביערות פולין בואכה רוסיה, המלחמה וההישרדות...
להלן ’הפרק האחרון...
כשהוא מסתיר את זהותו היהודית פן יבולע לו, המשיך לכתת רגליו העייפות, עד שהתנדב לצבא הפולני-רוסי, ואחרי הכשרה קצרה גויס לפלוגת הסיור של השריון.
כיוון שליאון היה נער גבוה וצנום ובמראהו דמה לפולני וגם השפה הפולנית השגורה בפיו הייתה רהוטה ועשירה, בצבא היו בטוחים שמדובר בנער פולני. כחייל מצטיין קיבל ליאון דרגות קצונה ובמהלך השנים הגיע לדרגת סגן אלוף. הוא השתתף בהדיפת הגרמנים והגיע עם הצבא הרוסי עד לברלין, שם נפצע קשה ברגלו מהפגזה של הגרמנים.
כשהוא פצוע קשה הוחזר לרוסיה, שם הועבר לבית חולים וטופל במשך תקופה ארוכה. בזמן השיקום הכיר את דורה, נערה יהודייה יפיפייה, ותוך כדי שיקומו הם נישאו בשנת 1944. בשנת 1945 נולדה בתם היחידה, פנינה.
אחרי המלחמה ליאון נשאר ברוסיה עקב פציעתו הקשה, ורק בסוף 1946 עזב עם אשתו ובתו את רוסיה היישר לפולניה, לחפש אחר משפחתו. "הגעתי לפולניה, מצאתי גל חרבות. הלכתי ממקום למקום, הכול הרוס, חיפשתי ושאלתי כל מי שנקרה בדרכי, היש מישהו היודע או שמע מה קרה למשפחת בקר?" התשובה שקיבל הייתה, שכל מי שנשאר בגטו ורשה, לא שרד. "הייתי בשוק. הסתובבתי כסהרורי, חשבתי לעצמי, מה אעשה? נותרתי לבד מכל משפחתנו הענפה! או אז חשבתי עליכם והתפללתי שהצלחתם להינצל." לפתע ליאון השתתק, ביקש כוס מים. יוסי רץ והביא לו. כשהושיט את היד לקחת מיוסי את כוס המים, ידו רעדה וזיעה קרה כיסתה את גופו. כשהוא נרגש מאוד שתה קמעה מן המים. בשעה שהמשיך לספר, קולו לא הסתיר את סערת רוחו: "חשבתי על אפרים אחי! חשתי מועקה בלב, פתאום שמעתי את קולו ואת תחנוניו כאשר ביקש שאקח אותו איתי, קולו עדיין מהדהד באוזניי, ואני מיאנתי לקחת אותו כי פחדתי לקחת אחריות על גורלו ואנוכי עודני נער. מאז מצפוני מייסר אותי, אני מרגיש שגזרתי את דינו, לו הייתי לוקח אותו עמי, אפרים היה יכול להיות עמנו. הצער הזה לא מרפה ממני." ואמנם, רגשות האשמה ליוו אותו עד אחרית ימיו.
צבי, שרוב הזמן שמר על איפוק, פנה כעת אל ליאון וביקש: "אל תאשים את עצמך, אינך אשם. כולנו נוצרים בלבנו צלקות שלא יגלידו לעולם. אבל חייבים להמשיך, החיים חזקים יותר."
רגינה חיבקה את ליאון אחיה וביחד בכו זה על כתפי זה. ליאון הרים את ראשו מכתפה, הביט באחותו באהבה גדולה ואמר: "כאשר חילקו ויזה, אשרה לישראל או לאמריקה, הרבה פליטים העדיפו לנסוע לאמריקה או לארגנטינה, אני בחרתי לבוא לישראל כי הייתה לי הרגשה שאם ניצלתם העדפתם לעלות לארץ ישראל ולא להגר לאמריקה. כשעלינו ארצה התחלתי לחפש אתכם ולא מצאתי. והנה אני באוטובוס, פתאום שמעתי את קולך, לא סמכתי על אוזניי, חשבתי שאני חולם, וכשהבנתי שהחלום היה למציאות, מצאתי אותך, אחותי, ואת משפחתך היקרה. זה הרגע המאושר בחיי."
יוסי הפר את שתיקתו כאשר שאל: "אימא, איך ידעת שדוד ליאון היחיד שישרוד?"
"הייתה לי הרגשה, כיוון שאחי ליאון הוא ’שייגץ’, אמרתי לכם!" השיבה רגינה בקול נרגש והביטה באחיה בעיניים בורקות, מהתרגשות ומאהבה גדולה.
היה זה יום שישי, היום קצר, ודורה רעייתו של ליאון ודאי דואגת על שבושש להגיע. לכן, על אף שרצה להישאר, נאלץ ליאון להיפרד בלב כבד ממשפחתו כדי להספיק להגיע לאוטובוס שיסיע אותו לחדרה ומשם לגבעת אולגה, מקום מגוריו. בטרם נפרד הזמינה אותו רגינה לבוא לבקר עם אשתו ובתם. "אני רוצה להכיר את רעייתך ואת בתך! ביתי הוא ביתכם." ואכן, כך היה לאורך שנים.

שבת שלום!

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }