נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > סיפורי יוסף
4 לנובמבר 2016
סיפורי יוסף
יוסף פינס, 2016-11-04 - 10:00

 "הידידות"

כל הזכויות שמורות

 

אקדים ואומר: התחבטתי עם עצמי, אם לספר סיפור זה או להשאירו גנוז בליבי, בסוף החלטתי לספר.
להלן הסיפור:
מעשה שהיה כך היה, כנער אהבתי לדוג ולטייל בשדות ליד מעגן מיכאל, אזור מרהיב ביופיו. תוך כדי טיול גיליתי מקום מדהים שנקרא "אגם תמסח" הוא אחד היובלים של נחל התנינים. המקום היה מטופח להפליא עטור מדשאות רחבות, דשא טבעי ושיחי פטל ובמרכזו מעיין נובע ומימיו צלולים. מלא דגים, אמנונים, קרפיונים וגם שפמונים. כיום מקום יפה זה, הפך ג’ונגל!!!
מיום שגיליתי מקום קסום זה היינו יוצאים משכונתנו נווה רמז, יורדים לאגם דרך הוואדי, חוצים את כביש 4 ובמחסום הרכבת פנינו שמאלה, צועדים מרחק של קילומטר בערך ומגיעים למקום- גן עדן עלי אדמות.
רוב ילדי השכונה הכירו את המקום וככה ביחד בנים ובנות ירדנו לאגם. עשינו תחרויות שחיה ומשחקי מים, זאת הייתה חוויה מדהימה שקשה לתארה במילים ובלתי נשכחת.
עודנו במים שוחים ומשתובבים, הופיעו למקום שני נערים שהתברר שהם מעליית הנוער השוהים במעגן מיכאל. אחד מהשניים פנה אלינו ושאל: "מאין באתם?" עניתי לו: "מרמז מזיכרון יעקב." "אה, אתם מעשירי זכרון!" השיב הנער בלעג. "לא, אנחנו עולים חדשים הגרים בשכונת רמז" השיבותי. "אם כך, שאו רגליכם והסתלקו מכאן, מיד! השטח שייך למעגן מיכאל!" עניתי לו: "ראה המקום גדול, יש מספיק מקום לכם ולנו, לא!" כשהוא זועם וזועף אמר: "תסתלקו מהר או שנכה אתכם!" לא עניתי לו וגם חבריי שתקו. המשכנו לשחות. עודנו שוחים, הנער בעזות מצח אסף את בגדינו ואיים להשליכם למים. הנער, הגדיש את הסאה הן בדיבורו והן בהתנהגותו, על כן מיד יצאתי מהמים לקחתי מידיו את בגדינו והנחתי אותם הרחק מהמים. כששמתי פעמיי חזרה למים ראיתי את הנער עומד מולי, מתגרה ומאיים להכותני, מכות נמרצות. לא פחדתי אדרבה, אמרתי לו: "תנסה!" לא הספקתי לסיים את המילה הוא רץ לעברי כנשוך נחש, ידיו קפוצות לאגרופים דחף אותי, לא שתקתי ולא היססתי, מיד החזרתי לו מנה אחת אפיים. התקוטטנו והתפלשנו בחול, בו בזמן חברו הצטרף לעזרתו, נותרתי לבדי עם שניהם. לא חשבתי פעמיים הכיתי את שניהם. אחרי שהכיתי אותם מכות נמרצות הם הלכו ממני והתיישבו כשראשם בין ברכיהם. האמת חששתי שמא יש ברשותם אולר ועוד יפתיעוני, אך למזלי הם קמו והנער שהיה הדברן ביניהם, אמר בכעס: "אני הולך לקיבוץ להביא תגבורת ואלמד אתכם לקח." ועזבו את המקום.
תהיתי, למה שני חבריי שאת שמם לא אזכיר לא נחלצו לעזרתי, מול הנערים התוקפים. המום וכועס שאלתים: "מה קרה לכם למה לא קמתם לעזור לי?" האחד שתק. והשני השיב לי בחיוך מלא סיפוק שלא מש מפניו: "אתה זוכר כשהיינו ילדים איך אהבת לתת לי צ’פחות ואף להכותני? כל כך חיכיתי לרגע הזה לראותך חוטף מכות, לכן לא רציתי לעזור לך!!"
שתקתי ולא המשכתי לשאול. אך הדבר הטריד את מנוחתי שנים רבות.
חשבתי לעצמי, זה יפה שיש הרבה חברים, אבל, מה שחשוב באמת לחיים זה שיהיה לצידך חבר אמיתי, כשבאים נגדך.
לא בחרתי לספר סיפור זה על רקע אישי אלא כשיעור לחיים כי השמחה לאיד פשטה כאש בשדה קוצים, אופפת את החברה שלנו ומפוררת אותנו מבפנים.
חומר למחשבה!
שבת שלום!!

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }