נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לילדים
חגיגת סרטים בקיסריה
גפן מגזין המושבות > כללי > טור דיעה - רוני עקריש
11 לנובמבר 2016
טור דיעה - רוני עקריש
רוני עקריש, 2016-11-11 - 10:00

 "קצת מהכל" - גם אללה רוצה לישון ...

כל הזכויות שמורות

 

תשמעו סיפור שקרה פעם מזמן, כשהיתה פה אמונה מוחלטת בצידקת הדרך: עת הייתי נער צעיר בחיפה של סוף שנות השישים.
מקריאות אללה וואכבר שבקעו ממסגד משכונה של תושבים ערבים המרוחקת בסך הכל כ-300 מטר מרחק אווירי שבעיר התחתית, התעוררנו באשמורת בוקר אחד לקול צלילי המואזין שלראשונה היה מוקלט, ועד אותו יום קולו לא נשמע ברמה באמצעות רמקולים רבי עוצמה, וכך היה זה ברצף כמה שבועות בשלהי הקיץ, מזגנים לא היה בנמצא בתקופה הזאת, חלונות הבית היו פתוחים לרווחה ולפתע בשעה 3-4 לפנות בוקר אתה חוטף איזה אללה וואכבר אחד עמוק בעור התוף שמקפיץ את כל בני הבית, וכל תושבי השכונה כאילו הניחו את הרמקול מטר מהאוזן שלך, ומפלס העצבים הופך להיות גבוה מכמות הדציבלים שספגת ורבבות רטינות וכעסים של אזרחים דיירי האזור מרוטי עצבים, טרוטי שינה...שחלאס כבר! שאללה עייף, תעזבו אותו עכשיו, גם הוא רוצה לישון... ושאללה יקח אותכם יחד עם הרמקול שלכם... וכיו"ב, לא הצליחו להוריד דציבל אחד שחדר לעור התוף כאילו דפקו לך במצלתיים על האוזניים... כל השליחים אל המכובדים הערבים שכולם הכירו שם את כולם, וכל הבקשות של השכנים למסגד להנמיך הווליום ולשמור על השקט "והסטטוס קוו" שהיה נהוג עד אז נענו בשלילה, ובתירוצים של, זאת חובתינו, זה בלתי ניתן לשינוי עכשיו, זה הנוהג שלנו, (מה שלא היה נהוג עם רעש כזה באמצעות רמקולים רבי עוצמה...) ועוד כל מיני תירוצים וסיבות מדוע לא ניתן להפסיק את המטרד הקשה הזה, גם פניות למשטרה שביקשה מהם להתחשב בשכנים לא צלחו ...
היו אלו ימי הסליחות בחודש אלול והתחלת מלחמת ההתשה עם המצרים שבסוף שנות השישים, לתושבי השכונה הסיוט הזה התחיל פשוט להמאס, בצר להם הם החליטו לעשות מעשה, ובוקר אחד פשוט דאגו שהרמקול לא יהיה "תקין", כך אכן היה והשקט חזר לשכונה, אבל לא להרבה זמן, כי כעבור כמה ימים הערבים במסגד התקינו רמקול חדש וחזק יותר, אולם הוא הספיק לקרקר רק בוקר אחד! כי למחרת צלפו עליו אבנים גדולות שהושלכו בחמת זעם באמצע הלילה, עד שהוא שבק.. אנשי המסגד לא אמרו "נואש" ובפעם השלישית הם תלו אותו יותר גבוה, והרעש המשיך להטריד, אבל מסתבר שלא לאורך זמן, כי לאחד מתושבי השכונה שיצא לחופשה קצרה ממילואים עם רובה העוזי שלו, זה היה יותר מידי... ובאשמורת הבוקר הראשונה בליל חופשתו הראשון, כשקול המואזין בקע בעוצמה מהרמקול של המסגד, וביצע את ההשכמה הכפויה, הוא פשוט קם וצלף בו כמה כדורים שהשתיקו אותו לצמיתות... ועד היום חוץ מהמשטרה כל השכונה יודעת מי היה הצלף ....
מאותו בוקר קול הרמקולים רבי העוצמה פסקו וקול המואזין חזר להשמע בקולו הטבעי כפי שהיה תמיד, ולא נשמע כבר באזור השכונה.
לימים פרצה שריפה במסגד הזה ונגרם לו נזק, למרות האשמות אנשי המסגד את תושבי השכונה בהצתה הסתבר לבסוף שהשריפה פרצה כתוצאה מקצר שנבע משימוש שלא כחוק בלוח חשמל שהם חיברו שם... השקט חזר לשכונה שבנתיים שינתה פניה מאז לבלי הכר... אולם קולו של המואזין נדם שם עד היום....
והמעניין שהסיפור הזה: שום עיתון, שום תקשורת דאז, שום תחנות טי ווי שום פרשן שום "ארגוני זכויות אדם" ושום קרן כזו או אחרת, לא הקימו אולפנים, לא פימפמו בוקר ערב ולילה, לא זעקו צעקו וגעשו שהיה שם "טרור" יהודי... ותתפלאו, אפילו חלק לא מבוטל מהתושבים הערבים ש"השתחררו" גם הם מעול היקיצה המוטרפת הזאת נשמו לרווחה וחלקם אף הודו ככה בשקט לשכניהם היהודים על השתקת המטרד הזה ...

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מצלמים את המועצה הכי יפה בארץ!
מה״סוהו״ בניו יורק לזכרון יעקב
נשיאה חדשה לרוטרי בבנימינה

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }