נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > שאלה של חינוך
11 לנובמבר 2016
שאלה של חינוך
ריקי לוי, 2016-11-11 - 10:00

 לאפשר לילד ללכת בדרכו -״לך לך״

כל הזכויות שמורות

 

העיסוק בחינוך מאפשר למחנך, הבוגר האחראי, להוביל את הילד להבנת סדרי עולם - עולמו הפנימי והעולם הרחב יותר וחוקיו. לחנך משמע לתת לילד לחשוב בעצמו, לאפשר לילד ללמוד למצוא תשובות לשאלותיו. הילד לומד להכיר את עצמו למול המציאות ולהתמודד חברתית, תקשורתית, טכנולוגית, ערכית... הילד לומד בעזרת חושיו לזהות, לראות, להבדיל, ליישם, להבחין ולהבין. נשאלת השאלה האם המחנך מחנך ללמידה מתוך העברת ידע או שהלמידה היא למידה משמעותית שהילד לוקח חלק בלחקור, לבדוק, לשאול, לתהות ולחוות... לטעות לתקן... הילד לומד מהמודל שמולו כיצד ללמוד.
נשאלתי מתי לשחרר, מתי לאפשר לילד ללכת בדרכו? מתי אפשר להגיד לילד, ״לך לך״? עשה מה שנכון לך! או לחילופין עשה, רק עזוב אותנו! או סומכים עליך תנסה, תראה הכול יהיה בסדר, תספר לנו האם זה היה נכון? או אולי טעינו. דברים היוצאים מלב המחנך/הורה, נכנסים היישר לליבו של הילד, כאשר הורה/מחנך, מתכוון למה שהוא אומר באמת ובתמים הילד חש זאת.
הורים מנסים לגונן על הילד להדריך, ללמד מניסיון חייהם, הגורם לפעמים לגונן יתר על המידה, הרצון העז נובע מחד ברמה האישית ניסיונם של ההורים (דברים שהם חוו) ומאידך ניסיונם של אנשים קרובים אליהם ברמת הצפייה באנשים אחרים. או שהם שמעו משהו על תוצאות מעשה מסוים. החשש של הורה/המחנך שהילד יחווה חוויות לא נעימות העלולות לפגוע בו ולעצבו לאדם שונה מהחלום שייחלו לו. וכן הקושי של ההורים מפגיעות של ילדיהם גורמת להם לעטוף אותם לפעמים יתר על המידה. לתת מסרים מבולבלים בשל הפחד הדאגה לילד והתוצאה לכך בד״כ שהילד מאבד מהביטחון שלו, המסרים שהוא מקבל מהולים בפחדים. הרבה הורים הכנים עם עצמם מספרים שהחשש שלהם לשחרר נובע מההבנה שהילד עלול לחוות חוויות שהם עברו בעצמם והשאירו בהם חותם לא נוח. אני מאמינה שלכל גיל יש את ה״לך לך״ שלו.
חוויה ראשונית של ההורים, הינה הבכי הראשון של הילד מה עושים? איך מזהים בכי של רעב, כאב, או תשומת לב, מתי משחררים ומאפשרים לילד לבכות?
חוויה שנייה, מעבר לידיים אחרות, אבא, סבים סבתות דודים....
חוויה שלישית, מעבר למשפחתון - מעון, אח"כ גן, ביה"ס יסודי, תיכון, צבא....
תמיד נפגוש הורים שקשה להם יותר, הם נאחזים בכל צליל שהם שומעים ומתחילים "להתערבב" עם הדמיון בהתאם לאופיים. לעומתם יש הורים המאפשרים לילדים לבכות מעט, מאפשרים לילד לעבור לידיים אחרות, מאפשרים לילד לצמוח לגדול, ולהכיר, לחקור, לתהות ולטעות גם כשהם אינם בסביבה. הורים כאלה סומכים על המערכת החינוכית על האדם = מחנך שמולם ונותנים בטחון לילד ומעבירים מסר שהם סומכים עליו.
הרעיון שהשחרור, או הרחבת הגבולות תלוי גיל, לכל גיל יש תחומי דעת שונים התואמים את היכולת. הקוגניטיבית של הילד והיכולת הרגשית של הילד.
ילד קטן דורש בצעקות, מכיוון שהוא לא יודע לדבר, הוא רוצה לרדת מהידיים או מהלול ודורש שיאפשרו לו לזחול בכל מקום. על ההורה והמחנך לדאוג למקום בטיחותי עם גבולות המקום, שלא יהיה מקום פתוח ללא יכולת לראות את הילד, שחלילה הילד לא יפגע.. יש לדאוג שלא יהיו חפצים חדים, מדרגות מסוכנות, שהילד לא ייפול או חפצים קטנים שחלילה לא יבלע.. רצוי להכין את השטח מראש ואז ההורה לא ירוץ בכל פעם או יקפוץ בבהלה, כנ״ל בגיל גדול יותר שהילד רץ כמה חיכינו לצעד הראשון ואח"כ לריצה... ואז המציאות וההיגיון מעוררים ומזכירים לנו ששלומו של הילד הוא, עיקר העיקרים!
כך כל גיל והתפתחות המוטורית והשכלית שלו. אנו משחררים או עוצרים במקום שלדעתנו מהווה סכנה עבור הילדים שלנו.
הורה/מחנך צריך להיות העוגן של הילד מקום שבו הילד ירגיש הכי בטוח ושיש לו על מי לסמוך. יחד עם זאת שלא יהיה לו בטחון מופרז אשר יגרום לו לסכן את חייו או לחילופין יחזק ויקשיח את אופיו ויהפוך להיות מרדן ״אני יודע" ״אני רוצה״ ״אני מחליט״ ״אני מבין״ ״אתם לא תחליטו עלי״ ״אתם לא סומכים עלי״! ההבנה שלילד יש רצונות, שאיפות, חלומות אינה סותרת את ההבנה והידיעה שעל ההורה מחד להסביר לילד מהן ההשלכות של כל מעשה ומאידך גיסא, להראות לו שאנחנו סומכים עליו, יש על מי לסמוך. באותה נשימה ללא סתירה מותר לטעות ומטעויות לומדים. השילוב הזה של הקשבה נקייה הבנת הצורך ולקיחת אחריות על תוצאה תהיה אשר תהיה, מובילה את הילד ״לפרוש כנפיים״ מתוך הבנה שיש נשר בשמיים להיות חופשי אבל במידתיות.
כמחנכים/כהורים, יש לנו קושי לשחרר מכיוון שאנחנו לימודי ניסיון, לכן הדאגה שלנו גדולה יותר. מניסיון, ביום ששחרתי הייתה לי הקלה ותמיד הופתעתי לטובה ״באמת יש על מי לסמוך״ בואו נאפשר לילדים לשאול שאלות, לנסות להבין מה תהיה התוצאה לבחירה שלהם, לאפשר להם להסביר מה עומד מאחורי החלטה זו או אחרת, נאפשר לילד, לבחור, לבדוק, לחקור, וביחד נשב נסיק מסקנות ונגלה הבנה חדשה המולידה הבנה נוספת.
זכרו הורים אנחנו הפנס המאיר את הדרך לילד, הילד הוא הצועד ורק הוא, זו דרכו! התרמיל על גבך בתוכו הציוד הנדרש ואנחנו סומכים עליך
״לך לך" ילדי דרך צלחה. תמיד לרשותך!
צידה לדרך/לאה נאור

״אם אתה יוצא לדרך
העולה אל ההרים,
היזהר שלא תיקח
איתך דברים מיותרים.

קח חלום -
לא כבד מדי,
ושמחה -
לא גדולה מדי,
וגם שיר
לא ארוך מדי.
זה די.

יש נופים יפים בדרך
העולה אל ההרים.
התרמיל מושך למטה,
פה עוזרים רק השירים.

קח חלום....

הכותבת הינה בעלת תואר שני M.A בחינוך 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }