נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > סיפורי יוסף – מעשה בבדואי
4 לאוגוסט 2016
סיפורי יוסף – מעשה בבדואי
יוסף פינס, 2016-08-04 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 שנות ה-60 לאחר שירותי הצבאי, התקבלתי לעבודה כנהג על משאיתו של ישראל מרמלה, כנהג משאית על מק דבל, עבדתי בדרום בהובלת חומר ואדי מאזור תל אל-מלח, המכונה כיום תל מלחתה (לאור הזיהוי האפשרי לעיר קדומה). את החומר העמסנו מוואדיות לכן הוא נקרא חומר ואדי. לפני כן, ניפו ע"י נפות את החומר מסלעים ואת החומר המנופה הובלתי לכבישת הכביש מצפון לבאר שבע, לכביש ערד שנסלל באותה התקופה. מאחר שהעבודה הייתה בחודשי הקיץ, הנהיגה הייתה מאוד קשה, בגלל השרב היו לי הרבה תקלות עם נקרים בצמיגים..
עבדתי סביב לשעון משעות הבוקר המוקדמות ועד שקיעת החמה. בתום יום עבודה מפרך הייתי יושב לארוחת צהריים וערב ביחד. כך חסכתי ארוחה. בשעות הערב הייתי מותש ישבתי לנוח ומיד נרדמתי עד שעות הבוקר, השכם בבוקר קמתי מהר לעבודה.
תוך כדי העבודה התוודעתי לתושבים הבדואים, כך הכרתי בדואי כבן 25. הבדואי הזמין אותי ועוד נהג לבא למאהל שלו הנמצא בסביבת תל-אל-מלח לשתות קפה וגם לאכול, אני סירבתי בנימוס מטעמי כשרות.
אני המדבר על כשרות, תשמעו סיפור שקרה לי: הייתי אוכל במסעדה בבאר שבע שהיה מנהל אותה בחור בשם יעקב, את שם המסעדה איני זוכר, אך אני זוכר בוודאות שהמסעדה הייתה במרכז לא רחוק מבית המשפט של באר שבע. כל כך אהבתי לאכול שם, הייתי מגיע עייף, מתיישב ומזמין: צלחת מרק עוף עם אטריות בתוספת צ’יפס וכבד עם בצל ושתיה ממותקת עם פטל.
לימים כשעזבתי את העבודה וחזרתי לזכרון יעקב נודע לי שהכבד שהיה עשוי כל כך טוב, כל כך נעים לחיך, היה מכבד גמלים... והמסעדה נסגרה! חלחלה אחזה בי.
אהבתי את שעות הבוקר המוקדמות לאחר שהעמיסו את חומר הוואדי על המשאית, נסעתי בהילוך נמוך, הסתכלתי על הנוף ונהניתי. מדובר בנוף מרהיב ביופיו. הגבעות שמסביב בצבעי זהב, פסים חומים, שחורים, וירקרק וקרני השמש החודרות בינות לגבעות יצרו מחזה מרהיב.
מידי פעם הייתי רואה שיירת גמלים ועדרי כבשים חולפים להנאתם למרגלות הגבעות. פעם נער רועה בלבוש שחור ופעם הייתי רואה נערה לבושה שחור, רועה את העדרים. הייתי חושב לעצמי איזו מין שלווה. המשכתי לנסוע לאט נתתי דרור לדמיוני להובילני, כך הפכתי את הגבעות ליצורים ענקיים פרהיסטוריים ואני נוסע דוהר מהר ביניהם ושובל אבק שיצרתי מהנסיעה המהירה הפריעה את מנוחת היצורים ואני ממשיך לדמיין עד שהשמש החמה והיוקדת גרמה לי להתנער מהרגעים הקסומים שאפפוני לאורך הדרך. החום היה בלתי נסבל.
והנה יום אחד הבדואי הצעיר שהכרתי שאת שמו איני זוכר, אך בשביל הסיפור אקרא לו "נביל", נביל ניגש אליי וביקש שאסיע אותו למרכז טיפולים שהיה ממוקם על ראש גבעה קרוב לכביש ערד שנסלל. בזמן הנסיעה, עקב האבק, סגרתי את החלונות, והחום היה בלתי נסבל, נביל שישב לידי בקבינה, הפיץ ריח זיעה חריף. חשתי מחנק, היה קשה לי להתמודד עם ריח הזיעה ובנוסף היה ספוג בריח עשן, כמו דג מעושן, די! לא יכולתי לנשום הרגשתי מחנק, מעיי התהפכו, ועד שהגעתי למקום חפצו, נראה לי כנצח. סוף סוף הבאתי אותו עד הגבעה, הוא ירד אמר "סלמת" והלך.
עברו ימים ולא פגשתי את נביל, והנה יום אחד הגעתי למחצבה ונביל היה במקום וחיכה לבואי, דרשתי בשלומו ותוך כך נביל הציג בפני שקית ובתוכה קלף ואבן. שאלתי: "מה זה?" והוא השיב לי שהקלף והאבן
(=חלוק נחל) משמשים לו תרופה לכאב הראש שהוא סובל, לדבריו מדובר בכאבים איומים שלא נותנים לו מנוח. השקית הייתה תלויה על חוט שקשור לעקל שלראשו וכאשר הוא מתהלך השקית מתנדנדת ומכה לו בעורף והמכה הקלה על כאבי הראש, כך אמר. חשבתי לעצמי: ’הכאב בעורפו מהשקית מסיח דעתו מכאבי הראש’ אבל, אמרתי לו: "יופי, אם זה עוזר לך, בהצלחה".
ואז הוא ביקש להצטרף אליי לנסיעות למשך כל היום, כמובן שסירבתי, אך הוא בשלו. ברגע שסיימו להעמיס את חומר הוואדי, נכנסתי במהירות למשאית והתחלתי בנסיעה. הבדואי לא ויתר, רץ אחרי המשאית, עד שלא ראיתי אותו במראות יותר. כשהגעתי למסלול שבו הייתי צריך לשפוך את החומר, הרמתי את המגבה ונסעתי קדימה, עברתי מספר מטרים כאשר אחד העובדים שסלל את הכביש צעק לי תעצור ותוריד את המגבה. לא הבנתי למה והמשכתי לנסוע עוד קצת וכשעצרתי, נדהמתי לראות את הבלתי ייאמן, הבדואי היה על הארגז ואני שפכתי אותו עם החומר, לא ידעתי אם לזעוק או לצחוק. הסתכלתי עליו כלא מאמין וחשבתי: ’איזה מזל הוא נשרט קלות ונשאר בחיים’.
לא הבנתי איך הוא הצליח לטפס ולעלות על הארגז, לכן שאלתיו: איך ומה עשית?" והוא ענה לי, "החלטתי שאני מוכרח לנסוע אתך, לא רצית לקחת אותי, טיפסתי תוך כדי שאתה נוסע ועליתי על הארגז". איזה יצור!! הסיפור נגמר בזה שנאלצתי לעשות סולחה אתו. הוא הזמין אותי למאהל שלו, נעניתי להזמנה, אכלתי אורז בלי בשר, בישיבה מזרחית ובידיים, היה נחמד.
ושמעתי...... סיפורים אין ספור ......

שבת שלום.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
פסטיבל "ימים של קולנוע" יולי 2019 - הכניסה לכל האירועים חופשית
ידיעה לציבור- נערות הוטרדו מינית במרחב הציבורי
מוזיאון למורשת השייטת ומרכז לפיתוח מנהיגות, נוער וחינוך יוקם בעתלית
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
ידיעה לציבור- נערות הוטרדו מינית במרחב הציבורי
מוזיאון למורשת השייטת ומרכז לפיתוח מנהיגות, נוער וחינוך יוקם בעתלית
משתפים פעולה למען העסקים והתעשייה
תיק החשדות נסגר! ״הצדק יצא לאור״