נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
אירועי תרבות 8-14/11
גפן מגזין המושבות > כללי > תושבים מספרים הגנה בצל הלהבות
30 לנובמבר 2016
תושבים מספרים הגנה בצל הלהבות
מערכת הגפן, 2016-11-30 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 

אירית ראם
יום שלישי, יום שהתחיל רגיל ושגרתי, השעה 12:30, רגע לפני שאני יוצאת מהבית לאיסוף הרגיל מבית ספר, הנייד מצפצף, הודעות נכנסות אחת אחרי השנייה. מציצה במסך, חשכו עיני הורים מבקשים עדכון מהמורה של בני יהונתן, שושי, מה מצב הילדים, מבינים שיש שריפה בסמוך לבית הספר. תוך שניה הייתי ברכב עם מיכאל בני, תינוק בן 9 חודשים. בדרך מעדכנת את בעלי שנמצא בחו״ל על השריפה ונוסעת על ״אוטומט״.
אני מגיעה לאזור וילות בחורש, ציר התנועה תקוע ורעש נוראי של סירנות, רכבי ההצלה. כאשר אני מגיעה לצומת פינלס-התאנה אני רואה שכל בית הספר בתוך פטריית עשן, עשן סמיך, שחור, מתחיל החנק. הרכב מלא עשן, התינוק נחנק ודומע ואני בקריסה. לא מצליחה לזוז עם הרכב, תינוק שנחנק ואצלי המחשבות הנוראות מכל על ילדיי שנמצאים בביהס ועוברים את הדבר הזה. עוד בדרך קיבלתי טלפון מהמורה של בתי ליאור, המורה אורית, שאמרה לי לא לדאוג ליאור בסדר והיא לידה מחכה לי. ביקשתי מיד לדעת אם ליאור רואה את יהונתן, בני שלומד בכיתה א׳, המורה אישרה שכן, ליאור ראתה אותו. אם לא הייתי מקבלת את הטלפון הזה, לא הייתי יודעת מה היה קורה איתי בדקות קשות אלה, דקות שאני מנסה לפלס את דרכי לשער התחתון של ביהס החורש וכלום לא זז. ידעתי שלא אוכל להחנות בצד ולרוץ לשער, מה שהיה הגיוני לעשות באותם רגעים, פחדתי על מיכאל, שיחנק מהעשן. בסופו של דבר הודות לאחד האבות שהיה שם ועזר לשחרר את התנועה הגעתי לשער התחתון. עצרתי על הכיכר שמול השער. שוטר כיוון אותי לירידה להשאיר שם את הרכב ולהגיע לאסוף את ילדיי. אמרתי שלא אוכל להוציא תינוק שגם ככה ברכב דומע ומשתעל וביקשתי שישמור עליו. אותו שוטר חרג לרגע מתפקידו, הבין את מצבי, הייתי על סף קריסה, נקרעת בין הילדים שמחכים לי לבין מיכאל שלא יכולה להוציא מהרכב, מיד נכנס לרכב סגר ושמר עליו. רצתי לרחבת ביהס, הראות הייתה קשה, העשן שרף בעיניים, העשן חנק.
ילדים בכו, מורות כיוונו הורים לילדיהם, מחפשת את ליאור ויהונתן ולא מוצאת.
אני זוכרת את המורה אורית, של ליאור, נתנה לי יד ורצה איתי ממוקד אחד לשני בחיפוש. כולם ראו אותם ביחד. אך אף אחד לא מוצא אותם באותם רגעים. המורה שושי של יהונתן צעקה הם ברחבת הכניסה, אך הם לא שם. דקות אימה, מורטות עצבים, רק לראות אותם ולהסתלק משם.
לא זוכרת מי מצא, שניהם עמדו שלובי ידיים ליד ההסעות, העיניים שפגשתי, מבט שלא אשכח לעולם. לקחתי את התיקים ורצנו מיד לרכב, העשן הסמיך היה מחניק, היינו בתוך פטריית עשן, השמים היו כתומים. נכנסנו. כולנו ברכב. מסתובבת לאחור רק לוודא עם עצמי שאני רואה אותם איתי. יורדים עם הרכב לכיוון מול זכרון ומשם עולים למעיין צבי, עשן גדול בעלייה, בחורש.
זהו, הראש כבר חושב על אסון הכרמל, האש בכל מקום, היא סוגרת עלינו מכל הכיוונים והמחשבה איך אני עושה פרסה בכביש הזה, בעלייה ולמה בכלל נסעתי משם?! ולמה אין פה אף אחד שמכוון לאן לנסוע?! עולה עם הכביש, מבינה שלמרות העשן סיימתי את הכביש ורק רוצה להגיע למקום מבטחים, בלי עשן ובלי אש.
שוב מסתכלת, כולם באוטו! יצאנו משם, פחד אימה עדיין אוחז בי.
הגענו הבייתה, חלומות, רחוק ממוקד השריפות, רק שם אני מתפרקת ומחבקת את ליאור ויהונתן, מרגישה את ההקלה ההדדית.
ילדים מפוחדים, ליאור בוכה, ילדים שעברו רגעי אימה. יום שהתחיל עם שמים כחולים, חיוך ופרידה עם נשיקה מסתיים עם שמים כתומים, להבות, ריח נורא וילדים שעברו חוויה מטלטלת.
מחבקת ומנשקת ומבינה שזה היה עניין של דקות, הרוחות חזקות מאוד, האש ״קופצת״ ממוקד אחד לשני, עוד כמה דקות שם, היינו נחנקים או נקלעים לאש.
מבינה שזה נס שיצאנו משם ויודעת היום שזה נס גדול, שכולם יצאו משם.
חייבת את תודתי לאותו שוטר שאיני יודעת את שמו, שבתוך כל הלחץ באותו המוקד, הבין את הלחץ הפרטי שלי, נכנס לרכבי, סגר דלתות ושמר על מיכאל.

תודה למורות אורית ניצן ושושי עטייה, שברגעי הלחץ היו שם ותפקדו ומצאו את ילדיי.
תודה לאלוהים שיצאנו משם כולנו!


אביב רייכמן
יום שלישי היה אחד הימים הקשים והמשמועתיים בחיי. ככה פתאום באמצע היום מצאתי את עצמי קרוב לאסון הכרמל 2.
ב12:30 צילצל הטלפון שמורתה של דני אמרה לי בטלפון תבוא עכשיו לבית הספר!!! רעש ילדים והבכי של בנותי נשאר חקוק בזכרוני. נסעתי כמו משוגע שכל שנייה כמו נצח.
שהגעתי לאזור בית ספר החורש הבנתי את גודל הסכנה, פטריית עשן ענקית ריחפה מעל בית הספר.
רצתי לכניסה וראיתי את צוות המורים, ילדים בוכים והורים לחוצים שמנסים פשוט לברוח מהאזור. הבנו שחייבים לפנות את כולם לפני שהאש תתפשט. הורים שבאו לקחת את ילדיהם הכניסו עוד ילדים ככל שיכלו ולקחו אותם מהאזור. חיכינו לאוטובוסים שיגיעו וכל שנייה נראתה כמו נצח.
הרוח התחזקה והאש כבר נכנסה לשטח בית הספר, בשנייה שהאוטובוסים הגיעו העלנו את הילדים הכי מהר שאפשר ופשוט הרחקנו אותם מהגבעה.
3 דקות לאחר שהאוטובוס האחרון עזב את שטח בית ספר ולא נשאר אף ילד התחלנו להבין באיזו צרה אנחנו נמצאים.
קפצתי לכבאית שרצתה להגיע לרחוב יגאל אלון ועלינו על דרך פינלס ובתים בוערים היו משני הצדדים.
כל 50 מטר עצרנו הכבאים פתחו צינורות והתחלנו לכבות את בית הגרמנים, משם המשכנו לכיוון יגאל אלון וברחוב תרעב עצרו אותנו נערים שצעקו שהבתים ברחוב עולים באש.
שוב פרקנו ורצנו לחצרות .
בתים מימין ומשמאל היו בסכנת קיום, האש כבר הייתה בחצרות ועבודה משותפת של לוחמי האש ותושבים עם תושייה נלחמו מול האש הגדולה.
התחושה הייתה שנלחמים על הבית על האדמה שלנו, על החיים של כולנו.
שעתיים שנראו כמו ימים שלמים עברו עד שהשתלטנו על האש הרעה. המקווה העתיק היה כולו מפויח ומימדי ההרס החלו להתבהר. הרגשתי כמו בארמגדון כמו בסוף העולם, רחובות שוממים אפופים בעשן וריח חזק עלינו ומסביבנו.
אין ספק שהתושייה של צוות בית הספר, של הורים, נערים תושבי היישוב. עבודתם המסורה של לוחמי האש שלא ויתרו מנעו אסון ענק שלא יכלנו להכיל.
כל כך הרבה אנשים נתנו יד במשימה היישובית הזו ומגיע להם כל הכבוד. השריפה הזו הייתה קשה ועוצמתית אבל חידדה והראתה את חוזק היישוב והאנשים הגרים בו.
זכינו לקהילה איכותית כזו, למועצה מתפקדת ובית ספר שעמד מול אתגר אולי הקשה ביותר שבית ספר יכול לעמוד מולו ועמדנו בהצלחה.
מפה נצא חזקים יותר ומגובשים יותר!!!

 

 

אבישי כץ
השריפה החלה אצלי כ20 דקות אחרי שהורדתי את ביתי במכינת מיצר ברמת הגולן מודיע לי בני עידן שיש שריפה במערת המייש ומפנים אותם מהחורש, הרגעתי אותו מתוך מחשבה שילד בטח מגזים. ביקשתי מרפי שאול גיסי שיקח גם אותו, הוא תיאר לי שענן שחור מכסה את פינלס בירידה, מייד ויתרתי על הפגישה בטבריה הגברתי מהירות לכיוון זכרון.
בדרך התעדכנתי שהבתים של חברינו גולן גרסטל ורימון עולים באש ודמעות עלו בעיני וחנקו את גרוני.
הכניסות לזכרון נסגרו אבל התעקשתי ונכנסתי גיסי שצפה מביתינו ראה ששורת הדקלים בקרן היסוד ועץ תמר בחצר של משפחת קבסה נדלקת ורץ לכבותם והציל את ביתם משריפה.
ביתי ועומר גרסטל נמצאים יחד במכינה ושמרנו על קשר טלפוני רצוף והתברר לי שדורון גרסטל כנראה נכנס לביתו התקשרתי אליו להציע עזרה והוא זעק תגיע מהר אנחנו נלחמים באש לבד מייד נכנסנו לרכב גיסי, בני, האחיינים ואני ונכנסנו לוילות בחורש בדרך עוד תפסתי כבאית ולקחתי אותה איתנו היא לא יכלה לעבור כי כבאיות אחרות חסמו את רחוב השזיף והתפוח רצנו פנימה וסייענו לכבות את האש אצל משפחת גרסטל רימון והשכנים, ניסינו אצל גולן אך לשווא היה ברור שזו סכנת נפשות הגג קרס.
עמדתי ברחוב עם גיא גולן מביטים בחוסר אונים בבית שעולה באש והנער המקסים ממשיך לחייך ואומר העיקר שכולם בריאים נער ענק!!!
בהמשך התארגנו במסגרת תפקידי בהתנדבות כיו״ר מכבי צעיר לעזרה למועצה ולעומד בראשה, שפה המקום לשבח אותו ואת כל צוותו וארגנו שאטלים לתושבי השכונות הסגורות.
לאחר מכן יצאו בוגרי מכבי ונערי מכינות לסיורים בבתים לטובת מיפוי ועזרה לתושבים הפחד הגדול בהתחלה התחלף באחת לישראל היפה והעוזרת התומכת בעזרה הדדית וגאווה גדולה מילאה את ליבי גם כזכרוני וגם כישראלי.
ביום ה׳ השלישי של השריפות עוד היספקנו לארח משפחה שפונתה מרוממה בחיפה.
תודה לכל האנשים הטובים שנרתמו וכולי תיקווה שהנפגעים ישתקמו במהרה והחיים יחזרו למסלולם

 

 

טיראן כהן: מתנדב ביחידת יחפ״צ של המשטרה ותושב גבעת עדה.
קיבלתי את הידיעה על השריפה שהייתי במקום עבודתי ב״דקסל פארמה״. הוקפצו כוחות כוננות מכל יחידות המשטרה וכיבוי אש באזור, מקום העבודה שלי מיד תרם מסכות נגד אבק ועש, נסעתי דרך כבישים שכבר היו פקוקים וחסומים לזכרון יעקב. כשהגעתי ראיתי אנדרלמוסיה ופאניקה, היו הורים מבוהלים שלא ידעו איך ואם ניתן להגיע לגן בכדי לאסוף את הילד עקב עשן רב שאפף את כל האזור מבלי לדעת מה הדרכים הפנויות. זה הלחיץ מאוד.. המשטרה פעלה באחריות ובקור רוח ודאגה בצורה מיטבית לשמור על חיי אדם. לאחר כמחצית השעה נעשתה הערכה ולאחר שאיפשרו לכוחות החילוץ והכבאים נוספים להגיע פתחו את הציר ואיפשרו לתושבים לנוע בבטיחות ולהוציא את הילדים מהגנים. כל הזמן היה בראשי הבית של הורי ואחיותי שנראה לי מרחוק שנשרף. הגעתי לרחוב החצב שנראה כמו שכונת רפאים, ראיתי כיצד לוחמי האש נלחמים לכבות את השריפה ולשמור על הבתים. לוחמי האש ראויים לכל הערכה גם המשטרה פעלה בצורה מיטבית וראויה להערכה, הם פעלו תוך כדי סריקות בלתי פוסקות גם בפינוי התושבים, שמירת הרכוש כנגד גניבות ושמירה על הצירים. חשתי הקלה שגיליתי שבית הוריי לא הלך... הוא ניזוק ונפגע מהשריפה אבל הבית עומד על תילו. גם הבתים של אחיותיי שמתגוררות בשכונה יצאו בנזק קל. החברה שלי מאפשרת לי בכל רגע לצאת להתנדב בכל אירוע חרום ועל כך תודתי לחברת ״דקסל פארמה״ שאיפשרה להמשיך ולסייע גם בשריפה בחיפה..

 

 

עציון שווילי
השריפה תפסה אותי כשעבדתי בגינה, ראיתי ענן עשן והבנתי שזה לא משהו רגיל, באותם רגעים, בני עוז שעובד ככבאי קיבל טלפון בהול שעליו להתייצב בתחנה, הוא עדכן אותי שמדובר באירוע חריג, השריפה התקדמה לעבר הרחוב שלנו במהירות כשכלתי הגיעה הביתה, לאחר שאספה את נכדיי מבית ספר החורש שגם הוא פונה במהירות, כל הבית היה אפוף עשן, אי אפשר היה לנשום, בחוץ החלו להתעופף גיצים של אש שנפלו והתחילו לשרוף את הדשא שלנו בחוץ.
פיניתי את כל דיירי הבית ונשארתי עם בני הצעיר כפיר לשמור על הגינה והבית כשכל הזמן עוז מעדכן אותנו ונותן לנו הנחיות

 

 

עדות מפקד נפת ״גדור״
אל״מ יובל תורג׳מן, מפקד נפת ״גדור״ של פיקוד העורף במחוז חיפה, תושב זכרון יעקב ואבא לחמישה ילדים מספר לי ״הייתי במילואים ושהיתי באיזור חוף הכרמל.. עתלית שם פונה בית ספר קיבלתי טלפון מהקב״ט ותוך דקות הגעתי למקום האירוע שם חברתי לכוח והתחלנו בפעולות ראשונות של סריקות ופינוי הבתים, פינוי בעלי חיים ואפילו סוסים.. תוך כדי דיברתי עם מפקד כיבוי חדרה לאט לאט צברנו כוח.. בשעתיים הראשונות נשרפו בתים ומכוניות התפוצצו לנגד עיננו היתה כל העת חשיבה על הצלת חיים.
היה הרבה עשן באוויר ובקושי ניתן היה לראות, ראיתי כיצד לוחמי האש נלחמו בחירוף נפש ולא הרפו.
תושבים משכונת וילות בחורש היו גורם מסייע לכיבוי של מוקדי אש קטנים ועזרו מאוד. נכנסו לחצרות ובצינורות הגינה כיבו שריפות של דקים, עצים וסייעו גם בפינוי של תושבים מהבתים.
ביניהם היו נערים שפעלו ועזרו מאוד.
לגבי התושבים שסייעו..זה לא נורא הפתיע אותי, זה מאוד חיזק אותי לראות את ההענות שלהם לפינוי, עזרתם בבלימת האש וצימצום הנזקים תוך ושיתוף פעולה הם היו לעזר רב.
ראש המועצה זיו דשא שאיתו לא הספקתי לעבוד.. מפאת זמנו הקצר בתפקיד, ראוי לכל הערכה על הנהגתו האחראית השקולה והמדהימה תוך שיתוף פעולה מלא עם הכוחות.הוא הנהיג את התנהלות רשות המועצה, היה איתי בכל מוקדי השריפה, חשוב היה לו לסייע בכל רגע. ראש המועצה היה פעיל בכל מקום, מעורב, עוזר, בודק, וגילה מנהיגות ואחריות יוצאת דופן. עובדי המועצה פעלו ביעילות, בסדר ובמסירות. מחלקת החינוך ראוייה לכל הערכה על הפינוי המופתי ומסודר של תלמידי בית ספר ״החורש״, תוך תיכנון והפינוי היה בשליטה מלאה. באירועים מהסוג הזה זה הכרחי.
מעבר לכך מחלקת החינוך הכינה תוכנית חלופית לימים הבאים והתלמידים התארחו בבתי ספר אחרים בזכרון שאירחו אותם.
גם מחלקת הרווחה התנהלה טוב וידעה לכוון את הכוחות בשטח בפינוי חולים וכו׳.
באירוע היתה פגיעה מינימלית, מול אירוע שיכל להגמר הרבה יותר קשה, המענה שניתן יחד עם כל כוחות כיבוי האש ,המשטרה והתושבים, תוך הובלה ומנהיגות אזרחית של זיו דשא ראש המועצה ועובדי המועצה, שתמכו את הפעולות ודיווחו את ההנחיות לתושבים, הם אלו שהיוו את הגורם המשמעותי ביותר שאיפשר את ההתמודדות עם האירוע וסיומו.
לסיכום, אני סבור שעלינו להמשיך להתכונן לכל תרחיש חירום. להדק את המימשקים בין אירגוני החירום השונים ובין פיקוד העורף יחד עם הרשויות המקומיות על מנת שנוכל להתמודד עם מקרים מורכבים כגון אלה ואף קשים יותר.״

 


עמית אורן
השריפה תפסה אותי בבית. שמעתי כמויות הזויות של סירנות, טיפסתי על גג ביתי וראיתי עשן כבד.. הבנתי שזה משהו רציני.. עשיתי מספר טלפונים ויצאתי לדרך ביחד עם ניר מגנזי, אסנת בראון ושומרת איסק שנרתמו במיידית לעזרה. הכבישים היו חסומים ונסענו בדרכים אחרות ... היתה אנדרלמוסיה .. שאלנו את כוחות הבטחון כיצד אנחנו יכולים לעזור ולסייע להם .. הם בדיוק הקימו את החפ״ק.
דאגנו לשוטרים, לכבאים, ללוחמי מג"ב שהגיעו למשימת אבטחה ביישוב, דאגנו להם לאוכל, שתייה, קרמים, גרביים, גופיות, געטקסים, צעיפים, מרקים חמים ותה. כמובן שבמהלך כל האירוע נרתמו עוד מתנדבים נוספים וביחד דאגנו שלא יחסר כלום לאף אחד בשטח.
מאז האירוע פתחנו קבוצת ווטסאפ שמונה 200 מתנדבים וסיירים, אנו נוסעים ומסיירים ברחבי זכרון בכל ערב בשלוש משמרות.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }