18 לאפריל 2019
הכל בעשרה שקלים...
תור הזהב, 2019-04-18 - 10:00:00

כדי לשטוף את אבק הבחירות, יצאו גימלאי זכרון יעקב לטיול אצל השכנים, בעיירה הדרוזית דלית אל כרמל השוכנת במרכז הכרמל

כל הזכויות שמורות

הגמלאים מזכרון יעקב במנזר המוחרקה. נכתב וצולם ע"י "תור הזהב"

אפשר וכמה מהנרשמים/ות לא השכימו בשל התוצאות שהגיעו מאוחר באותו לילה... אבל מי מהם שההתרגשות לא הפריעה את שנתם, יכול היה להשתתף בטיול הנעים שנערך ביום רביעי שלמחרת הבחירות, ובמזג אויר אידיאלי.

הטיול נערך במסגרת פעילות "תור הזהב" שבמתנ"ס זכרון יעקב ובעזרת מחלקת הרווחה של המועצה המקומית, ובהשתתפותה של אילנה מזרחי מנהלת המחלקה וקבוצת המתנדבים/ות  (אף הם גימלאים) ובהם: פופה, עופרה, אלי, חנה, שמעון, שרה ושלומית, הלוקחים חלק במסגרת "תור הזהב" כדי לדרבן ו"לרענן" את הגימלאים/ות הספונים בבתיהם, ולהשתתף בפעילויות השונות, חלקן שכבר התממשו, כמו: טיול לירושלים, מופע "הכבש ה-16" שהתקיים בחג סוכות בחדרה, מסיבת פורים במתנ"ס בהשתתפות כ-100 מוותיקי השכונות, ועוד פעילויות המחכות להם לאורך השנה.
הסיסמא המנחה: "הכל בעשרה שקלים" זהו המחיר אותו הם משלמים עבור הבילוי, משהו המזכיר לכם את מחיר הסרט לגימלאים במסגרת "שלישי בשלייקס"...

הפעם יצאנו לדלית אל כרמל, עיירה דרוזית ותיקה וציורית, מוישיק אברמוביץ האדיב והמנוסה נהג את האוטובוס יוצא הדופן ובו 60 מקומות ישיבה! הוא אסף את המטיילים שהמתינו סמוך לגן טיול ובתחנות נוספות שנקבעו לאיסוף: אגד, המתנ"ס ושכונת נווה שרת (השכונה הדרומית במושבה).

בכניסה לעיירה ד.א.כרמל המתין לנו באדי חסייס אשר ליווה אותנו משך אותו היום לאתרים השונים בעיירה תוך שהיה מקסים, מתחשב, מסייע ודואג למי שהתקשה ללכת במעבר מהאתר לאוטובוס, אין ספק מדובר באיש נעים ונוח, מסביר פנים ומוליך את הקהל בסבלנות רבה, חלק מהטיול הנעים והמרתק עבור הגימלאים (באדי עובד כיועץ אסטרטגי ומלווה קבוצות).

מימין באדי חסייס מדלית אל כרמל שליווה והדריך את הקבוצה

המקום הראשון בו ביקרנו היה מנזר "דיר אל מוחרקה" מנזר של ה-כרמליתים הנמצא בקרן הכרמל וממנו ניתן לצפות למרחקים, שם העלו בפנינו זכרונות מימי אליהו הנביא ומאבקו בנביאי הבעל... בהמשך בתוך ד.א.כרמל בדרכנו אל יד לבנים, מקום המציין את זיכרם של הלוחמים הדרוזים שנפלו במלחמות בעת שרותם בצבא ההגנה לישראל.

אי אפשר היה שלא לבקר במרכז בו נפגשים וותיקי העיירה ואנשי הדת, כדי לשמוע מהשייח’ הוותיק קאסם נאסר אלדין, האחראי על האתר הקדוש, על המקום בו התחבא במערה אבו איברהים.
מקום בו נבנה מבנה מהודר ואולם רחב המשמש להתכנסות אנשי הדת הדרוזים ובו מקבלים את פני המבקרים שיכולים היו לשבור את הצמא עם קפה ועוגיות שחיכו לבואם.

משם הוליך אותנו באדי חוסייס לאורך אחד הרחובות- אגב זו הזדמנות טובה לציין את הסדר והנקיון ברחובות העיירה. הגענו אל בית מידות שנבנה עוד בימים בהם השתלטו הטורקים על הארץ ושייך למשפחת חסון, בבית הנאה, המבטא רק חלק מיופיו המלא עת נבנה בידי המשפחה, מתגוררת היום צדיקה חסון אשר לקחה על עצמה מנעוריה תחת החינוך המייטיב שקיבלה מהוריה, לקדם את מעמד האישה הדרוזית.
היא עושה כן בהצלחה מזה שנים רבות. פגשנו אותה חייכנית תוך שהיא מגוללת בפנינו בהומור, כמה פכים מחייה המיוחדים, ביתה ומשפחתה, אל תוותרו כמובן על הזעתר והלבנה שהיא מציגה, זו דרכה לקבל את התמורה למבקרים בחצרה...

משם ירדנו אל הבית בו התגורר בעיירה, העיתונאי והמשורר נפתלי אימבר מי שהנחיל לנו את הימנון "התקווה" אותו כתב כאשר התגורר כאן.
שמענו את סיפורו ועל המפגשים שהיו לו עם מנהיגי הדרוזים ובמסגרתם החלה וגם נכרתה בהמשך, אותה ברית דמים מופלאה שבין הדרוזים יושבי הארץ לבין היהודים השבים כדי לחדש את מולדתם.

ביד לבנים המשיך באדי לספר על מכמני האמונה הדרוזית, ספרי הקודש, הסודות, גלגול הנשמות שבאמונתם ואיך לא, גם על השעור הגבוה של הדרוזים במדינת ישראל המתגייסים לשרות ביחידות הקרביות של צה"ל, באדי עצמו שרת כקצין ב-צנחנים ויכול היה לספר על אותו שרות של בני העדה המחרפים את נפשם, כאשר רבים מהם הקריבו את חייהם, צויינו לשבח והונצחו בבתי העלמין הצבאיים שהוקמו לזכרם, ובהם מצבות אישיות כמו לכל אחד מחללי צה"ל, מצבות אישיות שלא כפי הנהוג עם מי מבני הקהילה שהלך לעולמו שלא כחלל מהמשרתים בכוחות הביטחון.
אחרי שלמדנו קומץ מן הדברים היקרים לבני העדה הדרוזים ולחייהם, הגענו למוזיאון "המורשת הדרוזית" כאן באופן מסחרי משהו קיבלנו מפיו של המחנך מועין חלבי ורעיתו פותה, הסבר על פעילות המשפחה וההקשר אל הצמחים שבסביבתם, אי אפשר לדלג על הביקור אצלם בלי לקלוט מושג על חייהם של הדרוזים, המזון הקרוב לטבע, התבלינים שמן הזית והתמרוקים שאפשר לרכוש במקום.

נגעתי בכל בריפרוף, משם יצאו הגימלאים לשוטט בשוק ובין החנויות והמאכלים שברחובה הראשי של העיירה הדרוזית ד.א.כרמל שממנה טעמנו רק לקט... עיירה בה עוברות מדי יום וודאי בסופי השבוע אלפים ועשרות אלפים של מכוניות ונוסעים הבאים להביט ולהריח מהקסם שמשרים החיים במקום כאן ליד ה"שכונה" שלנו, להציץ בניפלאות חיי הדרוזים, עדה וותיקה שרק חלקה הצנוע (כ-150 אלף) חיים בישראל מתוך קצת פחות מ-2 מליון דרוזים בסה"כ כאשר חלקם הגדול מתגורר בסורייה ובלבנון. בישראל חיים הדרוזים על הכרמל, בגליל וברמת הגולן, רובם כמובן אזרחים שווי זכויות אולם כ-20 אלף דרוזים החיים ברמת הגולן וויתר על זכותם האזרחית בשל הקשרים הענפים עם הדרוזים בסורייה.

חלק מהמהפכה שהוליכה צדיקה חסון קשור לעלייה הדרמטית שבהשתלבות הנשים הדרוזיות בהשכלה ובעבודה. רבים מבני העדה משלימים תארים אקדמאיים בגלרייה ארוכה של תחומים והם משתלבים בכל תחומי המדע והעבודה בארץ, שעור העבריינות בקרב בני העדה נמוך בהרבה ממה שהתרגלנו במחוזותינו...

עוד על העדה, סמליה, הדת והשתלבותה תוכלו כמובן למצוא "בבית הספר" של האינטרנט, אך אין להשוות ביקור במחשב לביקור ומיפגש אמיתי פנים אל פנים, מה שטעמו כזית הגימלאים שנהנו והודו לטורחים והמארגנים.

בדברי תודה של פופה העומדת בראש קבוצת המתנדבים נאמר: "תודה על יום מהנה, טיול מעניין, על הרגישות שלך כלפי האזרחים הותיקים ועל שיתוף הפעולה. למדנו להכיר טוב יותר את העדה הדרוזית. עדה שמשולבת בהוויה הישראלית ונאמנה לשמירת בטחונה הלאומי של ישראל. הדרוזים הם אחינו לנשק ויש לנו גורל משותף".

לדברי התודה השיב באדי: "אני נהניתי מאוד להיות בחברתכם והיה לי כיף גדול. אנחנו תמיד נתנו ותמיד נמשיך לתת הכל ואת היקר מכל למען בטחון ישראל ואחים לתמיד נהיה. אשמח שנהיה בקשר תמיד".

צדיקה חסון מקבלת את הפני הגמלאים

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
"אינתה עומרי"
מסיימים כמו שרק אנחנו יודעים!
מחזקים קשרים בינלאומיים
לאתר