20 לספטמבר 2019
פרשת "כי תבוא" (מפרק כ"ו עד פרק כ"ט)
אסתר פינס, 2019-09-20 - 10:00:00
כל הזכויות שמורות

צילום: Shutterstock.com 

הפרשה הקודמת מתארת את משה, אחרי שהנחיל ללוחמים כובשי הארץ את הקוד המוסרי, הזהירם לא להתעלם ממצוקותיו של האחר, ולא להשפילו.
 
בסוף הפרשה משה מצווה למחות את זכר עמלק! מיהו עמלק?
עמלק הוא בתוכנו וצץ כאשר שיכרון הכוח וחטא היוהרה מובילים ללשון הרע, לרמיסת כבוד האחר בלי נקיפות מצפון וחרטה, ולשנאת אחים חינם. ואז הספק יחליש אותנו, נתכחש לזהותנו, ספק מאמינים בתורה המזהירה אותנו מעצמנו, וספק מאמינים בזכותנו על הארץ הטובה הזאת. 
 
לפיכך, עמלק יימחק כשנחזק את החיבור לזהותנו, את תחושת השייכות למולדתנו, ואת האחדות בתוכנו, ונקיים באמונה ובענווה "ואהבת לרעך כמוך." כלומר: שנשמור על כבוד האחר ככבודנו.
 
פרשת "כי תבוא"- מתארת את משה בימיו האחרונים, כשהוא חרד לגורלנו, מתחיל לסכם את נאומו, המזהיר אותנו מעצמנו, וממקד את העם – אותנו איך לחיות טוב בארצנו. 
לכן הפרשה נפתחת במצוות חשובות ומיוחדות לארץ ישראל, מצוות של נתינה, הודיה, ראיית הטוב והכרת התודה.
 
וכך נפתחת הפרשה: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה’ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם וּבָאתָ, ......וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם...... "
 
משה חוזר ומדגיש: שזכותנו על הארץ הזאת לא ניתנת לערעור, אבל שלא נשכח שהארץ ניתנה לנו כפיקדון. ועל מנת לשמור על הפיקדון, עלינו לשחרר את הארץ מעול זרים, נשתרש בה- נכה בה שורש, נכבד איש את רעהו, נשמח בחלקינו. משה החרד, מזהיר, שלא נתכחש לזהותנו וננהג ככל הגויים.
עלינו לזכור! שהארץ הטובה הזאת ניתנה לנו כפיקדון וברכת הארץ תלויה בנו, בהתנהלותנו ובמעשינו.
משה ממשיך ופורש את החיים הטובים והמשגשגים שיהיו בארצנו, ועל הטוב שבה עלינו להגיב בשמחת הלב ובהכרת תודה. לכן, על מנת למנוע את תחושת האדנות "כוחי ועצם ידי" צריך להודות ולברך על היבול המבורך ועל הארץ הטובה. ואת הפרי הראשון והמובחר להביא למקום, "אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ " ושם כל אחד יתחיל לספר את הסיפור השורשי מאין באנו. "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה’....", כי הסיפור השורשי הוא אשר עיצב אותנו, חיזק את זהותנו והביא לחירותנו. אין חירות ללא זהות! 
 
לפיכך, הזיכרון מאין באנו, חייב לחיות בתודעה כדי שנתנהל בענווה, בראייה חומלת, שתחזק את תחושת השייכות והאחדות בתוכנו (לא אחידים) אבל, מאוחדים! 
 
ואז, וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה’ אֱלֹ-הֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ .." 
 
כלומר: כשנלמד לראות את הטוב, בבית, בילדים, במשפחה, ביבול, נעשה מלאכתנו מתוך חדוות היצירה והעשייה, תתעורר השמחה שבליבנו. שמחת הלב, היא הברכה!
 
הפרשה מלמדת אותי, השמח בחלקו, יודה על מה שיש, יאחל לאחרים את מה שהוא מאחל לעצמו, ומתוך תחושת שייכות וערבות הדדית יבקש מעומק ליבו: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"
 
מי שיש לו נפש ברכה - ידושן (הגאון מוילנא).
כלומר: נפש המברכת ומאחלת לכל אדם מה שמאחלת לעצמה, היא מדשנת את עצמה בברכה.
 
משה בימיו האחרונים לא מוותר, מתחנן, שלא נשכח מאין באנו, שלא נהיה כפויי טובה. שנכיר שאנחנו עם אחד, וככזה גורל אחד לנו! שלא נרמוס את כבוד האחר, ושלא נוציא דיבת הארץ רעה- כי בעוכרינו הדבר!
הפרשה משופעת ברכות וקללות, 
הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל- מִצְו‍ֹת ה’......
 
והקללות, "אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה’, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת.....וְהִשִּׂיגוּךָ" ממשיך ומסביר שהקללות באות כי, "...אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת ה’ בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב--מֵרֹב, כֹּל..
 
רוצה לומר: הקללות יבואו כשהלב נסגר, השמחה נאטמת, נפסיק להודות על הברכה, כי עיניים שלא רואות את הטוב, אין להם על מה להודות.
כשהלב סגור האגו שולט, כל אחד יתבצר בעמדתו ובעקשנותו.
אין לקיחת אחריות, אין הכרת הטוב, אין ענווה, אין הקשבה, אין ראייה חומלת, אין מצוות בין אדם לחברו. וכמו כדור שלג תתחיל ההידרדרות, ננהל שיח חרשים, נשתלח איש ברעהו ללא חרטה.
החשדנות, צרות העין והקנאה יחלחלו, שנאת אחים חינם תתנחל בחדרי הלב ותהרוס כל חלקה טובה, ואז הרקמה שמחברת אותנו לעם תיפרם! עד לאבוד תאבדון – גלות. 
 
כשאין ראיית הטוב, אין שמחה, אין ברכה ואין הכרת הטוב והתודה.
 
הפרשה מלמדת אותי: שמחשבות יוצרות מציאות – מחשבות רעות= קללה וטובות = שמחה וברכה
 
לכן, הברכה והקללה אינם שכר ועונש, אלא הם בתוכנו, ראיית הטוב מעוררת את השמחה ומביאה ברכה. 
 
אנו נמצאים בחודש אלול, זה הזמן לחשבון נפש, ניקח אחריות, נבער את הרע שבקרבנו, ונעלה את אור הברכה והשמחה ונודה על כל היש. 
 
הארץ הזאת / דן אלמגור
אך אם בני או בתי
ישאלו גם אותי: 
מה פירוש ארץ זו לגביך? 
אז אומר לו: "אני אספר לך 
ואתה תספר לבניך!"
כי הארץ הזאת 
בשבילי היא שמחה 
מהולה בדמעות. 
היא תפילה חרישית. 
היא חלום של דורות. 
היא המיית שורשים 
שצימחו צמרות. 
היא שדה של תלתן. 
היא כמו ילד צוהל. 
כמו זקן מתפלל. 
היא הכול בשבילי. 
היא הארץ שלי.
 
 
 
שבת שלום ומבורך!
 אסתר פינס 
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
ראשי המועצות במחאה כנגד נובל אנרג’י: דורשים ניטור רציף ושקוף!
רגע לפני הפעלת אסדת לוויתן: העדר מערך ניטור רציף על האסדה- תת ניטור אוויר. חוסר שקיפות מצד נובל אנרג’י ומדינת ישראל לציבור
פרח פינקי