27 למאי 2020
שאלה של חינוך - ״עת הקציר הגיע״
ריקי לוי, 2020-05-27 - 10:00:00
כל הזכויות שמורות

 shutterstock.com

 
איש עסקים צעיר עבד קשה והצליח מאוד.אולם על פניו ניכרה עצבות. אביו הבחין בזה וביקר אצלו כדי לשוחח איתו, הצעיר הופתע כאשר אביו לא שאל על העבודה, אלא כמה זמן הוא מבלה עם משפחתו. 
״בגלל דרישות העבודה, יש לי מעט מאוד זמן לזה.״ השיב הצעיר.
״זה נשמע כמו שנהג אבי לומר״ אמר אביו. 
״בכל יום הייתי מחכה ליד החלון עד שישוב הביתה ובכל יום הייתי נרדם לפני שהגיע. למען ילדייך ולמען הילדים שלהם, נסה להגיע כל יום הביתה בזמן, להשכיב אותם לישון ולא משנה כמה עבודה יש לך .אינך מתאר לעצמך כמה חשוב הדבר בשבילם -ובשבילך.״

מכירים באופן אישי? כך גדלתם? או שאתם מכירים, היות ובדיוק כך אנחנו היום מגדלים את ילדינו? מתי בפעם האחרונה עצרנו הכל והקשבנו לילדים, הערנו אותם, אכלנו איתם, השכבנו אותם לישון... לא יאומן זה קרה לא מזמן ולא רק בשבתות וחגים זה לקח כחודשיים ימים. 
 
האמת לא בחרנו בזה, זה הגיע ללא התראה מוקדמת, לפתע הגיע ״וירוס הקורונה״ וירוס ששינה את פני העולם ואת פני התא המשפחתי. 
למרות הפחד והחששות קיבלנו במתנה חודשיים לטובת חיזוק הקשר המשפחתי, לטובת הילדים שלנו, קיבלנו מראה המשקפת את חיינו לפני הקורונה, תוך כדי וכעת בחזרה לשגרה.
היו הורים שיצאו לח״לת, העצמאים שבינינו מנסים עד עכשיו לקבל החזר כספי, מבחינה כלכלית לכל אחד יש התמודדות שלו. 
אבל כולנו זכינו בהיכרות מחודשת עם האחריות הזוגית וההורית שלנו, הבנו כמה חשוב להמשיך לבנות בית בריא: גם בהקניית הרגלי הגיינה ושמירה על עצמינו מהקורונה, וגם בריא מבחינת קשר הבנוי על הקשבה נקייה זה לזו ללא פלאפונים אלא בתקשורת מקרבת ומשתפת כבני זוג וביחד לאוצרות שלנו, הילדים הם האושר והעושר= האוצרות!
המסע הזה נועד לא רק עבור הילדים שלנו, אלא גם עבורינו, חובתינו כהורים היה להכניס שלום לבית. 
האוירה שהייתה בבית, הדרך שבה התנהלנו במהלך החודשים המאתגרים הפכו אותנו למה שאנחנו היום, הורים נוכחים, קשובים סבלניים-מלאי נתינה. 
 
מעניין אם נבחן את עצמינו ונשאל שאלות אמיתיות מה תיהיה התשובה: 
• כיצד התמודדנו עם הידיעה על הוירוס למול הילדים? 
• האם כיבדנו זה את זה למרות הלחצים הכלכלים והפחד מהוירוס?
• כיצד ניהלנו את החיים השונים מהשיגרה המוכרת התובענית ולעיתים טובענית?
• כיצד התמודדנו עם שינוי שנכפה עלינו? 
• כיצד תיקשרנו את השינוי מול הילדים ומה אמרנו ? 
• מה העדפנו לא לומר? 
• כיצד גישרנו על הפער עם הילדים? 
• מה הדבר החיובי שאנחנו לוקחים מתקופה זו? 
לעיתים ישנה הרגשה שכולנו חיים תחת קורת גג אחת, אוכלים סביב אותו שולחן ובכל זאת לכל אחד יש את העולם הפרטי שלו וכעת ״הוירוס״ שהופיע ללא הזמנה זימן לכולנו ״שיעור״ בהכרת הביחד-בהכרת הטוב.
״עת ללקט את הקציר״ הכוונה שזה הזמן לפגוש פנים מול פנים את המשפחה שלנו, בלי מירדפים אחרי לוח זמנים התלוי בעבודות ההורים מחוץ לבית ופיזור הילדים למוסדות חינוך. כולנו אלומת חיטה זהובה אחת הקשורה בחוט זהב המחדדת את הביחד ואת לכידות המשפחה. 
 
חלקנו את אותם עקרונות וערכים, צמחנו והבשלנו ביחד, קידשנו את ערך המשפחה, ניהלנו שיחות מלב אל לב בדברים הנוגעים לתא המשפחתי שלנו ולכל אחד בנפרד. 
דאגנו לשלומם של הסבים והסבתות היקרים שלנו, ההדרנו אותם ושיתפנו בגעגוע אליהם בפני הילדים ״קצרנו אהבה״ מצד הילדים המקסמים. 
על המרקע כולנו ראינו את התודות לכל האנשים הטובים שדאגו זה לזה. התרגשנו בכינו ״קצרנו רגש כנה בכל רגע נתון״. 
שוחחנו על הפחדים של כל אחד מאיתנו, איפשרנו שיח פתוח ״קצרנו הקשבה נקייה והתקרבות״ הכנסו לבית חיים -חיות ליקטנו הבנות גם כשלא היו הסכמות.
 
חשוב לזכור כדי ״לקצור שלווה״ צריך להניח את כל הרגשות בתוך ״הסלסה״ הנמצאת בלב הבית, הסללה תהפוך למרהיבה בשל מרכיביה 
המיוחדים והמגוונים וכל אחד מבני הבית יהנה מפירותיה המפרים. 
 
אני בטוחה שכל אחד מכם מתבונן היום בילד/ה האישי שלו ומבין עד כמה הוא לא הכיר את האוצר שמולו וישנו געגוע לביחד, לחיים הפשוטים ללא ריצות, אחרי הפרנסה. 
יש בכולנו את הצורך לחבק שוב בחוזקה את הרגע שהיה, נכון לא היה פשוט אבל זה היה רגע שופע ביופיה של הבריאה. הצלחנו לראות את הדברים הקטנים והכי משמעותיים שיש בחיים, הצלחנו להתבונן עמוק בעצמינו במשפחתינו ובילדים המקסימים שלנו שגדלו תוך חודשיים והפכו לילדים יותר אחראים, יותר משתפים,יותר שותפים, יותר מאושרים. 
 
מאחלת לכולנו לדעת לשמר ולמנף את מה שחווינו כמשפחה וליהנות ״מחג הקציר״ ״חג מתן תורה״ הנמצא בפתחו של היום, כי זוהי כל התורה החינוכית וערך המשפחה על רגל אחת.
חג שמח מלא בתובנות מפרות ומאחדות.
מוזמנים לקבל את התורה ״כאיש אחד בלב אחד״ 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גאווה גדולה!!!
כמו במקסיקו
אין סכנת קורונה בבריכות השחייה