כוכב נולד! תקופת הקורונה, הבידוד החברתי והסגרים היתה פורה במיוחד לזמר והיוצר אייל שרז בן 17, תלמיד כיתה י״ב בתיכון המושבה בזכרון יעקב.
״נשארתי לבד בבית, רק אני והפסנתר. לקחתי את תקופת הסגר הראשון וכתבתי את המיני אלבום שלי ’חיפוש עצמי’. עבדתי ימים ולילות בפרויקט ארוך ומלמד שביגר אותי ועזר לי לחפש את עצמי…״
את תשוקתו למוזיקה וחיפוש עצמי של נער מתבגר, מימש בכתיבת שירים וטקסטים מרגשים אותם הלחין בכישרון ובקצב, בהשראת המוזיקאים האהובים עליו, הראפרים רביד פלוטניק ו"טונה" שמיקמו את ג’אנר ה’היפ הופ’ בטופ של המוזיקה במדינת ישראל.
אייל אסף נגנים מזכרון והסביבה יחד עם המפיק ’סנגיט’ ויחד הפיקו את מופע ההשקה.
בקרוב הוא מגיע להופעה בזכרון יעקב, באולם ה’קיוב’ ב’אלמא’ עם אורחים ושירים שחלקם בהשמעת בכורה אקסקלוסיבית.
הרגע בו התאהבת במוזיקה וכיצד התפתח המסלול המוזיקלי שלך עד עתה?
אני חושב שהרגע שבו באמת התאהבתי במוזיקה זה גם הרגע שבו התאהבתי בז׳אנר שאני מתמקצע בו. בגיל 13, הלכתי בפעם הראשונה להופעה של רביד פלוטניק, האמן שאני כנראה הכי מעריך ומעריץ. הצפייה בהופעה ובכל המסביב עשתה לי חשק בלתי יאמן לעלות על במות, לכתוב מוזיקה ולבנות לי שם וקהל בתעשיית המוזיקה הישראלית. בגיל 14 הוצאתי את השיר הראשון שלי שנקרא ״אלף כמוך״, הוא יצא באופן יחסית מחתרתי אך ורק לפלטפורמת היוטיוב. שנה וחצי לאחר מכן, הוצאתי עוד סינגל שנקרא ״מה שהיה כבר מת״ והפעם באופן יותר מקצועי ולכל הפלטפורמות. לפני ארבעה חודשים הוצאתי את הפרויקט המקצועי הראשון שלי, מיני-אלבום (ep) שנקרא ״חיפוש עצמי״ בהפקת ’סנגיט’, עם רפרטואר נגנים מהמובילים בתעשייה הישראלית (נגנים מ’הדג נחש’, ’תקווה 6’ ועוד…)
בסוף חודש יולי עשיתי מופע השקה לאלבום ב״וונדר-בר״ חיפה, זה היה ללא ספק ציון הדרך הגדול ביותר שלי עד עכשיו במוזיקה. בימים אלה אני עובד על אלבום מלא ראשון עם אחד המפיקים המוערכים בסצנת ההיפ הופ הישראלית ושמו צוקוש.
ספר על הילדות בזכרון
הילדות שלי בזכרון הייתה ועדיין מדהימה. מגיל קטן אהבתי להקיף את עצמי תמיד בחברים. החברים שלי, שהם בשבילי אחד המרכיבים הכי חשובים שיש לי בחיים, תומכים במוזיקה שלי בצורה מטורפת ודוחפים אותי תמיד להמשיך. הם תמיד פה כדי לשמוע שירים חדשים, לתת ביקורת, או סתם לשבת עם גיטרה או פסנתר ולשיר ביחד.
השיר הראשון שכתבת? מה נושאי השירים שאתה כותב?
השיר הראשון שכתבתי והוצאתי הוא ״אלף כמוך״ כאמור. שיר שכתבתי בגיל 13 על אהבה נכזבת. בשירים שלי אני משתדל לדבר על בעיות רגילות של אנשים ולהתחבר למאזינים שלי בגובה העיניים ומנקודת המבט הכי אינטימית ואישית שיש. אני מאמין שכל אחד יכול לפרש את המילים שלי למקום שלו, ולכן עצם זה שאני כותב שירים על הבעיות שלי בחיים או על ההצלחות שלי בחיים גורם לאנשים להתחבר לזה תמיד מהמקום שלהם, גם אם הוא הכי רחוק מהכוונה שלי.
כמה שירים כתבת? מה קודם? כותב או מלחין?
כתבתי אינספור שירים בחיי, חלק הלכו למגירה וחלק הקלטתי. רק חלק מהשירים שהקלטתי הוצאתי לקהל הרחב… אני אוהב קודם כל לכתוב את הטקסט ואז להלחין אותו, תוך כדי שאני יושב וכותב הלחן כבר טמון לי בראש ואחרי רק נשאר לי ללכת לפסנתר עם הטקסט, למצוא אקורדים ולהלחין את המילים. אחד השירים, לא שלי, שאני הכי אוהב הוא ״קאובוי״ של טונה, עוד אחד מהאמנים האהובים עלי. בשיר מדובר על כמות הסירובים הבלתי אפשרית שמוזיקאי במדינת ישראל מקבל, אבל הוא ממשיך לחפש ולנדוד בין מקומות עד שהוא מוצא את המקום שיתמוך בו ויעזור לו. בדיוק ככה אני מרגיש, אם אחפש עוד ועוד ואסמוך על הכישרון שלי, בסוף אצליח לפרוץ עם המוזיקה שלי.
איך שיר נולד? שתף בטקסט שכתבת
לרוב אצלי, שירים באים כשהם צריכים לבוא. ברגע שאני מרגיש שיש לי מה לכתוב אז אני כותב, אני אף פעם לא מכריח את המילים לצאת ממני כי בעיניי זה פשוט לא עובד ככה. לדוגמא, שיר שכתבתי לפני שנתיים שנקרא ״חלונות גבוהים״ (חלק מהאלבום האחרון) נכתב כתוצאה מאובדן שחוויתי. הפזמון של השיר הוא – ״אני אבוד בין חלונות גבוהים, המטרות בעננים… עדיין לא מבין איך זה הולך, לאן כולם בורחים. איך החיים סתם ממשיכים בלי התראה מוקדמת, ואיך שדלת נפתחת… הקודמת נסגרת״
כשכתבתי את השיר הזה הייתי בנקודה מאוד קשה שנתנה לי פרספקטיבה שונה על איך הדברים הולכים. פתאום ברגע אחד הבנתי שבשנייה הכול יכול להתהפך, אך מהצד השני אין לנו שליטה על זה. השיר הזה הוא ללא ספק השיר עם הטקסט הכי עמוק שיצא לי לכתוב.
השנה וחצי האחרונות בצל מגיפה עולמית ובידוד חברתי, מה זה עשה לך?
ברגע שהחלה לפרוץ מגפת הקורונה בישראל אני מן הסתם נשארתי לבד בבית, רק אני והפסנתר. לקחתי לי את תקופת הסגר הראשון וכתבתי את המיני אלבום שלי, ״חיפוש עצמי״. במהלך השנה הראשונה של הקורונה עבדתי עליו לילות כימים. זה היה פרויקט ארוך ומלמד, בו פגשתי והכרתי אינספור אנשים מהתעשייה הישראלית. אני מודה לסנגיט על הפרויקט הזה כל יום כי הוא ביגר אותי ועזר לי לחפש עוד קצת את המקום שלי בין כל האנשים בתעשייה.
אתה מופיע עם הרכב של מוזיקאים ברמה הכי גבוהה. ספר על הלהקה על תפקידך גם כמנהל מוסיקלי.
בחודש יוני אספתי נגנים מזכרון והסביבה, לקחתי את המפיק סנגיט (שהפיק את ״חיפוש עצמי״) ויחד איתו הפקנו את מופע ההשקה שהתקיים בסוף חודש יולי. העבודה עם הלהקה הייתה פשוט מדהימה, התחברתי לכל אחד מהנגנים באופן אישי והדינמיקה בינינו הייתה מטורפת. אני מחכה לכל חזרה שיש לי עם החבר׳ה האלה, מרגיש לי שנהפכנו כבר למשפחה וזה מדהים. אחד הדברים שאני הכי רוצה זה להמשיך את הדרך שלי ביחד עם האנשים האלה הכי רחוק שאפשר. אני מעריך אותם אישית ומוזיקלית ברמות הכי גבוהות שיש ומקווה שיום אחד אוכל להחזיר להם אחוז ממה שהם נתנו לי כי הם עשו בשבילי המון בחודשים האחרונים.
מוזיקאים מעוררי השראה עבורך
שני אמנים בישראל שמעוררי השראה אצלי בצורה בלתי רגילה הם רביד פלוטניק ו״טונה״. שני ראפרים שמיקמו את ז׳אנר ההיפ הופ בטופ של מדינת ישראל. אני חושב שהם שתי אבני יסוד בדרך של ההיפ הופ הישראלי לקבל את הכבוד המגיע לו בין כל סגנונות המיינסטרים. מעבר לזה שאני מתחבר מאוד לטקסטים ולמסר של שניהם, ולדרך שבה הם מופיעים (שני האמנים שנתנו לי דרייב להופיע בעצמי), אחד הדברים שאני הכי מעריך בהם זה קידום ההיפ הופ בישראל תוך שמירה על הסטנדרטים שלהם וללא שום התפשרות בדרך.
להרים הפקה שכזאת? לכתוב, להלחין, לנהל. מהיכן הדרייב ומי תומך בך?
אני עושה את כל הדברים בעצמי. כתיבה, הלחנה, תשלומים, תאומים עם אנשי מקצוע, ניהול מופעים והפקות, עבודה מול כל גורם שצריך לעבוד מולו. אני אוהב את זה, זה נותן לי עניין וגורם לי להרגיש עסוק ומחויב תמיד למצוא לי עוד מקומות להגיע אליהם. אני מקבל תמיכה מדהימה מההורים והמשפחה שלי, שעוזרים לי הכי הרבה שהם יכולים. הדרייב האמיתי שלי הוא האנשים, מאז ומתמיד אך ורק האנשים! הם אלה שנותנים לי כוחות להמשיך בכך שהם אוהבים את השירים שלי ומאמינים בכישרון שלי. אני כל כך רעב להצלחה במוזיקה ואני מוכן לתת הכול בשבילה.
מהם החלומות שלך והיכן תהיה בעוד חמש שנים?
החלום הגדול שלי הוא לבסס את עצמי כמוזיקאי *במדינת ישראל*. מוזיקה זו התשוקה הכי גדולה שלי בחיים ואני מקווה שאוכל לעסוק רק במוזיקה לכמה שיותר זמן. בעוד חמש שנים אני מקווה כבר להיות עם עוד שני אלבומים בחוץ, ולהופיע כמה שיותר בכמה שיותר מקומות ולהגיע לכמה שיותר אנשים.
